יוסף יצחק שניאורסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ חמשה-חמישה (דרך WP:JWB)
←‏קורות חייו: לא מדוייק
שורה 42:
בגיל 15 החל להצטרף לאביו לאספות רבנים ב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] וב[[אירופה]]. ב[[י"ג באלול]] [[ה'תרנ"ז]] ([[1897]]), בגיל 17, נישא לנחמה דינה, בת הרב אברהם שניאורסון. לאחר חתונתו מינה אותו אביו למנהל בפועל של ישיבת חב"ד "[[ישיבת תומכי תמימים|תומכי תמימים]]" שנוסדה באותה שנה. בשנת [[ה'תרע"ג]] ([[1913]]) היה שותף לוועד הרבנים שסייע להגנה המשפטית במשפט [[עלילת דם|עלילת הדם]] של [[משפט בייליס|מנחם בייליס]].
 
בשנת [[ה'תר"פ]] ([[1920]]), זמן קצר לאחר פרוץ [[המהפכה הקומוניסטית]], נפטר אביו והוא התמנה למנהיגה של חסידות חב"ד ליובאוויטש. בעקבות רדיפות הקומוניסטים את היהדות, הוא הקים בברית המועצות רשת חשאית של [[תלמוד תורה|תלמודי תורה]] וישיבות. רבי יוסף יצחק הרבה לעסוק בפעילות יהודית של סיפוק צורכי דת וחינוך יהודי, דברכנגד שהיהרדיפות אסור על פי חוקהדת ב[[ברית המועצות]].
 
באדר ב' תרפ"ד (מרץ-אפריל [[1924]]) מונה לרב העיר מוסקבה על ידי באי כח ומתפללים של בתי הכנסת ובתי המדרש בעיר, לחודש{{הערה|[http://col.org.il/חדשות_חבד_מדוע_מונה_אדמור_הרייצ_לרב_העיר_מוסקבה_כתב_המינוי_נחשף_120471.html מדוע מונה אדמו"ר הריי"צ לרב העיר מוסקבה? כתב המינוי נחשף], אתר col אלול תשע"ט}}.
 
=== במאסר, בגלות ועזיבתו את ברית המועצות ===
בשלבעקבות מעשיםפעולותיו אלולהחזקת היהדות הוא נאסר ב[[ט"ו בסיוון]] [[ה'תרפ"ז]] ([[1927]]) על ידי ה[[ג.פ.או.]] ודינו נגזר למוות ללא משפט. הוא מספר כי במהלך אחת מחקירותיו איים עליו החוקר באקדח באומרו: "הצעצוע הזה שינה את דעתם של רבים". השיב לו הרבי, "הצעצוע הזה יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים, אבל מי שיש לו אל אחד ושני עולמות - אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל"{{הערה|1=ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15870&st=&pgnum=20&hilite= ספר השיחות הריי"ץ תר"פ עמ' 4]. במקור זה מדובר על שנת תר"פ, אולם בהזדמנות אחרת סיפר זאת ביחס לחקירה בשנת תרפ"ז, ראו בהערה 2 שם.}}. אמרה זו זכתה לפרסום רב. הרבי אף נפצע בזמן מאסרו, כשהושלך על ידי סוהר ב[[גרם מדרגות]] תלול, לאחר שהניח [[תפילין]] בחטף - בניגוד להוראותיו{{הערה|= רשימת המאסר עמוד 212}}.
 
לאחר לחצים בינלאומיים - בהם התניית חידוש חוזה הסחר עם [[לטביה]] (מאחורי פעולה זו עמד חבר הפרלמנט היהודי בלטביה [[מרדכי דובין]]) - בוטל עונש המוות והומר לעונש גלות. הוא שוחרר מהכלא ונשלח לגלות בעיר [[קוסטרומה]] ב[[ג' בתמוז]] ([[19 ביוני]]). לפני שעלה לרכבת שלקחה אותו למקום גלותו, נאם אל החסידים שנאספו להיפרד ממנו, ומהות דבריו הייתה: "רק הגוף היהודי נמצא בגלות אך הנשמה היא חופשית". דברים אלו זכו לתפוצה רחבה וצוטטו על ידי רבנים בתקופת השואה כמקור השראה ועידוד.