דיני שומרים – הבדלי גרסאות

#[['''שומר חינם]]''' - אדם שחברו הפקיד אצלו חפץ לשמירה, ללא תמורה.

#[['''שומר שכר]]''' - אדם שחברו הפקיד אצלו חפץ לשמירה, תמורת שכר. בעת העתיקה, שמירה בשכר הייתה מקצוע. גם בעלי מקצוע נוספים נכללים בקטגוריה זו, כגון אמן שסיים עבודתו על חפץ לפני שבעל החפץ לוקח אותו.

#[['''שוכר]]''' - אדם הלוקח חפץ מחברו בתשלום קבוע לצורך שימוש בחפץ. הלוקח נקרא שוכר.

#[['''שואל]]''' - אדם הלוקח חפץ מחברו לצורך שימוש בחפץ, ללא תשלום. הלוקח נקרא שואל.

[[אמוראים|חכמי הגמרא]] {{בבלי|בבא קמא|יא|ב}}, הדעה השלישית מוזכרת רק ב{{בבלי|בבא מציעא|לו|א}}. נחלקו האם מותר לשומר, למסור לשומר אחר את החפץ שנמסר לו.:

* לפי דעה אחת, הדבר מותר והוגן, ובכך הוא מקיים את שמירתו, שכן הוא מוסר את החפץ לאדם בן [[חוכמה|דעת]] ואחראי, ולכן גם במקרה שהוא עצמו היה [[שומר שכר]] ואילו השומר השני היה [[שומר חינם]], ובהנחה ששומר חינם מבצע שמירה פחותה מזו של שומר שכר מכיוון שהאחריות המוטלת עליו קטנה יותר, גם אז הוא פטור. הסבר המוזכר ב[[ראשונים]], הוא "אוקימנא גברא בחריקאי", כלומר יש כח משפטי לשומר הראשון להעמיד את השומר השני במקומו, כך שהשומר הראשון מסתלק לחלוטין מחיוב השמירה. ההסבר הוא ששמירתו של הראשון נמסרה כליל לשני, ולא ששניהם שומרים.

* לפי דעה אחרת, הדבר אסור. ההסבר הוא בכך שכאשר אדם מפקיד בהמה אצל שומר, הוא מוסר זאת אצלו בהנחה שאם יארע לחפץ דבר כל שהוא, הוא יחייב את השומר [[שבועה (יהדות)|שבועה]], ואז, לפי היכרותו עם השומר ומהימנותו, הוא יודע שאם הבהמה אכן נאנסה בפשיעתו, הוא לא ישבע לשקר, ויקבל חזרה את התשלומים. אבל אדם אחר לא נאמן לו בשבועתו, ולכן אין רשות ביד השומר למסור את הדבר לאדם אחר. דין זה, המחייב את השומר השני במקרה שהוא מסר את החפץ לאדם אחר, נאמר גם אם השמירה השנייה מעולה יותר, שכן הראשון היה רק שומר חינם והשני הוא שומר שכר, שהאחריות המוטל עליו גדולה יותר, שכן הוא חייב לשלם גם במקרה של [[גניבה (משפט עברי)|גניבה]] או [[אבידה]] ולא רק במקרה של אונס.

:לפי דעה זו, שכמותה פוסק ה[[רמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|שכירות|א|ד}}.}}, אם מדובר באדם שהמפקיד רגיל להפקיד אצלו, מותר לשומר למסור לו את החפץ שניתן לשמירה, אם כי בתנאי שהשמירה השנייה אינה פחותה יותר מהראשונה, כדוגמת שומר שכר המעביר את החפץ לשומר חינם. רבי [[חיים סולובייצ'יק]]{{הערה|חידושי הגר"ח על הש"ס על מסכת בבא קמא סימן כ"ב עמ' י"ט.}} מסביר, שהעברת השמירה לאדם אחר מועילה מטעם שיש כח לשומר הראשון להעמיד את שומר השני במקומו, כך שהשומר הראשון מסתלק לחלוטין מחיוב השמירה. וזאת הוא דווקא אם האדם השני שהוא מעמיד במקומו הוא כדוגמת השומר הראשון, אך אם הוא אינו מבצע את אותה השמירה שהייתה מוטלת על האדם הראשון, לא נפטר הראשון משמירתו בכך, והעברת החפץ לאדם השני נחשבת כפשיעה.

דיעה* דעה שלישית, אוסרת למסור את החפץ לשומר אחר, אבל מטעם שונה, בהנחה שאדם אינו מסכים שיעבירו את חפציו לאדם אחר. הגמרא מתבטאת "אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר". ולכן, העברת החפץ לאדם אחר שנעשית בניגוד להסכמת הראשון נחשבת לפשיעה בחפץ ואי קיום חיוב השמירה, דבר המעמיד את השומר באחריות מלאה לכל נזק שיגרם לחפץ{{הערה|שיטה זו מוזכרת רק בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ו, עמוד א'.}}.