אדוורד קולסטון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 13:
בשנת 1680 הפך קולסטון לחבר בחברה המלכותית האפריקנית, שהחזיקה במונופול ב[[ממלכת אנגליה|אנגליה]] על סחר לאורך [[מערב אפריקה|החוף המערבי של אפריקה]] ב[[זהב]], [[כסף (יסוד)|כסף]], [[שנהב]] ו[[סחר העבדים האטלנטי|עבדים]] משנת 1662. קולסטון הפך במהירות לחבר בדירקטוריון החברה והפך לסגן יו"ר החברה, בשנים 1689—1690; הקשר שלו עם החברה הסתיים בשנת 1692.<ref>{{Cite web|url=http://www.historyofparliamentonline.org/volume/1690-1715/member/colston-edward-ii-1636-1721|title=COLSTON, Edward II (1636–1721), of Mortlake, Surr. {{!}} History of Parliament Online|website=www.historyofparliamentonline.org|accessdate=16 November 2016}}</ref> חברה זו הוקמה על ידי [[צ'ארלס השני, מלך אנגליה|המלך צ'ארלס השני]] ואחיו [[ג'יימס השני, מלך אנגליה|ג'יימס, הדוכס מיורק]], (לימים המלך ג'יימס השני, שהיה מושל החברה), יחד עם סוחרי [[הסיטי של לונדון|עיריית לונדון]], והיו בה הרבה משקיעים בולטים, כולל [[ג'ון לוק]], הפילוסוף והרופא האנגלי, נחשב בעיני רבים כאחד המשפיעים ביותר על הוגי [[עידן הנאורות|ההשכלה]] ונודע בכינויו "אבי הליברליזם" (אם כי לאחר מכן שינה את עמדתו בנושא סחר העבדים), וכותב האוטוביוגרפית [[סמיואל פיפס|סמואל פפיס]].<ref>{{Cite web|url=https://www.bl.uk/restoration-18th-century-literature/articles/britains-involvement-with-new-world-slavery-and-the-transatlantic-slave-trade|title=Britain's involvement with New World slavery and the transatlantic slave trade|website=The British Library|language=en|accessdate=2018-10-18}}</ref><ref>{{Cite book|title=The sugar barons: family, corruption, empire, and war in the West Indies|last=Matthew.|first=Parker|date=2011|publisher=Walker & Co|isbn=9780802717443|location=New York|pages=126|oclc=682894539}}</ref>
 
במהלך מעורבותו של קולסטון עם החברה המלכותית באפריקה (1680 עד 1692), מעריכים כי החברה הובילה כ-84,000 גברים, נשים וילדים אפריקאים, שנסחרו כעבדים ב[[מערב אפריקה]], מתוכם 19,000 מתו במסעם ל[[הקריביים|קריביים]] והשאר באמריקההגיעו לאמריקה. בשל התנאים ברבים מהספינות, המסעות המורחבים השפיעו על [[שיעור תמותה|שיעורי התמותה]] של אנשי הספינה שהיו לעיתים דומים ולעיתים גדולים יותר משיעורי התמותה בקרב העבדים.<ref>{{Cite book|url=https://archive.org/details/atlanticslavetra0000curt/page/282|title=The Atlantic slave trade: a census|last=Curtin|first=Philip D.|publisher=University of Wisconsin Press|year=1969|isbn=0299054004|location=Madison|pages=[https://archive.org/details/atlanticslavetra0000curt/page/282 282–286]|oclc=46413}}</ref> העבדים נמכרו לעבודה זולה בחוות הטבק ובמטעי הסוכר בברזיל כדי שהאפריקאים יקבלו תנאים דומים לתנאים בארצם, שכן האקלים דמה לאקלים של מולדתם נמערבבמערב אפריקה. אפריקאים משועבדים היו גם הרבה פחות יקרים לתחזוק מאשר [[משרת חוזי|משרתים]] או עובדים בשכר מבריטניה.<ref>{{Cite web|url=http://www.liverpoolmuseums.org.uk/ism/slavery/archaeology/caribbean/|title=Slavery in the Caribbean - International Slavery Museum, Liverpool museums|website=www.liverpoolmuseums.org.uk|language=en-GB|accessdate=2018-11-19}}</ref>
 
הוריו של קולסטון התיישבו מחדש ב[[בריסטול]]. ובשנתבשנת 1682 הוא נטל הלוואה מבריסטול, בשנהובשנה שלאחר מכן הפך לחבר באגודה של גילדת הסוחרים. בשנת 1684 הוא ירש את העסק של אחיו ברחוב סמול, והיה שותף לבית זיקוק סוכר בכנסיית סנט פיטר והעביר משלוח סוכר שהופק על ידי עבדים מ[[סנט קיטס]]. עם זאת, קולסטון מעולם לא התגורר בבריסטול בבגרותו והמשיך את עסקיו בלונדון ממורטלאק בסארי עד שפרש בשנת 1708.
 
שיעורו של ההון בבעלותו שהגיע ממעורבותו בסחר העבדים ובסוכר המיוצר בידי עבדים אינו ידוע.<ref name=":1">{{Cite book|title=Edward Colston and Bristol|last=Morgan|first=Kenneth|publisher=Bristol Branch of the Historical Association|year=1999|isbn=|location=Bristol|pages=3}}</ref> בנוסף להכנסה זו, הוא הרוויח מהסחר שלו בסחורות הרגילות, מריבית מ[[הלוואה|הלוואות כספים]] וסביר להניח, מעסקאות פיננסיות אחרות.