|
|
|
'''המכון למורשת בן-גוריון''' הוא מרכז לחינוך והוראה העוסק בהנחלת מורשתו של [[דוד בן-גוריון]] מייסדה וראש ממשלתה הראשון של [[מדינת ישראל]]. המכון פועל מכח [[חוק דוד בן-גוריון]] משנת [[1976]] שקבע את הקמתם של שני מוסדות להנצחת זכרו ומורשתו של בן-גוריון: [[בית בן-גוריון]] ב[[תל אביב]] והמכון למורשת בן-גוריון ששוכן ב[[מדרשת בן-גוריון]] וב[[צריף בן-גוריון]] ב[[שדה בוקר]]. המכון כולל גם שלוחה חינוכית ב[[חיפה]].
==היסטוריה==
החוקחוק בן-גוריון קבע כי על המכון לשמר את הצריף בו חי בן-גוריון ואת ספרייתו וכן להקים "ארכיון ומרכז למחקר, להוראה ולכינוסים". כדי לפקח על פעולתו הוקמה ועדה ציבורית וועד מנהל. בועדה הציבורית חברים בין היתר נציגים של [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], [[יד דוד בן-גוריון]] וקיבוץ [[שדה בוקר]]. בראש הועד המנהל עמד משך שנים רבות [[חיים ישראלי]] שהיה איש [[משרד הביטחון]]. בראש המכון עמד [[גרשון ריבלין]] שעסק במקביל בייסודה של המחלקה להיסטוריה של עם ישראל ב[[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]] ובעריכתם של יומני בן-גוריון.{{הערה|{{דבר|משולם עד|מורשת ב"ג בשדה בוקר|1979/07/11|00807}}}} סגנו והממונה על הקמת הארכיון היה ד"ר [[יגאל דוניץ]] ששימש כעוזרו של בן-גוריון בשנותיו האחרונות וחקר בעבודת הדוקטורט שלו את השפעתה של הציונות הרוחנית מבית מדרשו של [[אחד העם]] על בן-גוריון. השניים הפכו את צריף בן-גוריון ל[[מוזיאון]] והקימו במבנה הספרייה של מדרשת בן-גוריון הצופה על אחוזת הקבר מרכז חינוכי, מרכז מחקר אקדמי וארכיון. בשנים הראשונות התמקדה עבודתו של המכון בריכוז כתביו של בן-גוריון על מנת ליצור מעין גרסה ישראלית של מוסד [[הספריות הנשיאותיות בארצות הברית|הספריי הנשיאותית בארצות הברית]]. בהמשך הוקמה גם הוצאת ספרים אקדמית שפעלה להוצאה לאור של מחקרים העוסקים במדינת ישראל ובציונות.
המכון מפתח [[תוכנית לימודים|תוכניות לימודים]] לבתי ספר ותוכניות הדרכה לגורמים שונים בהם [[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות נוער]] וצה"ל.
|
