היסטוריה של עומאן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שריפה-שרפה (דרך WP:JWB)
שורה 9:
כלי אבן של [[תרבות חומרית]] זו מאופיינים בעיבוד מדויק של שולי האבנים ב[[טכניקת לוולואה]]. כלים מטיפוס זה נמצאו בעבר בעיקר ב[[גאוגרפיה של מצרים|עמק הנילוס]] וביבשת [[אפריקה]]. גילוי זה עשוי לשפוך אור על [[נדידת האדם הקדמון]] מאפריקה לאסיה{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=oMQgAwAAQBAJ&pg=PA149&lpg=PA149&dq=Emiran+tools&source=bl&ots=tBtVeubFiW&sig=SadMi23xeWyo52xi0MlafEmoL6Q&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwie8rOgsIrSAhUJnRoKHXEIAI0Q6AEIRDAF#v=onepage&q=Emiran%20tools&f=false Stone Tools in the Paleolithic and Neolithic Near East: A Guide, מאת John J. Shea עמ' 149-152]}}. החוקרים רוז ומארק הציעו שאוכלוסיות [[האדם המודרני]] עברו דרך חצי האי ערב, שהו שם במשך כעשרת אלפי שנים ושם גם פיתחו את כלי [[תרבות אמירה]] של תחילת [[התקופה הפלאוליתית העליונה]], ורק בתקופה מאוחרת יותר נדדו לכיוון [[המזרח התיכון]]{{הערה|[http://news.nationalgeographic.com/news/2015/02/150224-africa-stone-tools-modern-humans-arabia-emiran-nubian-origins/ Trail of Tools Reveals Modern Humans' Path Out of Africa]|שמאל=כן}}.
 
ב[[:en: Optically stimulated luminescence|בדיקות לומינסנציה]] של כלים אלה נקבע תאריך יצירתם בערך לפני 106,000 שנים. זמן זה, בניגוד להשערות שהיו מקובלות על החוקרים, מקדים את שנות ההגירה של ה[[הומינינים]] מאפריקה ב-70,00 עד 40,000 שנים. יתר על כן המסלול שהיה מוסכם על החוקרים עד לחפירות אלו, עבר לאורך החוף הדרומי של חצי האי ערב. הרי ט'ופאר הם אזור צחיח שנמצא רחוק מהחוף עובדה שאינה מתיישבת עם תאוריה זו.{{ש}}
 
צוות החוקרים טוען שבאותו זמן היה האזור ערבה נרחבת וירוקה ובה מקורות מים רבים ושפע של אבני צור מה שאפשר חיים נוחים לאוכלוסיית ה[[ציידים-לקטים]] של התקופה{{הערה|[http://popular-archaeology.com/issue/september-2011/article/finds-in-oman-push-back-date-of-modern-human-exodus-out-of-africa Finds in Oman Push Back Date of Modern Human Exodus Out of Africa]|שמאל=כן}}.
 
מופו ברמת נדג' 110 אתרים ובהם ממצאי כלים של התרבות הנובית. סקר דומה שגם בו נמצאו כלי אבן מאותן תקופות, נערך גם במקומות נוספים בעומאן כמו: עֵיְבּוּת אל-אוול, עֵיְבּוּת א-ת'אני ואחרים{{הערה|[http://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0028239#authcontrib. The Nubian Complex of Dhofar, Oman: An African Middle Stone Age Industry in Southern Arabia]|שמאל=כן}} כלי אבן מהתקופה הפלאוליתית נתגלו גם במערות בדרום ומרכז עומאן וכן ב[[שארג'ה]] שבאיחוד האמירויות קרוב ל[[מצרי הורמוז]]{{הערה| The southern route ‘out of Africa’: evidence for an early expansion of modern humans into Arabia. Science, v. 331, pp. 453-456)|שמאל=כן}}.
מופו ברמת נדג' 110 אתרים ובהם ממצאי כלים של התרבות הנובית.
סקר דומה שגם בו נמצאו כלי אבן מאותן תקופות, נערך גם במקומות נוספים בעומאן כמו: עֵיְבּוּת אל-אוול, עֵיְבּוּת א-ת'אני ואחרים{{הערה|[http://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0028239#authcontrib. The Nubian Complex of Dhofar, Oman: An African Middle Stone Age Industry in Southern Arabia]|שמאל=כן}} כלי אבן מהתקופה הפלאוליתית נתגלו גם במערות בדרום ומרכז עומאן וכן ב[[שארג'ה]]
שבאיחוד האמירויות קרוב ל[[מצרי הורמוז]]{{הערה| The southern route ‘out of Africa’: evidence for an early expansion of modern humans into Arabia. Science, v. 331, pp. 453-456)|שמאל=כן}}.
 
===התקופה הנאוליתית===
שורה 26 ⟵ 25:
 
[[קובץ: World Heritage Grave Al Ayn Oman.JPG|ימין|ממוזער|250px|קבר באל-עין, אתר מורשת של יונסקו [[עומאן]]]]
בשטחה של עומאן ישנו מספר גדול מאד של קברים על פני כל השטח ובעיקר באזור ההררי. הקברים שנמצאו במקום הם מסוף האלף הרביעי לפנה"ס ותחילת האלף השלישי לפנה"ס (3200–2700), כל קבר בנוי מחדר אחד. קברים דומים מאוד מהאלף השלישי נמצאו גם באתר הארכאולוגי [[ג'מדט נאסר|ג'מדת נצר]] במחוז [[באבל (מחוז)|באבל]] בעיראק ויש בהם כדי להעיד על קשרים שבין המקומות. סה"כ מופו וקוטלגו 7204 קברים במהלך סריקות בשנים [[2003]]–[[2011]]. 2192 מהקברים נמצאו בוואדי אנדם והשאר, 5012 במספר נמצאים בחלק המזרחי של ג'עלאן{{הערה|[https://www.academia.edu/12294410/The_Hafit_Period_in_the_Oman_Peninsula_Cultural_and_Economic_Changes The Hafit Period in the Oman Peninsula: Cultural and Economic Changes איור 2, איור 3]}}.{{ש}}
[[קובץ: Provinces of the Achaemenid empire.png|שמאל|ממוזער|250px|מפת [[האימפריה האחמנית]]]]
החלק הצפוני של עומאן ליד [[בחריין]] וקטר של ימינו וכן בלוציסטן ואזור סינד של פקיסטן היו תחת שלטונו של [[אחשדרפן]] מַכַּא שהייתה אחת הפרובינציות של [[הממלכה האחמנית]], כנראה כבר לפני שלטונו של [[דריווש הראשון]] בשנת 520 לפנה"ס. זאת כיון שהיא מוזכרת על ידו ב[[כתובת ביסותון]]{{הערה|שם=מקה|[http://www.livius.org/articles/place/maka/? Maka]}}. נראה שמַכַּא נכבשה על ידי המלך [[כורש]] בשנת 542 לפנה"ס, שכן ידוע שמלך זה נהל מסעות מצדו השני של [[המפרץ הפרסי]], וכנראה אבד את צבאו במדבר של גדרוסיה{{הערה|[http://www.livius.org/articles/place/gedrosia/? Gedrosia]|שמאל=כן}}.
 
מַכַּא נזכרת גם בכתביו של [[הרודוטוס]]. על פי המתואר בספרו, בתקופת שלטונו של [[דריווש הראשון]] הייתה מַכַּא או "Mykians" שייכת לאותם אזורי מס כמו מספר מקומות אחרים שהוא נוקב בשמם בתחום איראן של היום. הרודוטוס מתאר את חיילי מַכַּא שנלחמו יחד עם [[חשיארש הראשון]]: לבושים במעילי עור ומצוידים בקשתות וחרבות בעלות להב מעוקם. אנשי מַכַּא נזכרים גם בכתובת דאיווה{{הערה|[http://www.livius.org/sources/content/achaemenid-royal-inscriptions/xph/? Daiva inscription]|שמאל=כן}}.
 
שורה 54:
לאחר מותו של מאלכ בן פחם עברה השליטה בעומאן לידי שושלת מלכי ג'לנד. בזמן תקופת שלטונם של מלכים אלו חידשו הפרסים את השליטה באזור החוף וקראו לו בשם מאזון. שבטי אזד שמרו על שלטונם בחלק הפנימי של הארץ{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=qaPKAgAAQBAJ&pg=PA17&lpg=PA17&dq=malek+bin+fahm&source=bl&ots=6wWp1V4-zi&sig=iKhwRCV4OW17ISyMOW-RcFcbEzc&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiylP_8sKTSAhVKCMAKHaBLBAsQ6AEIUDAH#v=onepage&q=malek%20bin%20fahm&f=false Oman - The Islamic Democratic Tradition מאת Hussein Ghubash]}}.
 
על פי המקובל לאחר הקרב עם הפרסים בעומאן באו מתימן עוד חמישה גלי הגירה של שבט. גם מכיוון צפון הגיעו כמה שבטים לעמאן, שבטים אלו התיישבו בTauwan שהוא כיום אזור בוריימי. השבטים הצפוניים ראו את עצמם כצאצאי [[עדנאן (אפונים)|עדנאן]], שהוא על פי המסורת, האב הקדמון של כלל ערביי הצפון, המרכז ומערב חצי האי ערב. בעוד שכל השבטים המהגרים מתימן ראו עצמם כצאצאי האב הקדמון קחטאן{{הערה|[https://www.britannica.com/place/Arabia-peninsula-Asia/People#ref484896 Ethnic groups]|שמאל=כן}} (שמו של [[יקטן]] במסורת הערבית){{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=VCU-CgAAQBAJ&pg=PA84&lpg=PA84&dq=%22Malik+b.+Fahm%22.+migration&source=bl&ots=4q3VmOrdG6&sig=MKm5KZpIA85lAyDWzhvUrd6wzMk&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiHsI6B26jSAhUG7hoKHeCQD7AQ6AEIKTAC#v=onepage&q=%22Malik%20b.%20Fahm%22.%20migration&f=false The Arabian Peninsula: Society and Politics, Derek Hopwood עמ' 90]}}{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=OnhCBuXmeWYC&pg=PA45&lpg=PA45&dq=malik+ibn+fahm&source=bl&ots=Ew7YerlmkV&sig=G0lE8sAVR7CghUm2r6de_z5tyOw&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjF4ai-m6vSAhXjAJoKHaLbAMUQ6AEIUTAG#v=onepage&q=malik%20ibn%20fahm&f=false The Trucial States, Donald Hawley]|שמאל=כן}}.
(שמו של [[יקטן]] במסורת הערבית){{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=VCU-CgAAQBAJ&pg=PA84&lpg=PA84&dq=%22Malik+b.+Fahm%22.+migration&source=bl&ots=4q3VmOrdG6&sig=MKm5KZpIA85lAyDWzhvUrd6wzMk&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiHsI6B26jSAhUG7hoKHeCQD7AQ6AEIKTAC#v=onepage&q=%22Malik%20b.%20Fahm%22.%20migration&f=false The Arabian Peninsula: Society and Politics, Derek Hopwood עמ' 90]}}{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=OnhCBuXmeWYC&pg=PA45&lpg=PA45&dq=malik+ibn+fahm&source=bl&ots=Ew7YerlmkV&sig=G0lE8sAVR7CghUm2r6de_z5tyOw&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjF4ai-m6vSAhXjAJoKHaLbAMUQ6AEIUTAG#v=onepage&q=malik%20ibn%20fahm&f=false The Trucial States, Donald Hawley]|שמאל=כן}}.
 
==תקופה איסלמית מוקדמת==
בעת לידתו של האסלאם שלטו בעומאן בו זמנית, שני המלכים משושלת ג'לנדא (آل الجلندى). מוחמד שלח אליהם את [[עמר אבן אל-עאץ]] ובידו מכתב המבקש מהם לאמץ את האסלאם. התאריך של שליחת המכתב עדיין נתון לוויכוח אבל יש הסכמה על טווח הזמן שבו הוא נשלח: בין השנה השישית והשמינית ל[[הג'רה]]. מלכי עומאן הסכימו מיד להצעת עמר אבן אל-עאץ והמירו את דתם, ובזאת הם נבדלו משאר שליטי ערב שבתחילת הדרך התנגדו לקבלת האסלאם. הנביא מוחמד הכיר טובה לשליטי עומאן על כך ועל פי אחד מקטעי ה[[חדית]], הוא ציין אותם לשבח על שקיבלו את האסלאם אפילו מבלי לראות את פני מוחמד עצמו. ה[[חליף]] [[אבו בכר]] הגדיל לעשות ושחרר את תושבי עמאן מתשלום מיסים, ואת סכום הכסף הזה הפנה לחלוקה בין עניי עומאן{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=qaPKAgAAQBAJ&pg=PA17&lpg=PA17&dq=Azd+tribes+of+oman&source=bl&ots=6wWp-QXWBd&sig=84ZAe-4PSrJXkXrCKLIqbt0EcrI&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwi2gLGp6pzSAhVHlxQKHbKxC6kQ6AEIXjAI#v=onepage&q=Azd%20tribes%20of%20oman&f=false Oman - The Islamic Democratic Tradition מאת Hussein Ghubash, עמ' 17]}}.
ה[[חליף]] [[אבו בכר]] הגדיל לעשות ושחרר את תושבי עמאן מתשלום מיסים, ואת סכום הכסף הזה הפנה לחלוקה בין עניי עומאן{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=qaPKAgAAQBAJ&pg=PA17&lpg=PA17&dq=Azd+tribes+of+oman&source=bl&ots=6wWp-QXWBd&sig=84ZAe-4PSrJXkXrCKLIqbt0EcrI&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwi2gLGp6pzSAhVHlxQKHbKxC6kQ6AEIXjAI#v=onepage&q=Azd%20tribes%20of%20oman&f=false Oman - The Islamic Democratic Tradition מאת Hussein Ghubash, עמ' 17]}}.
 
לאחר מות מוחמד, השתייכה עומאן ל[[בית אומיה|חליפות האומאית]]. חלק מתושביה בעיקר בני שבט אזד, הגרו ל[[בצרה]] והיוו שם מרכיב חשוב בצבא החליפות. בהנהגת מצביאם, אל-מוהלבּ אבן אבי סופרה, הם השתתפו בקרבות רבים וגם נטלו חלק נכבד בדיכוי התקוממויות מקומיות בעיראק. המהגרים העומאנים שבעיראק שמרו על קשר הדוק עם מולדתם וחלק גדול מהם אף חזר לשם לאחר כישלון ההתקוממות של יזיד אבן אל-מוהלבּ (يزيد بن المهلب) בשנת [[723]]. בעת שהותם בבצרה תמכו רוב תושבי עומאן בכת ה[[איבאדיה]], ואף ייבאו דת זו לעומאן בעת חזרתם למולדתם{{הערה|שם=בכרך|[https://books.google.co.il/books?id=LaV-IGZ8VKIC&pg=PA575&lpg=PA575&dq=early+islamic+oman&source=bl&ots=OnGdqh67cB&sig=vtI6lu6PvG6iRLrbAJSjqvI60Yw&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiIw4aO5rrSAhUBuRQKHfJoBlcQ6AEIWzAM#v=onepage&q=early%20islamic%20oman&f=false Medieval Islamic Civilization: L-Z, index; מאת Josef W. Mer iJere L. Bacharach,]}}.
בעת שהותם בבצרה תמכו רוב תושבי עומאן בכת ה[[איבאדיה]], ואף ייבאו דת זו לעומאן בעת חזרתם למולדתם{{הערה|שם=בכרך|[https://books.google.co.il/books?id=LaV-IGZ8VKIC&pg=PA575&lpg=PA575&dq=early+islamic+oman&source=bl&ots=OnGdqh67cB&sig=vtI6lu6PvG6iRLrbAJSjqvI60Yw&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiIw4aO5rrSAhUBuRQKHfJoBlcQ6AEIWzAM#v=onepage&q=early%20islamic%20oman&f=false Medieval Islamic Civilization: L-Z, index; מאת Josef W. Mer iJere L. Bacharach,]}}.
 
תושבי עומאן היו ספנים מאומנים, והשתמשו בכיווני רוחות המונסון בעת הפלגת אניותיהם מעומאן לאפריקה הודו ודרום מזרח אסיה. הספינות ייצאו תוצרת מקומית כמו תאנים פנינים ולבונה, וייבאו בשמים, משי, אורז ותבלינים, שאותם הפיצו באזור ובאירופה. בגלל פעילות מסחרית זו הרבה מתושבי עומאן התיישבו במזרח אפריקה ודרום מזרח אסיה והפיצו שם את האסלאם והתרבות הערבית{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=LaV-IGZ8VKIC&pg=PA575&lpg=PA575&dq=early+islamic+oman&source=bl&ots=OnGdqh67cB&sig=vtI6lu6PvG6iRLrbAJSjqvI60Yw&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwiIw4aO5rrSAhUBuRQKHfJoBlcQ6AEIWzAM#v=onepage&q=early%20islamic%20oman&f=false Medieval Islamic Civilization: L-Z, index; מאת Josef W. Mer iJere L. Bacharach]}}.
 
לאחר נפילת החליפות האומיית בשנת [[750]], נחשף אזור החוף של עומאן למתקפות רבות. בשל מיקומה של עומאן על נתיבי המסחר הראשיים, היא הייתה יעד מבוקש לצבאות של מדינות ושליטים שגובלים עמה, ולמדינות רחוקות יותר שסחרו בים. עד שנת [[887]] הצליחו בני עומאן להדוף את התקפותיהם של שושלת בית עבאס ופירטים הודים שאיימו על המדינה. הצלחתם נבעה בעיקר מכוחו של הצי וכלי השיט העיקריים שנבנו בתקופת האימאם ע'סאן בן עבד-אללה.
עד שנת [[887]] הצליחו בני עומאן להדוף את התקפותיהם של שושלת בית עבאס ופירטים הודים שאיימו על המדינה. הצלחתם נבעה בעיקר מכוחו של הצי וכלי השיט העיקריים שנבנו בתקופת האימאם ע'סאן בן עבד-אללה.
 
במשך מרבית המאה העשירית שלטו ה[[קרמטים]] במפרץ הפרסי ובחופי עומאן, וגבו מכסים הן משליטי [[בית עבאס]] והן מ[[השושלת הפאטמית]] במצרים. תחת שלטון הקרמטים נהנתה עומאן מעצמאות יחסית והעיר סוחאר הפכה לנמל הגדול ביותר בעולם האיסלמי{{הערה|שם=סימון|[https://books.google.co.il/books?id=eNXdeDu6h9gC&pg=PA78&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Oman - Culture Smart!: The Essential Guide to Customs & Culture, Simone Nowell]}}. בין השנים [[967]] עד [[1053]] הייתה עומאן חלק [[השושלת הבויהית|מהקונפדרציה הבויהית]] שהתפשטה עד הג'זירה, טבריסתאן, וג'ורג'אן. בין השנים 1053 עד [[1154]] המדינה הייתה חלק מהאימפריה הסלג'וקית ששלטונה הגיע עד [[טאמיל נאדו]] שבדרום הודו. בשנת 1154 סולקו הסלג'וקים מעומאן על ידי בני שבט נַבְּהאן.
שורה 73 ⟵ 69:
==שושלת נבהאן==
[[קובץ: Bahla Fort.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבצר בהלא לאחר שחזור בשנת [[2013]]]]
מרכזו של שבט נבהאן היה באזור הרי אל-אח'דאר ומשם הם התפשטו לאזור החוף והתיישבו בסוחאר ובעיר ליווה צפונית לסוחאר באזור בטינה. הם שלטו על נתיב המסחר היבשתי של לבונה מסוחאר עד לבחריין בגדד ודמשק. לאנשי נבהאן היו קשרים מסחריים ענפים שהגיעו עד פרס אתיופיה וקבוצת איי לאמו באוקיינוס ההודי. פעילותם המסחרית הגוברת הביאה בשנת [[1150]] לאיחוד אזורי סוחאר ובהלא תחת שלטון אחד. בשנת [[1151]] עלה כוחו של מנהיג נבהאן בשם מוחמד אל-פלאח בשנת [[1154]] הוא הכריז על עצמו כמלך עומאן ושלט במדינה עד לשנת [[1176]]. לאחר מכן במשך תקופה ארוכה, שורה ארוכה של שליטים משבט זה נהלו שושלת כלכלית ופוליטית שלעיתים הייתה חזקה יותר משלטון האימאמים ואף איימה עליו{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=eNXdeDu6h9gC&pg=PA78&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Arab/American: Landscape, Culture, and Cuisine in Two Great Deserts Gary Paul Nabhan]|שמאל=כן}}. עוד שכוחו של המלך התחזק, ירד מאוד כוח שלטונו של האימאם. על פי עדותו של ההיסטוריון סירחאן בן סעיד, אין אזכור לשלטון האימאם משנת [[1153]] ועד שנת [[1406]]{{הערה|שם=שושלת|[https://www.revolvy.com/main/index.php?s=Nabhani%20dynasty Nabhani dynasty]}}.
בעוד שכוחו של המלך התחזק, ירד מאוד כוח שלטונו של האימאם. על פי עדותו של ההיסטוריון סירחאן בן סעיד, אין אזכור לשלטון האימאם משנת [[1153]] ועד שנת [[1406]]{{הערה|שם=שושלת|[https://www.revolvy.com/main/index.php?s=Nabhani%20dynasty Nabhani dynasty]}}.
 
העיר בהלא (بهلا) הייתה אחת מבירותיה של הממלכה, ובמקום נבנתה [[מצודת בהלא]] שעמדה כנראה על יסודות קדם-אסלמיים, אולם עיקר הבנייה נעשתה במאה ה-14. מבצר זה הוא עדות לכוחו של שלטון נבהאן{{הערה|שם=שושלת}}. המבצר הענק בנוי מקירות ומגדלים העשויים לבני בוץ על בסיס של אבן. אליו צמוד מקדש יום השישי שבתוכו [[מחרב]] מגולף ומקושט. המבצר הוכרז כ[[אתר מורשת עולמית]] והוא שופץ ומתוחזק על ידי הממשלה{{הערה|[http://whc.unesco.org/en/list/433 Bahla Fort]|שמאל=כן}}.
שורה 89 ⟵ 84:
 
התקופה השנייה נמשכה משנת [[1500]] עד [[1624]] ואופיינה במאבקים מתמשכים שכללו חלופי שלטון רבים ומשכי זמן קצרים של שלטון האימאם, וכן מלחמות פנימיות בין אנשי הנבהאן לבין עצמם. אולם האירוע החשוב ביותר בתקופה זו היה כיבוש אזור החוף, כולל עיר הנמל [[מסקאט]], בידי [[פורטוגל]]. האדמיראל [[אפונסו דה אלבוקרקי]] כבש את העיר qallihat בשנת [[1507]] והרס את הצי העומאני, לאחר מכן כבש את אזור החוף ממסקט עד סוחאר הרס ושדד את רוב הערים. פורטוגל שלטה באזור עד שנת [[1650]] שאז גורשה בידי שושלת יערוב{{הערה|שם=דיוניסוס|[https://books.google.co.il/books?id=DRtWm-UkS-oC&pg=PA70&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Seafaring in the Arabian Gulf and Oman: People of the Dhow, Dionisius A. Agius]}}.
{{-}}
 
==שושלת יערוב==
[[קובץ:Rustaq Fort 02.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבצר רוסטק]]
מקום מושבם של בני שבט היערוב היה בחלק הפנימי של עומאן. בשנת [[1624]] הדיח נאסר בן מוראד משבט יערוב את השליט הנבהאני מתפקידו ונבחר לאימאם תחתיו, והיה בכך לאימאם הראשון מבני שבטו. הוא הבין שלמען סילוק הפורטוגזים משטח עומאן יש קודם לאחד את כל השבטים תחת שלטון אחד. תחילת מפעלו זה היה כיבוש אזור רוסטאק שהיה מרכז שלטון האימאם וכן את אזור נאחל. בכל אזור שכבש הוא בנה מבצרים ומינה את נאמניו לשליטים. לאט ובעקשנות הוא איחד את כל הנסיכיותהנסיכויות והממלכות תחת שלטונו. נאסר בו מוראד העביר את הבירה לעיר ניזווה שהייתה בעבר בירת שלטון האימאם. הוא מוערך עד היום בעומאן והמסורת מייחסת לו אורח חיים צנוע וכוח על-אנושי{{הערה|שם=רזיק|[https://books.google.co.il/books?id=9NWAdMJYe_UC&pg=PR47&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false History of the Imâms and Seyyids of 'Omân: From A.D. 661-1856, Salîl-Ibn-Razîk]}}. עם מותו ב-[[23 באפריל]] שנת [[1649]] כל השבטים היו מאוחדים תחת דגל אחד, וזה מה שיאפשר מאוחר יותר את סילוקם המוחלט של הפורטוגזים מהאזור.
 
כל המאבקים של נאסר בן מוראד לאיחוד המדינה נעשו בעזרת צבא של חיילות רגליים, בעוד שכוחה של פורטוגל היה בעיקר בים וטכניקת הלחימה שלהם נשענה על בניית אניות ושימוש בכוח ימי. בהתאם לכך גם מדיניות הכיבושים הקולוניאלית שלהם התבססה על שליטה במבצרים לאורך נתיבי הים מבלי להיכנס לעומק המדינה.{{ש}}נאסר בן מוראד החל לשקם את צי האוניות שנהרס במלחמות הקודמות ולשם כך הוא נעזרו ב[[חברת הודו המזרחית הבריטית|חברת הודו המזרחית]] שהייתה בת תחרות של פורטוגל בים. וכן אף רכש מספר אוניות מתקדמות, נשק ואבקת שרפה מאנגליה. כך, הצליח נאסר בן מורשיד בשנת [[1643]] לכבוש את ערי החוף סור וקוריאט ולבנות מבצרים מחוץ לכל אחת מהערים. עם מותו של נאסר בן מורשיד, רק הערים [[מסקט]] ומוטראח ומבצר סור נשארו תחת שלטון פורטוגל{{הערה|שם=מופה|[https://www.mofa.gov.om/?p=760&lang=en AL’YARUBA STATE]}}. האימאם הנבחר השני היה בן דודו של נאסר בן מורשיד, סולטאן בן סייף ([[1649]]-[[1688]]), שהמשיך בפיתוח הצי וסלק את שלטון פורטוגל מערי החוף של סור קוריאט ומסקט{{הערה|שם=דיוניסוס}}.
נאסר בן מוראד החל לשקם את צי האוניות שנהרס במלחמות הקודמות ולשם כך הוא נעזרו ב[[חברת הודו המזרחית הבריטית|חברת הודו המזרחית]] שהייתה בת תחרות של פורטוגל בים. וכן אף רכש מספר אוניות מתקדמות, נשק ואבקת שרפה מאנגליה. כך, הצליח נאסר בן מורשיד בשנת [[1643]] לכבוש את ערי החוף סור וQurayyat ולבנות מבצרים מחוץ לכל אחת מהערים. עם מותו של נאסר בן מורשיד, רק הערים [[מסקט]] ומוטראח ומבצר סור נשארו תחת שלטון פורטוגל{{הערה|שם=מופה|[https://www.mofa.gov.om/?p=760&lang=en AL’YARUBA STATE]}}. האימאם הנבחר השני היה בן דודו של נאסר בן מורשיד, סולטאן בן סייף ([[1649]]-[[1688]]), שהמשיך בפיתוח הצי וסלק את שלטון פורטוגל מערי החוף של סור קוריאט ומסקט{{הערה|שם=דיוניסוס}}.
 
הניצחון על פורטוגל הטריד את הפרסים שתכננו להבנות מהמפלה הפורטוגזית ולרשת את מקומם במפרץ. זה היה מקור לסכסוכים רבים שהיו בהמשך בין עומאן לפרס. פרס פנתה למעצמות האירופאיות כדי שיעזרו לה לסלק את עומאן מהשטח. [[אנגליה]] לא נענתה מחשש שהדבר יזיק למסחר שלה במפרץ ובהודו. מלך [[צרפת]] [[לואי ה-16]] כרת בשנת [[1707]] ברית עם ה[[שאח]] הפרסי, במטרה לעזור לו לכבוש את מסקט. התנגדות אנגליה ואי הסדר ששרר בפרס עקב פלישת האפגנים מנע פעולות צבאיות כנגד עומאן. כדי למנוע התאוששות של צבא פורטוגל שלח סולטאן בן סייף את צי אוניותיואניותיו בשני חלקים אחד למזרח אפריקה והשני להודו. במזרח אפריקה, כוחותיו כבשו את מומבסה בהודו הם הרסו את המרכז הפורטוגלי בנמל [[מנגלור]]{{הערה|שם=מופה}}.
[[קובץ: Oman-aflaj.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת [[מערכות אפלאג' להשקיה]]]]
[[קובץ:"Falaj" irrigationsystem - panoramio.jpg|ימין|ממוזער|200px|מראה פנורמי של [[מערכות אפלאג' להשקיה|מערכת אפלאג']]]]{{ש}}