משה גליקין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לתאונת דרכים
שורה 17:
בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] בנה את ביתו בחיפה, ב"[[שכונת הטכניקום]]" (רחוב אחד העם 5 של ימינו) לצד בתיהם של [[אסתר שימקין|אסתר]] ו[[אפרים קראוזה]] ו[[שמואל פבזנר]]. תכנון הבית נעשה על ידי [[הנס סובלזון]]{{הערה|סובלזון (1890–1961), שעלה לארץ ב-1926, היה אדריכל שתכנן מספר בתים בחיפה (אמירה קהת, ''' תיירת בעירי: סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל''', [[העמותה לתולדות חיפה]], 2013, עמ' 153).}}. הבית, עם המגדל המחודד{{הערה|ראו להשוואה את בית נתנזון ב[[רחוב ירושלים]].}}, שימש כ[[פנסיון]] "וילה מגדל" (על שם החווה שניהל) בניהול אשתו, לובה. הפנסיון כלל 18 חדרים וכיאה ל[[צמחונות]]ו של גליקין היה [[טבעונות|טבעוני]]. בסוף שנות הארבעים שכנה בבניין מפקדה של [[ההגנה]].
 
בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] שהה ב[[שווייץ]], שם נפגש, לעיתים, עם בנו, {{יזכור|7970|תיאודור (תודי)}}, ש[[מתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|שירת בצבא הבריטי]]. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לחיפה,. ותודיתודי, איש [[האצ"ל]], נהרג בבראשית [[מלחמת העצמאות]] במהלך [[שמירה]] ב[[עמדה (צבא)|עמדה]] בחיפה בינואר 1948.
לובה ומשה גליקין היו הורים לעוד שלושה ילדים: רעיה, אמנון וזהרה{{מקור}}.
 
ב-[[1973]], זמן קצר לפני מותו, הוכתר כ[[יקיר חיפה]]. הוא ביקש שעל קברו יכתב "חברו ובן דורו של זאב ז'בוטינסקי"{{הערה|{{מעריב|ג. שרוני|חווג'ה גליקין ממגדל|1969/10/03|01900}}{{}}{{הערה|על אף שלבסוף הדבר לא קרה}}. אלמנתו לובה נפטרה כשנה וחצי אחריו{{הערה|{{דבר||מתה לובה גליקין|1974/12/22|00218}}.}}.
אלמנתו לובה נפטרה כשנה וחצי אחריו{{הערה|{{דבר||מתה לובה גליקין|1974/12/22|00218}}.}}.
 
==לקריאה נוספת==