אבעבועות שחורות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת שדה DSM-5 ריק. ראו דיון באולם הדיונים לתבניות. (תג) |
|||
שורה 40:
כמו לרוב המחלות הוויראליות, אף כנגד מחלת האבעבועות השחורות לא קיימת [[תרופה]], מלבד מערכת החיסון של האדם, אשר תוך כדי התגוננותה מייצרת תאי זיכרון ו[[נוגדן|נוגדנים]] כנגד הנגיף. מכיוון שלא פותחה תרופה למחלה, הרי שהמחסום העיקרי בפני מחלת האבעבועות השחורות הוא מניעתה, באמצעות [[חיסון]] מקדים היוצר נוגדנים כנגד הנגיף, שיפעלו נגדו בטרם יגרום לנזק.
החיסון הראשון בהיסטוריה הורכב ככל הנראה ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]] ב[[סין (אזור)|סין]]. שלפוחיות שהתקשו ונשרו מחולים נתחבו לחוטמם של ילדים. על דרך מניעה דומה למדה אשת ה[[שגריר]] ה[[הממלכה המאוחדת|בריטי]] ב[[טורקיה]], [[מארי וורטלי מונטגיו]]. רופאים טורקים שמו לב שמי שחלה במחלה ונשאר בחיים לא חלה בה שוב. הרעיון שהם הציעו היה להדביק במחלה אנשים בריאים בצורה קלה מאד, כדי שלא יחלו בה שוב. הם ניסו ליצור את המחלה בצורה קלה באמצעות איסוף נוזל משלפוחיות של קורבנות המחלה, טיפול מסוים להחלשת הנגיף, והחדרת הנגיף לאדם בריא באמצעות [[שריטה]]. חיסון זה, שכלל שימוש בנגיף חי, כלל סיכון של התפרצות מלאה של המחלה ומוות עקב ניסיון החיסון, אך סיכון זה היה קטן בהשוואה לשיעור התמותה הגדול מהמחלה. הגברת מונטגיו התרשמה מההגיון בשיטה והשתמשה בה גם לחיסון ילדיה. היא שרדה
תגלית החיסון רשומה בהיסטוריה על שמו של רופא [[כפר]]י בריטי, [[אדוארד ג'נר]], אשר שם לב, שהיחידים שהצליחו לעבור את המחלה שלמים ובריאים פחות או יותר, היו ה[[חקלאות|חקלאים]], ובעיקר מגדלי ה[[בקר]]. ג'נר הבחין שמגדלי הבקר אשר חלו באבעבועות שחורות עברו את המחלה בצורה קלה וחסרת משמעות מבחינה [[רפואה|רפואית]]; אומנם הופיעו אצלם מספר שלפוחיות מועט, אולם אלה חלפו מבלי להשאיר עקבות כמעט, וזאת בניגוד לשלפוחיות שכיסו את גופם של אלה שלקו במחלה האלימה.
| |||