קלמנס ונצל פון מטרניך – הבדלי גרסאות

משימתו החשובה ביותר הייתה לדאוג להרגעת היחסים עם צרפת, ובמסגרתה הוא מסר את מארי לואיז, בתו של [[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרנץ השני, קיסר אוסטריה]] ל[[נפוליאון בונפרטה]] כדי שתהיה לו לאישה. לאחר מכן, אוסטריה נכנסה ל[[הקואליציה האנטי-צרפתית השישית|קואליציה האנטי-צרפתית השישית]] ומטרניך היה ממנסחי הסכם הכניעה שהגלה את נפוליאון. לאחר מכן מטרניך הנהיג את המשלחת האוסטרית אל [[קונגרס וינה]] שחילק את אירופה שלאחר מלחמות [[נפולאון]] בין המעצמות. באוקטובר 1813 מונה לנסיך. הוא יצר מאזן כוחות שנאכף בקונגרסים בינלאומיים במשך עשור, וחתם על ברית עם רוסיה ופרוסיה. תקופתו נחשבה לשיא הדיפלומטיה האוסטרית. מ-1821 עד 1848 כיהן כקאנצלר, תחת פרנץ השני ובנו, [[פרדיננד הראשון, קיסר אוסטריה|פרדיננד הראשון]]. לאחר גלות קצרה עד 1851, הוא חזר אל וינה כדי לייעץ לאחיינו של פרדיננד, [[פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה|פרנץ יוזף]]. מטרניך מת בגיל 86 בשנת 1859.

 

 

מדיניותו של מטרניך, הידועה בכינויה "שיטת מטרניך", זכתה לשבחים ולביקורות. שיטה זו שימרה את ההגמוניה של אצולה מול ה[[בורגנות]] ו[[פרולטריון]]; את ההגמוניה של השלטון [[מונרכיה|המונרכי]] מול [[ליברליזם|ליברלים]], [[דמוקרטיה|דמוקרטים]], [[סוציאליזם|סוציאליסטים]] וה[[לאומנות|לאומנים]] ואת ההגמוניה של בעלי אדמות מול סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים. שיטת מטרניך הייתה מבוססת על קיום מרכז כוח באוסטריה - [[בית הבסבורג]], והכפפת כל הגרורות באמצעות שלטון רופף של נסיכים ואצילים שונים בעלי קשר לשושלת ההבסבורגית. תומכיו טוענים שמדיניותו מנעה מלחמות באירופה, ושהיה דיפלומט מוכשר. הוא התנגד לאימפריאליזם הרוסי. מתנגדיו טענו שהוא כפה ערכים שמרניים בשם האצולה. ניסיונו לבצע רפורמה מנהלית ב-1817 נכשלה, והתנגדותו ללאומיות הגרמנית גרמה לכך שפרוסיה, ולא אוסטריה, איחדה את גרמניה.