מחנות העקורים בסלנטו – הבדלי גרסאות

להרחבת ודיוק מכלול הידע האנושי פנו להמכלול. אם ברצונכם להתבוסס בערך מבולבל ומבורדק הישארו פה ושחזרו לגירסא הקודמתת
מ (שוחזר מעריכות של 147.161.9.101 (שיחה) לעריכה האחרונה של Fxp300)
(להרחבת ודיוק מכלול הידע האנושי פנו להמכלול. אם ברצונכם להתבוסס בערך מבולבל ומבורדק הישארו פה ושחזרו לגירסא הקודמתת)
מחנות עקורים בסלנטו הוקמו בארבע עיירות: טריקאזה (Tricase), סנטה צ'זריה (Santa Cesarea), סנטה מריה די לאוקה (Santa Maria Di Leuca) וסנטה מריה אל בניו (Santa Maria El Bagno). שלוש המחנות האחרונים, כונו "הסנטוס".
 
== רקע על מחנות העקורים באיטליה ==
בסוף [[מלחמת העולם השנייה]], לאחר שהושמדו שישה מיליון יהודים בקירוב, נותרו באירופה כשלושה מיליון יהודים, בעיקר ב[[ברית המועצות]] (כולל חלקיה האסייתיים). במחנות הכפייה, ב[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] וב[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]] שרדו כ-200,000 יהודים, מהם עשרות אלפים שהיו על ערש דוויי. אלפים הצטרפו אל זרם ה[[רפטריאנטים]] שעשו את דרכם בעיקר לארצות המערב. רוב הקהילות היהודיות באירופה התדלדלו בעקבות הכיבוש הנאצי, המלחמה וההשמדה, ורק מעטות הצליחו לעבור את המלחמה כמעט בלא פגע. מתוך הקיבוץ הגדול של יהודי פולין, שלפני השואה מנה כשלושה וחצי מיליון נפש, נותרו כרבע מיליון בלבד, כ-170,000 מהם פליטים בברית המועצות וכ-80,000 ניצלו במחנות ריכוז, במסתור או כ[[פרטיזן|פרטיזנים]] בפולין עצמה. רבים מאלה ששרדו בארצות מזרח אירופה ובמחנות לא רצו כלל לשוב למולדתם ולהשתלב בה. כ-50,000 מניצולי המחנות נשארו במקומות שבהם שוחררו, בעיקר ב[[גרמניה]] וב[[אוסטריה]], והפכו לעקורים ב[[מחנות עקורים]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=חגית לבסקי|שם=לקראת חיים חדשים|מו"ל=[[הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס]], האוניברסיטה העברית בירושלים|שנת הוצאה=2005|עמ=1-2|פרק=מבוא}}}}
 
מחנות אלו שימשו כמעין מעון זמני לכל העקורים היהודים שלא היה להם לאן ללכת. מחנות העקורים הוקמו באזורים שבהם שלטו [[בעלות הברית]] בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה. הראשונים שהגיעו אל מחנות אלו היו ניצולי מחנות ריכוז ששוחררו בידי בעלות הברית על אדמת גרמניה. התנאים במחנות אלו היו קשים ביותר, בייחוד בראשית קיומם. חלק גדול מ[[מחנות העקורים]] היו בעבר מחנות ריכוז או מחנות צבא גרמניים. במחנות אלו לא התגוררו רק יהודים, אלא גם פליטים בני לאומים אחרים.{{הערה|שם=הערה מספר 20170607043618:0}}
=== הקמת מחנות העקורים ===
בסוף מלחמת העולם השנייה, לאחר שהושמדו שישה מיליון יהודים בקירוב, נותרו באירופה כשלושה מיליון יהודים, בעיקר בברית המועצות (כולל חלקיה האסייתיים). במחנות הכפייה, במחנות הריכוז ובמחנות ההשמדה שרדו כ-200,000 יהודים. כ-50,000 מניצולי המחנות נשארו במקומות שבהם שוחררו, בעיקר בגרמניה ובאוסטריה, ושהו במחנות עקורים. מחנות אלו שימשו כמעין מעון זמני לכל העקורים היהודים שלא היה להם לאן ללכת. מחנות העקורים הוקמו באזורים שבהם שלטו [[בעלות הברית]] בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=חגית לבסקי|שם=לקראת חיים חדשים|מו"ל=[[הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס]], האוניברסיטה העברית בירושלים|שנת הוצאה=2005|עמ=1-2|פרק=מבוא}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 20170607043618:0}}
 
בינתיים, עקב חורבן [[יהדות פולין]], החליטו יהודי פולין לעבור מערבה, לאזור הכיבוש האמריקאי, והגיעו למחנות עקורים שם. ב-[[1947]] הגיעו למחנות אלה פליטים נוספים מ[[צ'כוסלובקיה]], מ[[הונגריה]] ומ[[רומניה הגדולה|רומניה]], ומספר תושבי מחנות העקורים הגיע ל-250 אלף.
במהלך [[1948]] הוקמה מדינת ישראל והשתנו [[חוק ההגירה והאזרחות (ארצות הברית)|חוקי ההגירה]] בארצות הברית. כך יכלו רבים משוכני מחנות העקורים להגר. מחנות העקורים נסגרו עד שנת [[1950]], פרט ל[[פרנוואלד|מחנה פרנוואלד]] שפעל עד [[1957]]. רוב העקורים היגרו לארץ ישראל, כשליש פנו לארצות הברית ורבבות נותרו באירופה, כולל בגרמניה עצמה, והקימו מחדש קהילות רבות שחרבו בשואה.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/dp_camps/index.asp|כותרת=החזרה לחיים במחנות העקורים, 1945-1956 – רטרוספקטיבה ויזואלית|אתר=www.yadvashem.org|תאריך_וידוא=2017-05-19}}|שם=הערה מספר 20170607043618:0}}{{נושא מורחב|נושא=[[אור בקצה המגף#רקע היסטורי|רקע היסטורי על מחנות עקורים]]}}
 
רוב העקורים היהודים ראו במחנות אלה כפתרון זמני ותחנת מעבר בדרכם ל[[ארץ ישראל]]. ובכל זאת, הקימו היהודים שם חיים. הם הקימו תאטראות ותזמורות, ערכו אירועי ספורט ופרסמו יותר משבעים עיתונים וכתבי עת ב[[יידיש]]. הם היו מהראשונים לחקור את השואה ולהנציח את זכרה. הם גבו עדויות ראשונות מניצולים, אספו תיעוד בכתב וערכו עצרות זיכרון לקרבנות השואה. ניצולי השואה הרגישו "משוחררים אך לא בני חורין". במחנות פעלו מפלגות יהודיות חילוניות ודתיות, [[ציונות|ציוניות]] ו[[סוציאליזם|סוציאליסטיות]]. עם זאת, בהשפעת הטראומה של השואה והפעילים הציונים מארץ ישראל, הייתה הציונות דומיננטית בחיים הפוליטיים. רבים מהעקורים הפגינו מודעות פוליטית חזקה ושאיפה לצאת מהארצות בהן הם נמצאים, בראש ובראשונה לארץ ישראל. הם הקימו [[קיבוצי הכשרה]] בהם התכוננו לעלייה לארץ ישראל.
=== מחנות העקורים באיטליה ===
 
במהלך [[1948]] הוקמה מדינת ישראל והשתנו [[חוק ההגירה והאזרחות (ארצות הברית)|חוקי ההגירה]] בארצות הברית. כך יכלו רבים משוכני מחנות העקורים להגר. מחנות העקורים נסגרו עד שנת [[1950]], פרט ל[[פרנוואלד|מחנהלמחנה פרנוואלד]] שפעל עד [[1957]]. רוב העקורים היגרו לארץ ישראל, כשליש פנו לארצות הברית ורבבות נותרו באירופה, כולל בגרמניה עצמה, והקימו מחדש קהילות רבות שחרבו בשואה.{{הערה|שם=הערה מספר 20170607043618:0|{{קישור כללי|כתובת=http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/dp_camps/index.asp|כותרת=החזרה לחיים במחנות העקורים, 1945-1956 – רטרוספקטיבה ויזואלית|אתר=www.yadvashem.org|תאריך_וידוא=2017-05-19}}|שם=הערה מספר 20170607043618:0}}{{נושא מורחב|נושא=[[אור בקצה המגף#רקע היסטורי|רקע היסטורי על מחנות עקורים]]}}
 
=== הקמת מחנות העקורים באיטליה===
למחנות העקורים באיטליה הגיעו עקורים יהודים מ[[שארית הפליטה]] כבר מיד לאחר סוף המלחמה, בעיקר בין השנים 1946–1947. יהודים אלה ראו בשהותם באיטליה תחנת מעבר זמנית במסעם למולדתם החדשה, בין אם בישראל או בין אם במדינות אחרות מעבר לים.
 
# מחנות הענשה של הממשלה האיטלקית שבו היו פליטים שהיו חשודים בעיניי הממשלה האיטלקית.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Susanna Kokkonen|שם=the jewish refugees in postwar italy, 1945-1951|כתב עת=}}}}
 
== ==מחנות העקורים בסלנטו ====
 
סלנטו הוא אזור הנמצא בקצה המגף שבדרום איטליה, "העקב" שבמגף האיטלקי, הנמצא בין [[הים היוני|הים היווני]] ממערב לבין [[הים האדריאטי]] ממזרח. סלנטו, או בשמו השני, חצי האי סלנטו, הוא תת-אזור של דרום מחוז [[פוליה]]. אזור סלנטו כולל את כל [[לצ'ה (נפה)|פרובינציית לצ'ה]], רוב [[ברינדיזי (נפה)|פרובינציית ברינדיזי]], וחלק מפרובינציית [[טרנטו (עיר)|טרנטו]].
בסלנטו הוקמו לאחר מלחמת העולם השנייה מחנות עקורים בארבע עיירות:
 
* טריקאזה (Tricase) - הוקם על ידי בעלות הברית. לפי נתוני בפברואר 1946 , שהו בו 1000 פליטים יהודים,
* טריקאזה (Tricase)
* סנטה צ'זריה (Santa Cesarea) - אין נתונים מאומתים
* סנטה מריה די לאוקה (Santa Maria Di Leuca) - לפי נתוני פברואר 1946, שהו 1500 פליטים יהודים, כולל בקיבוצים (קבוצות ההכשרה של תנועות הנוער החלוציות)
במחנה* סנטה מריה אל בניו (כוללSanta יהודיםMaria ששהוEl בטרנטוBagno) ובסנטה קטרינה)- היה מחנה מעורב שבו שהו כ-541 פליטים יהודים בפברואר 1945 (כולל יהודים ששהו בטרנטו ובסנטה קטרינה). כשנה לאחר מכן מספר הפליטים במחנה עלה ל-2,400.
* סנטה מריה אל בניו (Santa Maria El Bagno)
 
שלוששלושת המחנות האחרונים, כונו "הסנטוס".
 
=== '''טריקזה ==='''
== רקע כללי על העיירות ==
=== טריקזה ===
עיירה בת 18 אלף תושבים בקרבת סנטה מריה די לאוקה.
[[קובץ:Panorama Tricase Pianura.jpg|ממוזער|מראה פנורמי של טריקזה]]
 
=== '''סנטה צ'זריה ==='''
עיירה איטלקית בת 3,000 במחוז. ממוקמת על החוף המזרחי של חצי האי סלנטו, על צור בפתח ערוץ נהר אוטרנטו. העיירה היא אחת ממרכזי התיירות החשובים ביותר של סלנטו. בעיירה מעיינות חמים רבים.
[[קובץ:Santa Cesarea Terme dal mare.jpg|ממוזער|סנטה צ'זריה]]
עיירה איטלקית בת 3,000 במחוז. ממוקמת על החוף המזרחי של חצי האי סלנטו, על צור בפתח ערוץ נהר אוטרנטו. העיירה היא אחת ממרכזי התיירות החשובים ביותר של סלנטו. בעיירה מעיינות חמים רבים. פעילות{{הערה|1=[https://dbs.bh.org.il/he/%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%99-%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%A2%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A1%D7%A0%D7%98%D7%94-%D7%A6%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%94-1946/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94 חברי ועדת התרבות במחנה העקורים סנטה צ'זריה, דרום איטליה, 1946]}} העקורים התמקדה סביב מתחם 'קיבוץ הכשרה' בשם 'קיבוץ במחנה'.
 
=== '''סנטה מריה אל בניו ==='''
[[קובץ:Torre del Fiume di Galatena.jpg|ממוזער|מגדלי השמירה בסנטה מריה אל בניו]]
 
 
בכפר הוקם מוזיאון לזכרם של העקורים ששהו בסלנטו לאחר מלחמת העולם השנייה. המוזיאון מכיל את חומר ארכיוני רשמי, עדויות, תמונות וסרטונים, וכן חדר מולטימדיה וספרייה.
 
=== '''סנטה מריה די לאוקה ==='''
מקור השם "לאוקה" (Leuca) מן השפה היוונית, ומשמעותו "לבן". נקרא כך על פי צוק הסלעים הלבנים הניצבים בסמוך לים, שעליו ממוקמים הבזיליקה והמגדלור של העיירה. מגדלור זה, אשר נישא לגובה של 47 מטרים, בגובה של 102 מטרים מעל פני הים הוא השני בחשיבותו באיטליה, לאחר המגדלור של [[ג'נובה]]. Punta Meliso, הצוק שעליו ממוקם המגדלור, הוא נקודת הקצה הדרום מזרחי של איטליה. צוק זה תוחם את המפרץ שבו ממוקמת העיירה. המרינה של העיירה נמצאת לרגלי המגדלור.
 
</gallery>
 
== ==ארגונים שפעלו במחנות ====
באיטליה היו קיימים מספר גורמים ותנועות שעזרו וסייעו ליהודים בדרכם לאיטליה, בזמן שהותם במחנות, ולאחר מכן, בהעברתם לארץ ישראל או למקומות אחרים בעולם.
 
===== '''[[בית"ר|תנועת בית"ר]] ====='''
 
לאחר מלחמת העולם השנייה, הגיעו לאיטליה פלוגות הכשרה. מטרת התנועה באיטליה הייתה לאמן את העקורים באימונים טרום צבאיים לקראת גיוסם לכוחות המגן בארץ ישראל.
 
'''ארגון הג'וינט''' ('''Joint''' או '''JDC''')
 
הוא ארגון [[צדקה]] [[יהדות ארצות הברית|יהודי אמריקאי]] שנועד לסייע ל[[יהודים]] באשר הם. כבר בסוף שנת 1944 הגיעו אנשי הג'וינט לשטחים באירופה ששוחררו מידי הכיבוש הנאצי וארגנו את מאמצי השיקום. עד שנת 1947 זכו כ-700,000 יהודים לתמיכה מהג'וינט. 250,000 שכנו ב[[מחנות עקורים]] שניהל הג'וינט. הג'וינט יזם תוכניות הכשרה מקצועית כדי לעזור לעקורים לשקם את עצמם ולרכוש תעסוקה שבעזרתה יוכלו להרוויח את לחמם. הארגון סיפק לעקורים גם בגדים, אוכל וציוד. הג'וינט גם יזם פעילויות תרבותיות ודתיות במטרה לשקם את הקהילות היהודיות שנהרסו במלחמה.
 
== מספרם של הפליטים היהודים במחנות ==
במחנה סנטה מריה דה לאוקה, לפי נתוני פברואר 1946, שהו 1500 פליטים יהודים, כולל בקיבוצים (קבוצות ההכשרה של תנועות הנוער החלוציות).
 
במחנה סנטה מריה אל בניו (כולל יהודים ששהו בטרנטו ובסנטה קטרינה) היה מחנה מעורב שבו שהו כ-541 פליטים יהודים בפברואר 1945. כשנה לאחר מכן מספר הפליטים במחנה עלה ל-2,400.
 
במחנה טריקזה, שהוקם על ידי בעלות הברית, שהו 1000 פליטים יהודים, לפי נתוני בפברואר 1946.
 
על סנטה צ'זריה אין נתונים מאומתים.
 
== ==אורח החיים של במחנות ====
במחנות העקורים בסלנטו שהו העקורים בין השנים 1944 ועד 1947. היהודים שהגיעו למחנות הללו היו מחולקים פוליטית בהובלת השליחים מארץ ישראל, כגון: התנועות החלוציות, הדתיים ובית"ר. יחס האוכלוסייה המקומית האיטלקית כלפי העקורים היה יחס חיובי ברובו. האוכלוסייה המקומית עזרו גם הם, בנוסף לארגוני העזרה השונים במטרה לשקם את העקורים. יחס הכנסייה בעיירות בעיירות אלה כלפי היהודים היה אף הוא חיובי. הכנסיות שיתפו את היהודים בשירה בכנסיות, ולא הרחיקו אותם מהכנסייה.
 
משתמש אלמוני