אל-בירווה – הבדלי גרסאות

נוספו 773 בתים ,  לפני שנה
הויקיפדיה חוששת מהאמת שבתיקי הכפרים הערבים אבל המידע של ואלידי ח'אלידי יצוק בבטון
(גרסה לפני עריכת האנציקלופדיסט)
(הויקיפדיה חוששת מהאמת שבתיקי הכפרים הערבים אבל המידע של ואלידי ח'אלידי יצוק בבטון)
 
== היסטוריה ==
עדויות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] לקיום התיישבות באזור כבר ב[[התקופה הכנענית|תקופה הכנענית]] נמצאו באזור תל ביר אלע'רבי (תל בירה), מערבית לכפר. ישנן עדויות לכפר ששכן באזור ב[[ממלכת ירושלים|תקופה הצלבנית]], ושמו בערבית מוזכר בספר מסעות שכתב התייר ה[[פרסים|פרסי]] [[נאצר ח'סרו]] בשנת [[1047]].
 
באמצע [[המאה ה-19]] התקיים באל-בירווה כפר קבע שהתרכז סביב [[מעיין]] במקום. מספר התושבים בכפר נע בין 450–900 על פי עדויות שונות. רוב התושבים היו מוסלמים, אך היה בכפר מיעוט נוצרי קטן. במפקד 1922 נמנו בכפר 807 תושבים{{הערה|[[יהושע בן אריה]] ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך: ארצות הגליל, כרך א', אוניברסיטת חיפה, 1983, עמ' 320-322}}. לפי [[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל|סקר הכפרים 1945]] שהתבסס על מפקד 1931, חיו בכפר כ-1,460 תושבים{{הערה|שם=סקר}}, ברובם מוסלמים ועסקו בעיקר בחקלאות. אדמותיו השתרעו על שטח של 13542 דונם מהם 546 דונם בבעלות יהודית{{הערה|שם=סקר}}. בכפר פעלו שני בתי ספר, לבנים ולבנות, עוד היו בו [[מסגד]], [[כנסייה]], שני [[פולחן קברי קדושים|קברי קדושים]] ושלושה [[בית בד|בתי בד]].
 
===תקופת המנדט===
תושבי הכפר השתתפו ב[[המרד הערבי הגדול|מרד הערבי הגדול]], וב-[[19 ביולי]] [[1938]] אף הניחו ככל הנראה [[מטען צד]] שהרג 12 חיילים בריטים{{הבהרה|מי המשער? כדאי לציין במפורש}}. הצבא הבריטי ביצע מספר חיפושים בכפר והטיל עליו קנסות קיבוציים{{הערה|{{PalPost||Operations near Majdal Krum - Village fines|1938/08/22|00206}}{{ש}}{{PalPost||Troops Pursue Bands|1938/11/21|00112}}}}.
במפקד 1922 נמנו בכפר 807 תושבים{{הערה|[[יהושע בן אריה]] ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך: ארצות הגליל, כרך א', אוניברסיטת חיפה, 1983, עמ' 320-322}}.
 
בכפר היו 240 משפחות מהן 140 מחוסרות קרקע. משפחת [[אפנדי|האפנדים]] אל-אדלבי, שמוצאם מהעיר [[אידליב]] ב[[סוריה]], עיבדו בעצמם את אדמתם. לעומתם שאר משפחות האפנדים, כמשפחת אל-מגרבי, השכירו את אדמתן ל[[פלאח]]ים. משפחת אל כיאל הגדולה בכפר לצד משפחת דרוויש, מוצאה מהעיר [[חלב (עיר)| חלב]] בסוריה, מנתה 200 נפש.{{הערה|שם=מיזם|[[תיקי הכפרים הערבים]]: מתוך
לפי [[תוכנית החלוקה]], יועדו שטחי הכפר להיכלל בשטח המדינה הערבית, אולם במהלך [[מלחמת העצמאות]], ערב ההפוגה הראשונה, ב-[[11 ביוני]] 1948, כוח של [[חטיבת כרמלי]] כבש את הכפר לאחר שהתגבר על התנגדות מקומית. בכפר ובשלושת המשלטים הסמוכים לו החזיקה פלוגת [[חי"ם]] מ[[תל אביב]] שמנתה כ-120 איש שברשותם היה משוריין ובו מכשיר קשר ללא נשק מסייע. ב-[[23 ביוני]] [[1948]], בשעה 21.00 החלה הסתערות על הכפר בכוח גדול ובלווי משוריינים ותוך זמן קצר נכבש הכפר. מיד התארגנה התקפת נגד. הקרב היה קשה ונמשך כל יום ה-[[24 ביוני]] [[1948]]. במהלך היום הוזעקו ערבים חמושים מכל כפרי הסביבה בשיטת ה[[פזעה]] ומספרם הגיע ל-800. כן השתתפו 200 לוחמים מ[[צבא ההצלה]] של [[פאוזי אל קאוקג'י]]. רק לפנות בוקר ה-[[25 ביוני]] [[1948]], הצליחו כוחות צה"ל מחטיבת כרמלי לכבוש את הכפר בחזרה. בקרב נפלו 10 חיילי צה"ל, ומהערבים נפלו 12 לוחמים של צבא ההצלה ו-30 לוחמים כפריים{{הערה|הודעת דובר צה"ל טענה ל-100 אבידות של האויב מתוכם 50 הרוגים. ראו: {{על המשמר||ההתקפה בבירווה|1948/06/27|00412}}}}. ההתקפה בוצעה על ידי צבא ההצלה תוך הפרה של [[ההפוגה הראשונה]], תוך טענה שצבא ההצלה איננו כפוף להפוגה{{הערה|{{מעריב||הערבים מאשימים אותנו בהפרת ההפוגה|1948/06/25|00807}}{{ש}}{{על המשמר||התגובה להפרת ההפוגה בבירווה|1948/06/27|00417}}}}. בתחילת [[קרבות עשרת הימים]] הרחיב צה"ל את אחיזתו סביב בירווה וכבש מספר משלטים החולשים עליו. אולם צבא ההצלה הצליח לכבוש חזרה אחד מן המשלטים{{הערה|{{על המשמר|ג'ון קמחי|בזירת הקרבות הצפונית|1948/07/14|00109}}}} ואלו היו בידיו לזמן קצר עד קריסת צבא ההצלה בהמשך [[מבצע דקל]].
[http://journal.bezalel.ac.il/he/article/3752#footnoteref20_gxb3uc1 תיק מס. 381 של חטיבה 105, 10.1.1943] ב[[ש"י]] הערבי של ההגנה}}
 
לפי [[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל|סקר הכפרים 1945]] שהתבסס על מפקד 1931, חיו בכפר כ-1,460 תושבים{{הערה|שם=סקר}}, ברובם מוסלמים ועסקו בעיקר בחקלאות [[שלחין]]. אדמותיו השתרעו על שטח של 13542 דונם מהם 546 דונם בבעלות יהודית{{הערה|שם=סקר}}. בכפר פעלו שני בתי ספר, לבנים ולבנות, עוד היו בו [[מסגד]], [[כנסייה]], שני [[פולחן קברי קדושים|קברי קדושים]] ושלושה [[בית בד|בתי בד]].
 
תושבי הכפר השתתפו ב[[המרד הערבי הגדול|מרד הערבי הגדול]], וב-[[19 ביולי]] [[1938]] אף הניחו ככל הנראה [[מטען צד]] שהרג 12 חיילים בריטים{{הבהרה|מי המשער? כדאי לציין במפורש}}. הצבא הבריטי ביצע מספר חיפושים בכפר והטיל עליו קנסות קיבוציים{{הערה|{{PalPost||Operations near Majdal Krum - Village fines|1938/08/22|00206}}{{ש}}{{PalPost||Troops Pursue Bands|1938/11/21|00112}}}}.
 
נכון לראשית 1943 מרבית המשפחות צדדו ב[[משפחת אל-חוסייני]]{{הערה|שם=מיזם}}.
 
===מלחמת העצמאות===
לפי [[תוכנית החלוקה]], יועדו שטחי הכפר להיכלל בשטח המדינה הערבית, אולם במהלך [[מלחמת העצמאות]], ערב ההפוגה הראשונה, ב-[[11 ביוני]] 1948, כוח של [[חטיבת כרמלי]] כבש את הכפר לאחר שהתגבר על התנגדות מקומית. בכפר ובשלושת המשלטים הסמוכים לו החזיקה פלוגת [[חי"ם]] מ[[תל אביב]] שמנתה כ-120 איש שברשותם היה משוריין ובו מכשיר קשר ללא נשק מסייע. ב-[[23 ביוני]] [[1948]], בשעה 21.:00 החלה הסתערות על הכפר בכוח גדול ובלווי משוריינים ותוך זמן קצר נכבש הכפר. מיד התארגנה התקפת נגד. הקרב היה קשה ונמשך כל יום ה-[[24 ביוני]] [[1948]]. במהלך היוםאותו יום הוזעקו ערבים חמושים מכל כפרי הסביבה בשיטת ה[[פזעה]] ומספרם הגיע ל-800. כן השתתפו 200 לוחמים מ[[צבא ההצלה]] של [[פאוזי אל קאוקג'י]]. רק לפנות בוקר ה-[[25 ביוני]] [[1948]], הצליחו כוחות צה"ל מחטיבת כרמלי לכבוש את הכפר בחזרה. בקרב נפלו 10 חיילי צה"ל, ומהערבים נפלו 12 לוחמים של צבא ההצלה ו-30 לוחמים כפריים{{הערה|הודעת דובר צה"ל טענה ל-100 אבידות של האויב מתוכם 50 הרוגים. ראו: {{על המשמר||ההתקפה בבירווה|1948/06/27|00412}}}}. ההתקפה בוצעה על ידי צבא ההצלה תוך הפרה של [[ההפוגה הראשונה]], תוך טענה שצבא ההצלה איננו כפוף להפוגה{{הערה|{{מעריב||הערבים מאשימים אותנו בהפרת ההפוגה|1948/06/25|00807}}{{ש}}{{על המשמר||התגובה להפרת ההפוגה בבירווה|1948/06/27|00417}}}}. בתחילת [[קרבות עשרת הימים]] הרחיב צה"ל את אחיזתו סביב בירווה וכבש מספר משלטים החולשים עליו. אולם צבא ההצלה הצליח לכבוש חזרה אחד מן המשלטים{{הערה|{{על המשמר|ג'ון קמחי|בזירת הקרבות הצפונית|1948/07/14|00109}}}} ואלו היו בידיו לזמן קצר עד קריסת צבא ההצלה בהמשך [[מבצע דקל]].
 
===לאחר המלחמה===
צה"ל הכריז על האזור כאזור צבאי. תושבי הכפר, שחלקם שהו בתוך ישראל, לא הורשו לחזור אליו (ובכך הפכו ל[[נפקדים נוכחים]]), ובשנת [[1949]] נהרסו הבתים ואדמות הכפר הופקעו.
על אדמות הכפר הוקמו קיבוץ [[יסעור (קיבוץ)|יסעור]] (ב-6 בינואר 1949){{הערה|[[בני מוריס]], '''[[לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949]]''', עמ' 253; מקראה למפה מספר 3 (סעיף 47), עמ' 594.}}{{הערה|{{דבר||נתגלו מים ביעזור שבאזור עכו|1950/06/25|00109}}}} ומושב [[אחיהוד]].{{הערה|בני מוריס, '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949''', עמ' 250.}}. בשנת 1951 הציעה ישראל בתים וקרקעות לפליטי בירווה ב[[ג'דיידה-מכר|מכר]], אולם הם סירבו מתוך רצון לחזור לאדמות שלהם בבירווה{{הערה|{{על המשמר|ו. יוסף|שיכון פליטים ערבים|1951/01/15|00208}}}}.
 
תושבי הכפר וצאצאיהם הקימו וועד להגנה על זכויותיהם, ובכל שנה ביום [[הנכבה]], הם מבקרים את שרידי הכפר ההרוס על מנת להנחיל את מורשת הכפר לדור הצעיר. ה[[משורר]] ה[[פלסטינים|פלסטיני]] הנודע [[מחמוד דרוויש]] היה פליטנולד מאלבאל-בירווה.
 
==לצפייה נוספת==
משתמש אלמוני