הביטלס – הבדלי גרסאות

הוסרו 595 בתים ,  לפני 14 שנים
שחזור השחטה
(שחזור השחטה)
באוקטובר 1963, הופיעו הביטלס לראשונה בתוכנית טלוויזיה בלונדון בשידור חי לכל בריטניה בה צפו 15 מיליון איש. למחרת, יצאו כל עיתוני אנגליה בכותרות ענק ובתמונות שער של להקת הביטלס. כשהופיעו בסוף אותו החודש באנגליה חיכו 600 אנשים במשך 36 שעות בכדי לקנות כרטיסים להופעה. כשנפתחה קופת הכרטיסים התמוטט המשרד מלחץ הקהל. תופעת ההערצה חסרת הפרופורציות הזו כונתה "ביטלמניה".
 
בינואר 1964 הופיעה הלהקה בסדרת הופעות באולם "אולימפיה" המפורסם בפריז. בשהותם בצרפת שלח להם בראיין אפשטיין מברק המספר שהשיר i want to hold your hand הגיע לראשות המצעד האמריקאי. ב-[[9 בפברואר]] [[1964]], לאור התעניינות מצד חברת קפיטול האמריקאית ולאחר מסע יחצ"נות חסר תקדים בהיקפו ובתקציבו, הופיעו החיפושיות בתוכנית הטלוויזיה של [[אד סאליבן]], ויומיים לאחר מכן הופיעו לראשונה על במה ב[[ארצות הברית]], כשהם מעוררים התנפלות היסטרית, "ביטלמניה", בדומה לזו שעוררו קודם לכן ב[[בריטניה]]. אלפי אנשים (ובעיקר נערות) צווחו בהיסטריה וקרעו בגדים בהופעותיהם ורדפו אחריהם לכל מקום בו היו או הופיעו. תופעה זו, שנמשכה עד תום תקופת ההופעות של הביטלס בשנת [[1966]] תועדה בסרטיהם המוקדמים של הביטלס "A Hard Day's Night" ו-"Help!" שבוימו על ידי [[ריצ'רד לסטר]]. הופעתם של הביטלס אצל אד סאליבן התחילה את "[[הפלישה הבריטית]]".
 
הופעתם בארצות הברית עוררה תעשייה שלמה של פוסטרים, סטיקרים וחולצות, עליהם הכותרת "הביטלס באים", אשר נוצרה בן לילה כדי לקדם את בואם. 5,000 צעירים נלהבים חיכו בנמל התעופה קנדי לקבלם. ביקורם בארצות הברית הוכתר כהצלחה גדולה.
===ראשית הסוף (1967-1968)===
 
באמצע 1967, החלו בעולם שידורי הלווין. התוכנית הראשונה ששודרה לכל רחבי הגלובוס נקראה our world. עשרות מדינות שלחו נציגים לתוכנית. את בריטניההשידורים יצגופתחו הביטלס,הלהקה כשבשידור חי מאולפני אייבי רואד בלונדון הם שרו אתעם שירם החדש"All allYou youNeed needIs isLove" love. השיר הפךשנחשב לסמל למה שתואר כ"קיץ של 1967"[[ילדי ולקלאסיקההפרחים]]. המנהל [[בריאן אפשטיין]], שחש מיותר אחרי תום עידן ההופעות של הביטלס, התאבד או מת בשוגג בשל נטילת מנת יתר של כדורי שינה ו[[אלכוהול]] בסוףבשנת אוגוסט,[[1967]] והותיר את הביטלס אבודים מעט. חברי הלהקה התרגלו לכך שענייניהם מנוהלים על ידי אנשים אחרים ובהעדרו החל כל אחד מהם נפנה יותר ויותר לענייניו הוא או, גרוע יותר, מעלה יוזמות שעוררו חיכוכים קשים בין חברי הלהקה. הנסיון העצמאי הראשון היה סרט הטלוויזיה '''"מסע הקסם המסתורי [[Magical Mystery Tour]] "''', יוזמה של מקארטני להשיב את הביטלס לפעולה באמצעות מסע מצולם והזוי ברחבי בריטניה. הסרט נכשל וזכה לביקורות קטלניות, לראשונה בתולדות הביטלס. <br>ב-[[1968]] הודיעו הביטלס על הקמת [[חברת תקליטים]] בשם "אפל", שהייתה אמורה לעודד ולטפח יוצרים צעירים ולשמש תווית העל של הלהקה. היוזמה גם היא הייתה לכשלון עסקי ואמנותי שעוד החריף את המתחים בין חברי הלהקה.
 
השנים [[1968]] - [[1969]], שנות הדמדומים של הלהקה, אופיינו בפעולה כמעט עצמאית ונפרדת של כל אחד מחברי הלהקה. הפרידה שבדרך ניכרת באלבום הכפול "הביטלס" (המכונה "האלבום הלבן"), שבו בפעם הראשונה חברי הביטלס תיפקדו כנגני אולפן האחד של השני, ולא כשותפים פעילים ליצירה. כמה מהשירים אף הוקלטו כשירי סולו, כשרק אחד מחברי הביטלס נוכח בהקלטה. במהלך ההקלטות הייתה אווירה קשה ומתוחה בין חברי הביטלס. רינגו סטאר אף איים לעזוב את הלהקה בשלב מסוים, ונסע ל[[ארצות הברית]] באמצע ההקלטות. פול מקרטני החליף אותו בעמדת התופים בחלק מהשירים. באלבום נרשמה גם הפעם הראשונה בה הביטלס שיתפו מוזיקאי חיצוני בתהליך היצירה: [[אריק קלפטון]] התארח בשיר [[While My Guitar Gently Weeps]] עם הסולו המפורסם. באלבום אף היו מספר שירים שנחשבו לשירים החלשים של הביטלס, ואף היו קטעי מעבר קצרים. לראשונה, רינגו כתב שיר ללהקה, Don't Pass Me By.
116

עריכות