החלום והיום – הבדלי גרסאות

נקודות האור היחידות בחייה של בטי הם שני הביקורים שהיא זוכה להם מידידי הוריה השוויצריים, הבאים מ[[ז'נבה]] לראותה ולשמח אותה. אלה הם אנשים שונים בתכלית השינוי ממארחיה, פסיכולוגים במקצועם, אנשים המבינים ללב ילדים ואוהבים אותם. כאשר ידידו הטוב של אבי בטי, אלקס, בא לקחתה לטיול ממושך, זוכה לבסוף בטי לשפוך את לבה ולשאול את השאלות שהציקו לה ללא הרף - מדוע לא עלו לארץ ישראל כמתוכנן? מה קרה לאישורי הכניסה שלהם ומדוע לא הוחלפו בשבויים גרמנים, כפי שהובטח להוריה? ואיך יתכןייתכן, שאותם אנגלים, שהיו מבעלות הברית ולחמו בגבורה כזאת בנאצים, הם אלה שחסמו לפניהם את הדרך להצלה? גם לאלקס, המבוגר, החכם והמבין, אין תשובות לכל השאלות האלה, אך הוא לפחות מקשיב לה ומנסה לענות והוא גם היחיד שאומר לבטי, שמותר לה לבכות כשהיא מרגישה צורך בכך ומותר לה גם לאכול עוגות כאוות נפשה ולא בהקצבה. (בטי גילתה את דרכם של השוויצרים, לקנות לכל הילדים בקבוק אחד של מיץ תפוחים ולהקצות להם פרוסת עוגה קטנה או חתיכת שוקולד, בשעה שהמבוגרים אוכלים ושותים להנאתם ללא הגבלה, שלא לדבר על כך, שילדים צריכים להיראות אך לא להישמע.)