נתן לס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 23:
ב[[מלחמת העולם השנייה]] היה סגנו של ד"ר [[אריה אלוטין]] בארגון "גדוד הרופאים לשעת חרום".
 
ב-[[8 במרץ]] [[1949]] ייסד ביחד עם ד"ר [[משה גוטמן (רופא)|משה גוטמן]] את '''"החברה הישראלית לאלרגולוגיה"'''. לס היה היושב ראש השני משנת [[1956]] עד [[1958]]. עיקר פעילותה של החברה היה קליני ולא מדעי, הצטרפו לחברה רשימה גדולה של חברים שאינם מומחים באלרגולוגיה. הרשימה כללה את רוב מנהלי המחלקות ב[[בית החולים הדסה]] בירושלים ;באותה התקופה הטיפול במחלות אלרגיה היה חדשני וראשוני. מיום פתיחת המרפאה האלרגית ועד סוף שנת [[1971]] נתקבלו במרפאה 11,406 חולים חדשים. פרט למחלות האלרגיות הרגילות, כגון: [[קצרת]], [[נזלת]] כרונית, ו[[אורטיקריה]] עסקה המרפאה בבעיות מיוחדות, כגון: בדיקת קאסוני במחלת אכינוקוקוס, טסטים וחסון ל[[יתושים|עקיצות יתושים]] אצל ילדים, במחלת סטרופולוס וטסטים ו[[חיסון]] לחולים הרגישים ל[[דבורים|עקיצת דבורים]] {{ הערה|מרכז רפואי עירוני ממשלתי - ספר השנה 1971-1972, ( איכילוב,הדסה,יולדות) תל אביב-יפו, הוצאת המחלקה ליחסי ציבור של בתי החולים העירוניים-ממשלתיים, העורך אריה תורג'מן (עמוד 23-24)}}. כיום קרוי האיגוד: [[האיגוד לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית]]".
 
לס היה פעיל בבניית [[בית הרופא]] ב[[תל אביב]] בשנת [[1952]] .