ג'ון אבוט – הבדלי גרסאות

אבוט סיים ב-[[1847]] לימודי [[תואר ראשון]] ב[[משפט אזרחי]] בקולג' מקגיל (כיום [[אוניברסיטת מקגיל]]) שב[[מונטריאול]] וב-[[1867]] קיבל תואר [[דוקטור]] במשפט אזרחי. רוב פעילותו המשפטית הייתה בתחום [[דיני תאגידים|דיני התאגידים]]. עם זאת, התיק הבולט ביותר שניהל בבית המשפט היה הגנתם של 14 ואחר כך, עם שחרורם ומאסרם מחדש, של ארבעה סוכני [[קונפדרציית המדינות של אמריקה|הקונפדרציה]] שפלשו לסנט אלבנס שב[[ורמונט]] מתוך אדמה קנדית במהלך [[מלחמת האזרחים האמריקנית]]. אבוט טען בהצלחה שאנשים אלו היו לוחמים חוקיים ולא פושעים ולפיכך לא ניתן היה [[הסכם הסגרה|להסגירם]]. פרשה זו הביאה את המתחים שבין קנדה לבין [[ארצות הברית]] לסף עימות מזוין. אבוט נחשב כאחד מעורכי הדין המצליחים ביותר בקנדה במשך שנים רבות, כפי שמשתקף בהכנסתו הכספית. ב-[[1853]] הוא החל להרצות במשפטב[[משפט מסחרי]] וב[[משפט פלילי]] באוניברסיטת מקגיל וב-[[1855]] הוא היה לפרופסור ול[[דקאן]] בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה, שם אחד מתלמידיו היה [[וילפריד לורייה]], לימים גם הוא ראש ממשלת קנדה. הוא המשיך להחזיק במשרה זו עד [[1880]]. ב-[[1862]] הוא מונה להיות "פרקליט הכתר" (Queen's Counsel).