ההעפלה – הבדלי גרסאות

המבצע הידוע ביותר של ההעפלה הוא הפלגתה של האונייה "'''[[אקסודוס (אונייה)|אקסודוס]]'''" ומאבקם של מעפיליה. ב-1946 רכשו אנשי "המוסד לעלייה ב'" בארצות הברית את אוניית הנופש הישנה "פרזידנט וורפילד" (Presidend Warfield), שיפצו אותה והביאו אותה לאיטליה. האיטלקים עיכבו את האונייה בלחץ הבריטים, אך היא הצליחה לחמוק מהם והגיעה ביולי 1947 לנמל [[סט (עיר)|סֵט]] שבדרום צרפת. יומיים לפני הגעתה לחופי ארץ ישראל קיבלה את שמה החדש "יציאת אירופה תש"ז Exodus-1947". על האנייה הועלו כ־4,500 מעפילים, אך השלטונות הצרפתיים אסרו את יציאתה מן הנמל. בפיקודם של [[יוסי הראל]] ו[[אייק אהרונוביץ']], חמקה הספינה מהנמל לכיוון ארץ ישראל, בלא להמתין לסירת הניווט. משחתות בריטיות ליוו אותה מיד עם יציאתה מהנמל. במרחק של כ-20 [[מייל ימי]] מחופי הארץ, כשלא נעתרה לדרישתם לעצור, נגחו בה משני צידיה על מנת שלא תתקרב לחופי הארץ. קבוצת חיילים בריטים הצליחה לחדור אל האנייה למרות מטר קופסאות השימורים שנזרק עליה מידי המעפילים, והחלה להכות ולירות במגנים המעפילים. קצין ים מתנדב אמריקאי ושני מעפילים נהרגו ורבים נפצעו. האנייה ניזוקה עקב נגיחת המשחתות. לשם הצלת הפצועים הרבים שהיו על הסיפונים, הוחלט להיכנע ולאפשר לרופאים בריטים לטפל בהם. מרגע הכניעה המשיכה האנייה בכוחות עצמה להפליג ל[[נמל חיפה]]. המעפילים הועברו לשלוש ספינות גירוש: "אושן ויגור" - {{אנ|SS Ocean Vigour }} SS Ocean Vigour {{כ}} (1,494 מעפילים), "אמפייר ריוול" SS Empire Rival ( 1,526 מעפילים) ו"רונימייד פארק" SS Runnymede Park (1,409 מעפילים). אולם מאחר ש[[מחנה המעצר בעתלית]] ו[[מחנות המעצר בקפריסין]], התמלאו ובנוסף על מנת "ללמד לקח" את המעפילים, [[ממשלת בריטניה]] החליטה על מדניות חדשה שנקראה "ריפולמנט" (Refoulement)<ref>{{צ-ספר|מחבר=אביבה חלמיש|שם=אקסודוס הסיפור האמיתי|מקום הוצאה=|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1990|עמ=49, 64-65, 147, 160|שפה=עברית|oclc=}}</ref>, שמטרתה להחזיר את המעפילים לארצות מוצאם, ובהתייחס למעפילי האקסודוס - החזרתם לצרפת במקום להובילם לקפריסין. המעפילים זעמו ובהגיעם לנמל [[:fr:Port-de-Bouc|פורט דה בוק]] - [[:fr:Port-de-Bouc|Port de Bouc]] סירבו לרדת מהאוניות ופתחו בשביתות רעב. הבריטים החליטו להחזירם למחנות העקורים בגרמניה אך המעפילים, בעידודם של אנשי "ההגנה" שהפליגו אתם, סירבו לרדת מהאנייה ושהו בה 24 יום בתנאים קשים. למרות זאת, הם הוחזרו לגרמניה והורדו בכוח בנמל [[המבורג]]. המעפילים הועברו למחנה עקורים באזור הבריטי בצפון גרמניה (סמוך לעיר [[ליבק]]) ובחודשים שלאחר מכן עלו רבים מהם לארץ, חלקם ברישיון וחלקם במסגרת '''[[עלייה ד']]'''.