יהדות רוסיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←תקופת הצאר אלכסנדר הראשון: הרחבה גזירת המלבושים ברוסיה |
|||
שורה 30:
ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] עם התחזקות כוחה של [[נסיכות מוסקבה]] והיותה המרכז של [[רוסיה הצארית]], הגיעו לנסיכות מוסקבה סוחרים יהודים, אך אלו סבלו מרדיפות ופגיעות, בעיקר אחרי שהתגלתה ב[[שנות ה-70 של המאה ה-15]] "כת המתייהדים" ב[[מוסקבה]] וב[[נובגורוד]]. היהודים סבלו מגירושים רבים וצווים קשים הוטלו עליהם. אלו אשר ישבו בשטחי [[חצי האי קרים]] וחופי [[הים השחור]], אשר נכבשו מידי [[טורקיה]], לא נפגעו מצווים או גירושים אלו. גם אחרי פרשת המתייהדים, יהודים ובעיקר סוחרים יהודים המשיכו להיכנס לרוסיה לצורכי מסחר. ההסכם משנת 1503 בין מדינת מוסקבה לבין ממלכת פולין-ליטא שעל פיו היו הסוחרים היהודים רשאים להיכנס לרוסיה לצורכי מסחר כאוות נפשם והשלטונות התחייבו להבטיח את שהותם ועזיבתם הבטוחה כובד וחודש עד לימיו של איוון הרביעי (האיום). אפילו וסילי השלישי, שעלה לשלטון בעזרת ארגון "האנטי-מתייהדים" ברוסיה, ארגון שפעל כנגד העברת הירושה להלנה ולבנה דמיטרי, אשר בהם תמכו תומכי ה"מתייהדים", אף הוא לא פעל כנגד כניסת היהודים לרוסיה. ההרעה שחלה בימיו של וסילי השלישי ביחס ליהודים והלחץ הכבד שלא להתיר עוד את כניסתם של יהודים למדינת מוסקבה באו בעיקר מצידה של הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית, שראתה עצמה כמעוז האמונה האורתודוקסית המוקף בכופרים מוסלמים וקתולים, הביאה ליחס קשה ליהודים, הגיעה לשיא בשנות העשרים המוקדמות של המאה ה-16.{{הערה|1=Kleiman, "Tsar Ivan Grozn v purimskoy komedi|שמאל=כן}}
בתקופת איוון הרביעי (האיום), השתנתה המדיניות לרעת היהודים באופן מעשי וניכר. לא רק שיהודים לא הורשו להתגורר דרך קבע ברוסיה בתקופתו, אלא הם גם לא
מייד לאחר מות איוון האיום ב-1584 התרופפה האכיפה על האיסור על כניסת יהודים לרוסיה במסגרת השינוי הכללי ביחס לזרים ובמיוחד במדיניות כלפי סוחרים זרים שחלה בתקופה זו. בעיקר נכנסו יהודים רבים לרוסיה ב[[תקופת הצרות]]. את הדרישה לחידוש האיסור על כניסת סוחרים יהודים לרוסיה שמופיעה בחוזה בין ההטמן ז'ולקייבסקי לבין הבויארים הרוסים בשנת 1610 בעניין בחירתו של ולדיסלב הרביעי לשליט על רוסיה, יש להבין על רקע הכניסה המסיבית של יהודים לרוסיה בתקופת הצרות.{{הערה|1=אטינגר, "מדינת מוסקבה ביחסה ליהודים", בתוך "בין פולין לרוסיה", תשנ"ה, עמ' 74-75}}
ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] הונח הבסיס להתיישבות היהודית ב[[אוקראינה]], ב[[פודוליה]] וב[[בלארוס]], שנגרם כתוצאה מעידוד ההגירה היהודית על ידי השלטון ה[[פולין|פולני]]. [[פרעות ת"ח ות"ט]] פגעו קשות בקהילות היהודיות באוקראינה וסביבותיה ורובן הושמדו.
שורה 40:
עם זאת, בעקבות התקוממות הקוזאקים בשנת 1648 ובמיוחד בעקבות מלחמת רוסיה-פולין בשנים 1654–1667, מצאו עצמם יהודים רבים בתחומי רוסיה. רובם יושבו באזור נהר הוולגה, באורל ובסיביר. בחוזה שלום אנדרוסוב בשנת 1667 נקבע בסעיף 11 כי כל השבויים- גם יהודים שלא נטבלו לנצרות הפרבוסלבית וגם משפחותיהם, נשיהם וילדיהם רשאים לחזור לפולין או להישאר ברוסיה כרצונם.
בעת החדשה המוקדמת, לגבי נוכחות יהודים ברוסיה, נהוג להבדיל בין יהודים לבין מומרים. היהודים שהתגוררו ברוסיה דרך קבע היו ככל הנראה בודדים, ואילו המומרים לנצרות מכל הסוגים
[[עלילת דם]] הראשונה פרצה ברוסיה בשנת 1702 בעיירה הורודנה באזור [[צ'רניגוב]]. שני יהודים הואשמו ברצח הסטודנט באקדמיה בקייב, מ. סוחני, אשר בטרם נרצח תקף בחומרה את היהודים. לאחר עינויים הודו היהודים דוד ויעקב במעשה ונרצחו בידי ההמון המשתולל, והפונדקאי שמואל מהכפר ז'וקו בייצה נשרף חי עם משפחתו יחד. בשנת 1708 בעיירה סטרודוב במהלך התפרעויות נרצחו 50 יהודים. עלילות דם והתפרעויות אלו הן עדות עקיפה לריבוי היהודים ולשגשוג הכלכלי שלהם באזורים אלו.
|