|
==הגדרות ותכונות פיזיקליות==
כל זה אני יכול למחוק
מכיוון שנקודת הרתיחה תלויה ב[[לחץ אטמוספירי|לחץ האטמוספירי]] שבו מתרחש התהליך, ככל שהלחץ הסביבתי נמוך יותר טמפרטורת הרתיחה תהיה נמוכה יותר. (למשל טמפרטורת הרתיחה של המים שב[[גובה פני הים]] היא 100 [[מעלות צלזיוס]], עולה ב[[ים המלח]] ל-101 מעלות צלזיוס ויורדת ל-71 מעלות ב[[אוורסט]]). כשמצוינת טמפרטורת הרתיחה של חומר מסוים, הכוונה היא לטמפרטורת הרתיחה בלחץ סביבתי של [[אטמוספירה (מידה)|אטמוספירה]] אחת, שהוא הלחץ בגובה פני הים.
ב[[סיר לחץ]] אוטמים את הסיר, כדי להגביר את הלחץ של האדים. פעולה זו מעלה את טמפרטורת הרתיחה בתוך הסיר ומאפשרת בישול מהיר יותר.
נקודת הרתיחה נקראת כך בדרך כלל כאשר דנים בחומרים המהווים מוצק או נוזל בטמפרטורת החדר. כאשר דנים בחומרים המהווים גז בטמפרטורת החדר, מתייחסים בדרך כלל ל'''נקודת הניזול''' שלהם. למשל כאשר מדברים על [[חנקן]].
נקודת הרתיחה היא גם נקודת העיבוי בעת קירור של אדי חומר.
ה[[אנרגיה]] הנדרשת כדי להפוך נוזל לגז בנקודת הרתיחה נקראת [[אנתלפיית אידוי]].
נוזלים יכולים להפוך לגזים גם בטמפרטורות שמתחת לנקודת הרתיחה, על ידי [[התאיידות]].
==נקודות רתיחה של חומרים==
| 