פטריארך אנטיוכיה – הבדלי גרסאות

סרצינים ==> סרצנים
(תיקון מין דקדוקי)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(סרצינים ==> סרצנים)
אנטיוכיה שימרה את מעמדה המרכזי ככנסייה בולטת במזרח, שנייה אך לרומא בחשיבותה ושנייה אך לאלכסנדריה כמוקד לימוד ועיון נוצרי. ממנה באו כמה מן הדמויות הבולטות בנצרות המוקדמת, וכמה וכמה [[מרטיר]]ים. החל במאה הרביעית, עם בניית [[קונסטנטינופול]] וכינון הפטריארכיה שם הפכה הפטריארכיה באנטיוכיה שנייה לזו שבקונסטנטינופול ובמידה רבה כפופה לה. באמצע המאה החמישית, כבר הייתה סמכותה מוגבלת רק לקטע קטן סביב העיר ולמחוזות שמחוץ לגבולות האימפריה הרומית.
 
מאוחר יותר, אחרי כיבושי ה[[סרציניםסרצנים]] ב[[המאה השביעית|מאה השביעית]], הייתה הכנסייה באנטיוכיה נתונה תחת שלטון [[אסלאם|מוסלמי]] והזדהתה בדרך כלל עם הכנסייה המזרחית בקרע מול [[הכנסייה הקתולית]]. בתקופת שלטון [[מסעי הצלב|הצלבנים]] במקום (בערך 1100–1268) מונו לתפקיד הפטריארך במקום לטינים (כלומר, קתולים מערבים), אף כי הכנסייה היוונית המשיכה למנות פטריארכים לאנטיוכיה, שישבו לרוב בקונסטנטינופול. תחום השליטה של הפטריארכיה הורחב מהנחלות העיקריות של אנטיוכיה, אדסה וטריפולי גם לקפריסין. אחרי נפילת אנטיוכיה בשנת [[1268]] המשיכו האפיפיורים למנות, עד אמצע המאה הארבע עשרה, פטריארכים לאנטיוכיה, אך מינוי זה היה בתואר בלבד.
 
כיום, נושאים חמישה אנשים שונים בתואר פטריארך אנטיוכיה, שלושה מהם תחת חסות האפיפיור, אף כי איש מהם אינו יושב בפועל באנטקיה: שלושה מהם יושבים ב[[דמשק]] ושניים ב[[ביירות]]. עד שנת [[1964]] ניתן היה לצרף לאלו גם טוען שישי, הממונה הטיטולרי של האפיפיור שישב ברומא.