בנימין זאב הרצל – הבדלי גרסאות

←‏קורות חיים: מת מהתקף לב פתאומי
(←‏קורות חיים: מת מהתקף לב פתאומי)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
 
====נסיונות לגישושים מדיניים, 1899====
הרצל החליט לבקש ראיון אצל ה[[צאר]] הרוסי באמצעות הברונית [[ברטה פון זוטנר]], שחיבבה את הרצל אישית ואהדה את העניין הציוני. במכתביה אליו כינתה אותו "מושל-ציון". היא המליצה עליו לפני הממשלה הרוסית, אולם שר החוץ הרוסי התחמק. מספר שבועות לאחר מכן פנתה הממשלה הרוסית אל ממשלת אוסטריה בעניין הרצל, בטענה שהתנועה הציונית היא כיסוי לתעמולה סוציאליסטית-מהפכנית. איגרת דיפלומטית דומה שוגרה גם לממשלת גרמניה, שהודיעה לאחר חקירה כי החשדות הללו אינם מבוססים. מתנגדיו של הרצל בתנועה הציונית ניצלו את כישלון המשלחת אל הקיסר כדי לערער על מדיניותו. חלקם טענו כי דרושה עבודה מעשית בארץ ישראל ולא רק דיפלומטיה שאינה נושאת פרי; נטען כלפיו שאינו משתף את חבריו בהנהלה הציונית; היו שהאשימו אותו בחוסר אחריות, שלא הבין את כוונת הקיסר הגרמני בקושטא או שאפילו סילף את הדברים ששמע שם וקודם לכן בברלין. אולם הרצל לא יכול היה לְהָזֵם את ההאשמות הללו, משום שסירב לפרסם את שיחתו עם הקיסר בקושטא ואת ההבטחות שקיבל בכתב מאוילנבורג והארכידוכס, וזאת משום שהתחייב להם לחשאיות גמורה.{{הערה|אילון, עמ' 336–337.}} הוא ניסה לחדש את הקשר עם הקיסר הגרמני, אך זה סירב לקבלו. הרצל החליט להפנות את תשומת לבו בחזרה אל הסולטאן עות'מאני. במרץ 1899 החליט לשלוח את נבלינסקי לקושטא. נבלינסקי הוזמן לבוא אל הסולטאן ב-2 באפריל, אולם בערב שלפני הראיון, מת מהתקף לב פתאומי.{{הערה|אילון, עמ' 339–340.}}
 
; מכתב מנכבד ערבי ירושלמי (מרץ 1899)
200

עריכות