אלפרד קורטו – הבדלי גרסאות

'''אלפרד דני קורטו''' (ב[[צרפתית]]: '''Alfred Denis Cortot''';{{כ}} [[26 בספטמבר]] [[1877]] -‒ [[15 ביוני]] [[1962]]), [[פסנתר]]ן ו[[מנצח]] [[צרפת]]י. נמנה עם המוזיקאים הפופולריים ביותר ב[[המאה ה-20|מאה ה-20ה־20]], נודע לתהילה בתובנה הפיוטית שגילהשהפגין בנגינת יצירות לפסנתר בנות [[התקופה הרומנטית במוזיקה|התקופה הרומנטית]].

קורטו נולד ב'''ניון''', בחלקבאזור דובר הצרפתית של [[שווייץ]]. הוא למד ב[[קונסרבטוריון|קונסרבטואר]] של [[פריז]] אצל [[אמיל דקומב]], (תלמיד של [[פרדריק שופן|שופן]], שגם [[מוריס ראוול]] למד אצלו), ואצל [[לואי דיאמר]], וזכה בפרס ראשון בשנת [[1896]].

הופעת הבכורה שלו הייתה בשנת [[1897]] ב[[תזמורת קולון]], בנגינתובה ההוא היה הסולן ב[[קונצ'רטו|קונצ׳רטו]] השלישי של [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]. בין [[1898]] ל-ל־[[1901]] היה מאמן מקהלה, ובהמשך עוזר [[מנצח]], ב[[פסטיבל ביירוית]] ב[[גרמניה]], ובשנת [[1902]] ניצח על הצגת הבכורה הפריזאית של [[דמדומי האלים]] מאת [[ריכרד וגנר|וגנר]]. הוא ייסד חברת קונצרטים לביצועמתוך רצון להעלות את האופרה [[פרסיפל]] של וגנר, את ה[[מיסה סולמניס (בטהובן)|מיסה סולמניס]] של בטהובן, [[רקוויאם גרמני|הרקוויאם הגרמני]] של [[ברהמס]] ויצירות חדשות משלמאת [[מלחין|מלחינים]] צרפתים.

נוסףמלבד להופעותיו כסולןהופעותיו בקונצרטים סימפוניים בתפקיד הסולן, ניגן קורטו גם [[מוזיקה קאמרית]] ובשנת [[1905]] יצרהקים את [[שלישיית קורטו]] עם [[ז'אק טיבו|ז׳אק טיבו]] ו[[פבלו קזלס]]. השלישייה ביססה את מעמדה כשלישייתוהייתה לשלישיית הפסנתר המובילה בתקופתה. משנת [[1907]] עד [[1923]] לימד קורטו בקונסרבטואר של פריז וביןועם תלמידיו שם היונמנו [[קלרה הסקיל]], [[דינו ליפאטי]] ו[[ולאדו פרלמוטר]]. בשנת [[1919]] הקים את ה'''אקול נורמל דה מוזיק''' {{צרפ|École Normale de Musique de Paris}} בפריז. הקורסים בפרשנות מוזיקלית שניתנו שם היו לאגדה. קורטו סייר כ[[פסנתרן]]וניגן בקונצרטים בכל רחבי העולם, ואף הופיעהיה כמנצחמנצח אורח עם ב[[תזמורת|תזמורות]] רבות.

בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] תמך ב[[משטר וישי]] בצרפת (לדוגמה, הוא ניגן בקונצרטים, שה[[נאצים]] פרשו עליהם את חסותם), וכתוצאהומתוך מכךכך נחשב ל[[אישיות בלתי רצויה|פרסונה נון גראטה]] לאחר סיום המלחמה. יש ספק לגביבנוגע מניעיולמניעיו במעשיםבמעשיו אלה, אך מכל מקום נאסר עליו להופיע לפני קהל במשך שנה, והדימוי הציבוריותדמיתו שלוהציבורית בצרפת נפגענפגעה במידה רבה.

כפסנתרן,בתור פסנתרן נודע קורטו במיוחד בפרשנויותיו למוזיקהליצירותיהם של [[פרדריק שופן]] ו[[רוברט שומאן]]. הוא גם ערך תוויםפרטיטורות של יצירותמיצירות שני המלחינים הללו, – עריכות ראויות לציון הודותבזכות להערותיוהערותיו הקפדניות של קורטו לגביבנוגע בעיותלבעיות טכניות וענייניובענייני פרשנות. רבים רואים בו את גדול הפרשנים ליצירותיהם. היו לולקורטו רגעים רבים של חוסר ריכוז ולא פעם הניח תווים שגויים בתקליטיובהקלטותיו, כמו פסנתרנים אחרים מפורסמים בני זמנו (למשל [[אדווין פישר|פישר]], [[איגנצי יאן פדרבסקי|פדרבסקי]] וגריינגו[[פרסי גריינג'ר|גריינג׳ר]]). זאת בניגוד בולטשלא לתלמידוכתלמידו, דינו ליפאטי, שהקפיד על שלמות ללאבלא דופי.

קורטו היה ביןאחד המוזיקאים הדגולים ביותר של [[המאה ה-20|במאה ה־20]] וייצג את סופה של תקופה. הוא נחשב למופת האחרון של סגנון אישי, סובייקטיבי, המבכר אינטואיציה, פרשנות ורוח אותנטית על פני טכניקה מדויקת. הקלטותיו של קורטו מהוותהן תעודות יקרות-ערךיקרות־ערך.