מארוול קומיקס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לנתח שוק |
מ הוספת קישור ליצירתיות |
||
שורה 57:
היסטוריון הקומיקס פיטר סנדרסון כתב, כי בתחילת שנות ה-60,
{{ציטוט|תוכן="חברת DC הייתה המקבילה לאולפנים גדולים ב[[הוליווד]]. לאחר החייאתם הגאונית של גיבורי-העל מחברת DC בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, החברה נקלעה לבצורת יצירתית כתוצאה מסופו של עשור. היה קהל קוראים חדש לקומיקס, והילדים הקטנים לא היו עוד אלה שקראו חוברות. מארוול של תחילת שנות ה-60 הייתה מקבילתו של [[הגל החדש בקולנוע הצרפתי]], והייתה חלוצית בהמצאת שיטות חדשות של [[סיפורת]] ואפיון דמות, נוגעת ברבדים רציניים יותר, ובאותה עת עוזרת לשמור על קהל יעד צעיר. נוסף על כך, בקרב קוראים אלה היו כאלה שרצו לכתוב/לצייר בעצמם בשיטה החדשה שמארוול המציאה ודחפה את גל
אישיותו החמימה והלבבית של לי, נוסף על דרך ניהולו הקדחתנית כעורך ראשי, הפכו אותו לאישיות הידועה ביותר בתעשיית הקומיקס. חוש ההומור שלו וגישתו הקלילה הפכו ל"קול" המרכזי שניבט מהסיפורים, ועד מהרה הוא זכה למועדון מעריצים נאמן הודות לתיאורם של צוות היוצרים על ידו כ"משפחה גדולה ומאושרת" בטור הכותבים בחוברות, וכן להעלאת מורל היוצרים השונים. הדבר כלל נתינת קרדיטים לאמנים שהשתתפו ביצירת הסיפורים בהתבסס על קווי המתאר אותם כתב לי, במה שנודע כ"שיטת מארוול", שתרמה להצלחת החברה ולפופולריותה. ג'ק קירבי במיוחד זכה לקרדיט על רעיונות קוסמיים ודמויות שונות של ארבעת המופלאים ותור, כמו "[[הצופה (קומיקס)|הצופה]]", [[הגולש הכסוף]] ו"אגו הכוכב החי", בעוד סטיב דיטקו מזוהה ככוח היצירתי המניע מאחורי האווירה האורבנית והמתוחכמת של "ספיידרמן המדהים" וכן האווירה ה[[מיסטיקה|מיסטית]] וה[[סוריאליזם|סוריאליסטית]] השוררת בחוברותיו של [[דוקטור סטריינג']].
| |||