יואן סלאביץ' – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 13:
הוא נסע ל[[יאשי]], שם הקריא ב[[ז'ונימיה]] את ה[[נובלה]] ''Popa Tanda'' ("הכומר טאנדה"), שפורסמה לאחר מכן, ב-1875, ב"[[Convorbiri literare]]". ב-1874 נסע ל[[בוקרשט]] והשתקע בה וגם התחתן עם אקטרינה סֶקֶה מאגיארושי (Ecaterina Szöke Magyarosy). הוא נסע לווינה ול[[בודפשט]], ובשובו, בסתיו 1875, מונה על ידי [[טיטו מאיורסקו]] להיות מורה בבית ספר תיכון בבוקרשט.
 
ב-1877 הצטרף למערכת העיתון ''Timpul'' ("הזמן") והמשיך לפרסם יצירות ספרותיות, כשהשיא כישוריו בא לידי ביטוי ביצירה "Moara cu noroc" ("הטחנה עם מזל"), ב-[[1881]]. ב-[[1884]] הקים ב[[סיביו]] את כתב העת ''Tribuna'' ("הבמה"), שבו, מאוחר יותר, כתב וערך גם [[ג'ורג'ה קושבוק]]. בגלל מאבקו למען זכויות הרומנים ב[[טרנסילבניה]], שהייתה תחת שלטון אוסטרו-הונגרי, נכלא ב-[[1885]], אך שוחרר על ידי חבר המושבעים. הוא התגרש מאשתו והתחתן עם אלאונורה טנססקו (Eleonora Tanasescu), ובסתיו נולד בנו הבכור. ב-[[1886]] נידון ל-3 ימי כליאה, וב-[[1888]] נידון לשנת מאסר, שאותה ריצה בבית סוהר הונגרי ב[[ואץ|וואץ]]. לאחר שחרורו וסגירת עיתונו הוא עבר עם משפחתו לבוקרשט, שם שב ללמד.
 
ב-[[1894]], יחד עם קושבוק ועם [[יון לוקה קאראג'אלה]] ייסד את כתב העת ''Vatra'' ("ואטרה" - "הקמין" או "המכורה"). ב-1902 פורסם ה[[רומן]] ''Din batrâni'' ("מהזקנים"), שזכה לפרס [[האקדמיה הרומנית]]. מ-[[1914]] הנהיג את היומון ''Ziua'' ("זיוואה" - "היום"), שהביע עמדות אוהדות ל[[הקיסרות הגרמנית|גרמנים]] וקרא ל[[מדינה נייטרלית|נייטרליות של רומניה]]. הוא נעצר ונכלא – מקום כליאתו הועבר בהמשך לבית מלון – ובתקופת הכיבוש הגרמני שב לכתוב מאמרים אוהדים לגרמנים. לאחר [[הסכם ורסאי|חתימת השלום]] וחזרת השלטון הרומני נעצר מחדש, נשפט לחמש שנות מאסר ונכלא בכלא וקרשט, אך שוחרר במהלך אותה שנה.