|
שינוי טריטוריאלי נוסף בוצע ב-[[1923]], כאשר הוחלפו אדמות באזור [[רמת הגולן]] שהיו תחת המנדט הבריטי, כנגד אדמות באזור [[מטולה]] שהיו תחת מנדט [[צרפת]]י.
מתחילת תקופת המנדט ועד לסיומו הייתה המערכת המינהלית הבריטית מורכבת בעיקר מאנשי [[השירות הקולוניאלי]] הבריטי המורגלים ליחסים שבין השליטים הקולוניאלים לבין מי שכונו "[[ילידים]]" (אנגלית: Natives). הבריטים חשו עצמם לרוב כנתונים "בין הפטיש ל[[סדן (נפחות)|סדן]]": מצד אחד, המחויבות שנתנו לסייע בהקמת "בית לאומי ליהודים"; מצד שני, המחויבות הבריטית לפי הצהרת בלפור שלא לפגוע בזכויותיהן של הקהילות הלא-יהודיות בארץ וכן הצורך שלהם להתמודד עם התנגדות היישוב הערבי למפעל הציוני. חלק מההנהגה הייתה מסויגת בתמיכתה במטרות הציוניות, לדוגמה הנציב העליון [[הרולד מקמייקל]] ואנשי ממשל כגון [[ג'יימס פולוק]], [[ארנסט ריצ'מונד]] ו[[אדוארד קית'-רוץ']]. לעומתם, אחרים אהדו את היישוב והתנועה הציונית, כמו הנציב העליון [[ארתור ווקופ]], והקצינים [[וינדהאם דידס]] ו[[לואיס אנדרוס]].וי�
===התנגדות האוכלוסייה הערבית לעלייה===
במהלך [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] נכנסו לארץ כמאה אלף עולים יהודים, וכששת אלפים מהגרים לא יהודים. העולים נקלטו בארץ על ידי תנועות מיישבות, שקיבלו לרשותן קרקעות - בתנאי שיעובדו על ידי יהודים, וישמשו לצורכי קליטת העלייה. הדבר גרם להתמרמרות בקרב האוכלוסייה הערבית, שהחלה באופן הדרגתי לפתח זהות ערבית-פלסטינית לאומית. במקרים מסוימים רכישות קרקע גדולות, מבעלי קרקעות שישבו בחוץ לארץ, גרמו לסילוק התושבים הערבים, שעיבדו את האדמה כאריסים. תופעה זו גרמה להתנגדות רבה לעלייה בקרב הערבים בארץ.
על מנת להשקיט את הרוחות החליטה הממשלה הבריטית על מכסות לעלייה. הערבים והיהודים כאחד התנגדו להחלטה זו, כל צד מסיבותיו שלו. הערבים התנגדו משום שהמגבלות לא היו מספיקות חמורות בעיניהם והעלייה נמשכה, והיהודים התנגדו מכיוון שההגבלות נראו מרחיקות לכת בעיניהם. המתחים התגלגלו לכדי מאורעות דמים, שבהם הותקפו ונרצחו יהודים ובריטים, בעיקר בשנים [[פרעות תרפ"א|1921]], [[מאורעות תרפ"ט|1929]], ובין [[1936]]–[[1939]]. גל המאורעות האחרון כונה בעברית: "[[המרד הערבי הגדול|המרד הערבי]]", כיוון שכלל פעולות נרחבות נגד השלטון הבריטי, ביניהן השבתת נמלי הים.
המדובר, באופן כללי ביותר, בשלושה גלי אירועים שהולידו, כל אחד, ועדות חקירה, דו"חות רשמיים, ו"ספר לבן" משלו ("ספר לבן" - [[מסמך עמדה]] רשמי, בדרך כלל מטעם [[משרד המושבות הבריטי]], הקרוי על שמו של שר המושבות):
*[[פרעות תרפ"א]] (התפרעויות בשנת [[1921]] של המון ערבי באזור [[יפו]], בהן נרצחו 43 יהודים ונפצעו 140, בהם הסופר [[יוסף חיים ברנר]]), הביאו להקמתה של "[[ועדת הייקראפט]]", ובעקבותיו "[[הספר הלבן הראשון]]".
*[[פרעות תרפ"ט]] (התפרעויות בשנת [[1929]] באזור [[ירושלים]], שהובילו לחורבן היישוב היהודי ב[[חברון]] ולהרוגים יהודים רבים), הביאו להקמתה של [[ועדת שו]], שהביאה ל[[דו"ח הופ-סימפסון]], ובעקבותיו את "[[הספר הלבן של פאספילד]]".
*[[מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט]] ([[1939]]-[[1936]]), שהחלו ב-1936 עם [[המרד הערבי הגדול]] כנגד השלטון הבריטי, שארך כשלוש שנים. מאורעות אלו הביאו להקמתן של [[ועדת פיל]], ובעקבותיה [[ועדת וודהד]] ואת "[[הספר הלבן של מקדונלד]]".
בתגובה למאורעות, הקים היישוב היהודי כמה ארגונים צבאיים, העיקרי שבהם, [[ההגנה]], הוקם רשמית ב-1920, אך התגבשותו החלה לאחר [[מאורעות תרפ"ט]] 1929. הוא פעל בתקופות מסוימות בשיתוף פעולה עם השלטון הבריטי, ובתקופות אחרות באופן מחתרתי. ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]] הוקמו במשך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]], כתאים מחתרתיים של יהודים שהתנגדו לקו המדיני של הנהגת התנועה הציונית, ופעלו בעיקר בלוחמת [[גרילה]]. בשלהי תקופת המנדט פעלו הארגונים הללו כהתנגדות מזוינת לשלטון הבריטים, ובתקופה זו אף שיתפו פעולה ביניהם לזמן-מה. רוב הזמן פעל ארגון "ההגנה" נגד אצ"ל ולח"י.
ממשלת המנדט המשיכה לתמוך באופן עקרוני ברעיון ה"בית היהודי הלאומי", ומאות אלפי עולים נקלטו בארץ, אך עם התגברות מעשי האלימות והקונפליקטים בין יהודים לערבים, שרי המושבות הבריטים שנדרשו לעניין הטילו הגבלות שונות על היקף ממדי העלייה ועל היקף רכישת הקרקעות. כדי למנוע החרפה של הסכסוך הועלו הצעות שונות ליישוב המחלוקת בניסיון להשכין שלום בין יושבי הארץ. פתרון "[[תוכנית החלוקה|החלוקה]]" הועלה לראשונה על ידי אנשי ועדת פיל, אך לאחר מכן נדחה כבלתי מעשי על ידי ועדת וודהד, ושר המושבות מקדונלד. הפתרון שמצא [[רמזי מקדונלד|מקדונלד]] היה הקמת מדינה דו-לאומית על כל השטח של ארץ ישראל, תוך כדי הגבלות חמורות ביותר על העלייה. "הספר הלבן של מקדונלד" הוא המסמך מרחיק הלכת ביותר מבחינת ההבדלים בין מדיניות המנדט בפועל לבין הצהרת בלפור שעמדה בבסיסו.
בשנת 1936 היו בארץ ישראל 400,000 יהודים, כ-30% של האוכלוסייה{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929]]''', עמ' 208.}}.
====המרד הערבי====
{{הפניה לערך מורחב|המרד הערבי הגדול}}
[[קובץ:Palest against british.gif|שמאל|ממוזער|200px|לוחמים ערבים בתקופת המרד הערבי הגדול, [[1936]]]]
[[קובץ:Havlagah bus during 1936-1939 Arab revolt-British Mandate of Palestine.jpg|שמאל|ממוזער|200px|אוטובוס בבעלות יהודית המכוסה במגנים נגד זריקת רימונים ואבנים, בסביבות 1936–1939]]
'''המרד הערבי הגדול''' היה מרד מאורגן של היישוב הערבי נגד השלטון הבריטי שפרץ ב[[ארץ ישראל]] בשנת [[1936]] ונמשך שלוש שנים עד לשנת 1939. המורדים האשימו את הבריטים בכך שהם מסייעים למטרות הציוניות. ב[[היישוב היהודי|יישוב היהודי]] כונתה תקופה זו בשם '''מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט'''.
המרד הערבי כלל פעולות איבה אלימות כנגד ה[[יהודים]] בארץ באותה תקופה - יהודים נורו בזמן שעבדו, נסעו וטיילו, וגידולים חקלאיים רבים נשרפו. כמו כן כלל המרד סדרה של תקיפות כלפי כוחות בריטים שהבולטת בהן הייתה רציחתו של [[לואיס אנדרוס]], מושל הגליל בספטמבר [[1937]]. סך הכל נהרגו ונרצחו בפעולות המרד כ-400 יהודים ו-262 בריטים. באותו זמן נהרגו אלפי ערבים-פלסטינים כתוצאה מפעולות הנגד של הבריטים והיהודים, אך גם בשל סכסוכים פנים-ערביים. אלפים נוספים נעצרו.
היישוב היהודי היה חלוק בשאלה התגובה - הלהשיב מלחמה שערה או להבליג. מנהיגות היישוב החליטה על [[מדיניות ההבלגה]], הקוראת ליהודים לא להגיב במעשי אלימות ובמעשי נקם ללא הבחנה בנוסח "עין תחת עין", אלא לעשות כל מאמץ לפגוע רק באשמים ולא לשפוך דם נקי באוכלוסייה הערבית. מדיניות זו לא הייתה מקובלת על ה[[אצ"ל]]. עם גבור המאורעות, ההנהגה הציונית שינתה את מדיניותה והחליטה על תגובות חריפות יותר: התפתחה שיטת לחימה של "יציאה מן הגדר" על מנת לתקוף את הכנופיות הערביות בבסיסם. ארגון "[[ההגנה]]" הקים יחידה ניידת בשם "[[הנודדת]]", שלאחר מכן התפתחה ל"[[פלוגות השדה]]", אשר הגנו על היישובים מפני הכנופיות עוד לפני הגיעם ליעד וביצעו מארבים, מרדפים ופשיטות על בסיסי הפורעים.
במקביל, החל שיתוף פעולה עם הבריטים בהקמת [[פלגות הלילה המיוחדות]] באימונו של [[אורד וינגייט]], שכונה "הידיד", אשר טמנו מארבים ופשטו על מרכזי כנופיות ערביות. נוסף לפלוגות הלילה גויסו יהודים כשוטרים מיוחדים ליחידות ה[[נוטרות|נוטרים]], בהם ל[[משטרת היישובים העבריים]], שפעלה להגנת היישובים העבריים.
===מלחמת העולם השנייה===
בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] שהו חיילים בריטים רבים בארץ ישראל ששימשה כמקום אספקה והתארגנות לכוחות הבריטים שלחמו באזור [[המזרח התיכון]]. הבריטים חששו שארץ-ישראל כמו שכנותיה נמצאת בסכנת פלישה של הכוחות הגרמניים שהתקדמו בתוך צפון-אפריקה. על היישוב היהודי בארץ עברו [[מאתיים ימי חרדה]] עד שהצליחו הבריטים ב[[קרב אל-עלמיין השלישי|קרב אל עלמיין]] בנובמבר [[1942]] להדוף את הצבא הנאצי שהגיע עד [[מצרים]].
כמו ברוב העולם הערבי, לא הייתה אחדות דעים בקרב הערבים שחיו בשטח המנדט בשאלה באיזה צד לתמוך ב[[מלחמת העולם השנייה]]. רבים הצטרפו לצבא הבריטי, אך אחרים, בהנהגתו של המופתי הירושלמי חאג' [[אמין אל-חוסייני]] תמכו ב[[גרמניה]], על מנת לשחרר את ארץ ישראל מהשליטה הציונית היהודית והבריטית, כפי שהם ראו את מצב הדברים אז. ב-[[25 בנובמבר]] [[1941]] הכריז ה[[מופתי]] (שבשלב זה גורש מהארץ על ידי הבריטים) על [[ג'יהאד]] כנגד כוחות [[בעלות הברית]], ובילה את זמנו ב[[יוגוסלביה]] הכבושה בידי הנאצים.
היישוב היהודי לעומת זאת התייצב לימין הבריטים. ה"כלל" שטבע [[דוד בן-גוריון]] היה: "עלינו לעזור לבריטים במלחמתם כאילו אין ספר לבן, ועלינו לעמוד נגד הספר הלבן כאילו אין מלחמה"{{הערה|ראו [https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Index/Chapter.aspx?nBookID=45141784&nTocEntryID=45239291 כאן] ו[https://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-9787-OTc4N182NDE1NDE2Nl8xNDg2ODM2MDAeq-FreeYaan,00.html כאן].}}. הוקמה [[הבריגדה היהודית]] שהייתה חטיבה במסגרת הצבא הבריטי והמוסדות המאורגנים לא רק שעודדו את הגיוס אלא ניסו לכפות אותו באמצעות [[לחץ חברתי]] (מי שלא התגייסו ולא נשאו "תעודת פטור מגיוס" הוכרזו "[[הימנעות מגיוס|משתמטים]]"). בתחילה גם ארגון האצ"ל שיתף פעולה עם הבריטים במלחמה ומפקדו [[דוד רזיאל]] נהרג בשליחות הבריטים ב[[עיראק]]. לאחר בואו של [[מנחם בגין]] לארץ שינה האצ"ל את מדיניותו והכריז על "מרד" מוצהר במנדט הבריטי בפברואר [[1944]], והחל לבצע התקפות כנגד מטרות בריטיות שונות על מנת להביא לסילוק שלטונם מארץ ישראל. צעדים אלו עוררו התנגדות רבה בקרב ראשי המוסדות הנבחרים של היישוב ושל התנועה הציונית, ובראשם בן-גוריון, שפתחו במאבק ציבורי בניסיון לאלץ את האצ"ל והלח"י (שכונו "הפורשים") ולקבל את מרות המוסדות שייצגו את הרוב הגדול של היישוב ושל התנועה הציונית ולחדול מפעולות אלה. שיא המאבק היה [[הסזון]] בו שיתפו פעולה עם הבריטים במאבקם בארגונים, כולל הסגרת חבריהם לבריטים.
===שלהי המנדט===
[[קובץ:1945 - תל אביב רחוב אלנבי פטרולים בריטיים-PHL-1088355.png|ממוזער|1945 - תל אביב רחוב אלנבי פטרולים בריטיים|טקסט=]]
[[קובץ:hashbaatnatsiv.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הנציב העליון [[אלן גורדון קנינגהם]] מושבע לתפקידו, ירושלים, נובמבר 1945]]
[[קובץ:British Mandate of Palestine-1947.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[שוטר]]ים בריטיים בודקים עוברים ושבים ברחוב ב[[ירושלים]], בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, 1947]]
[[קובץ:Graffitti british.jpg|ממוזער|200px|[[גרפיטי]]: "הלאה האימפריאליזם האנגלי!", שנותר עד ימינו על קיר [[בית יהודיוף-חפץ]] ב[[שכונת הבוכרים]] בירושלים (צולם ב-2007)]]
[[קובץ:Davidtowerstamp.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שני בולים מנדטוריים נפוצים ובהם דימוי של [[מגדל דוד]] וחותמת של מדינת ישראל מתאריך [[ט' באייר]] תש"ח, 18 במאי 1948. גם לאחר הקמת המדינה המשיכו בשימוש בבולי המנדט מכיוון שאספקת הבולים החדשים, בולי [[דואר עברי]], לא הגיעה לכל חלקי הארץ]]
[[קובץ:YAD BEN ZVI VIEW 110 20120911 131006.jpg|שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|ממשלת המנדט פרסמה חוקים ותקנות מפעם לפעם וחלקם קובצו אל ספרים כרוכים, כגון '''Laws of Palestine''']]
קצת לאחר תום המלחמה, באוגוסט [[1945]] הוקמה בבריטניה ממשלת [[מפלגת הלייבור|לייבור]] בראשותו של [[קלמנט אטלי]]. כשר החוץ כיהן [[ארנסט בווין]]. תקווה גדולה התעוררה ב[[היישוב|יישוב]]. ראשי מפלגה זו הביעו בעבר התנגדות ל[[מדיניות הספר הלבן]] והציפיה הייתה שמדיניות זו תשתנה. בווין הכזיב את המקווים בקובעו שיש להמשיך במדיניות זו שכן יש להתחשב בדעת הקהל הערבית.
בסוף ינואר [[1946]] הוקמה ועדה נוספת לחקירת שאלת ארץ ישראל. בניגוד לוועדות המלכותיות הקודמות, שהיו על טהרת הבריטים, ועדה זו כללה שישה בריטים ושישה אמריקנים (ומכאן כינויה: [[ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל|"הוועדה האנגלו-אמריקנית"]]). לוועדה היו שני יושבי ראש, בריטי ואמריקאי. בחודש מרץ הגיעה הוועדה לירושלים וגבתה עדויות מנציגים יהודים וערבים. בין נציגי היישוב היו ד"ר [[חיים ויצמן]] ו[[דוד בן-גוריון]]. אך הוועדה קיימה מגעים בלתי רשמיים גם עם נציגי ה[[ציונות רוויזיוניסטית|רוויזיוניסטים]]. ממצאיה, שכללו שני דוחות, אחד מכל יושב ראש, הוגשו ב-20 באפריל 1946. עיקר המלצותיה היו:
*מתן 100,000 רישיונות עליה ("[[סרטיפיקט]]ים") לפליטים יהודים מ[[אירופה]].
*ביטול "[[חוק הקרקעות]]" המגביל רכישת קרקעות על ידי יהודים בארץ ישראל.
*'''לא תוקם מדינה יהודית או ערבית'''. המנדט הבריטי ימשיך לשרור עד ששני העמים הניצים יגיעו ליחסי שלום ביניהם, ולאחר מכן תקום מדינה דו-לאומית, שבה יחלקו היהודים והערבים את השלטון באופן שווה.
*שני העמים, בייחוד היישוב היהודי המאורגן, ישתפו פעולה עם שלטונות המנדט ויפרקו את הכוח המזוין מנשקו (דרישה שהופנתה בעיקר כלפי היהודים).
כל הצדדים דחו את המלצות הוועדה, לרבות הבריטים. הם הציעו לאמריקנים את [[תוכנית מוריסון-גריידי]] ובה הצעה לחלק את הארץ לקנטונים אוטונומיים בכפוף לשלטון בריטי, ולצמצם מאוד את האזור להתיישבות יהודית.
ניסיונם הכושל האחרון של הבריטים היה בין סוף שנת 1946 לתחילת 1947. הם ניסו לכנס ועידה כוללת של התושבים בארץ ישראל (יהודים וערבים), מדינות ערב, ממשלת בריטניה וארצות הברית. הוועידה נפגשה פעמיים אבל ללא נציגים מתושבי הארץ, הן המנהיגות היהודית והן המנהיגות הערבית סירבו לקיים את הוועידה.
בחזית המאבק חלה החרפה. הכרזתו של בווין על המשך מדיניות הספר הלבן הביאה בעקבותיה גל מעשי [[גרילה]] נגד הבריטים. [[מחתרות עבריות בארץ ישראל|המחתרות העבריות]] התאחדו ל[[תנועת המרי העברי]] אשר פעולתה הנודעת כ"[[ליל הגשרים]]" ביוני 1946, בוצעה במחאה על הגבלת מספר העולים לארץ והסירוב להעניק את 100,000 ה[[סרטיפיקט]]ים. בעקבות פעולה זו ואחרות פשטו כוחות בריטים (ב"[[השבת השחורה|שבת השחורה]]", ה-[[29 ביוני]] 1946) על אתרים ומקומות ישוב בארץ, עצרו רבים ממנהיגי היישוב, חיפשו ומצאו [[סליק|נשק מוסתר]].
בהמשך אותה שנה, במה שהוגדר כמחאה על המדיניות הבריטית שלא להתיר עלייה של פליטים יהודים לארץ, [[פיצוץ מלון המלך דוד|פוצץ האצ"ל את מלון המלך דוד]] בירושלים. בניין המלון שימש מרכז אדמיניסטרטיבי של ממשלת המנדט ומפקדת הכוחות הבריטיים בארץ. בפיצוץ נהרגו 92 בני אדם, חלק גדול מהם אזרחים יהודים, ערבים ובריטים, שעבדו במקום כפקידים או הגיעו למקום כדי להסדיר את ענייניהם, עקב סירוב המפקד הבריטי לפנות את הבניין לאחר הודעה טלפונית של האצ"ל. האירוע עורר זעם רב גם בקרב היישוב היהודי, והביא את "ההגנה" לסיים את התקופה הקצרה של שיתוף פעולה עם אצ"ל ולח"י.
תגובה אחרת, מתונה יותר של היישוב, הייתה ארגון מבצעי [[העפלה]] שבהם הוסעו לארץ ישראל כשבעים אלף יהודים. רובם נתפסו בחופי הארץ ונשלח ל[[מחנות המעצר בקפריסין|מחנות מעצר בקפריסין]] (שהייתה אז מושבה בריטית). הפגנות ענק לביטול הספר הלבן התקיימו בכל ערי הארץ. במקרה אחד - המקרה של אוניית המעפילים [[אקסודוס (אונייה)|אקסודוס]] (שכונתה גם "יציאת אירופה תש"ז") - שבשנת [[1947]] החליטו הבריטים להחזיר את האונייה לצרפת כאמצעי הרתעה. צרפת סירבה לתת לאונייה לעגון בנמליה, ולפיכך הובלה האונייה אל [[מחנות העקורים]] בגרמניה שהיו בשליטת בעלות-הברית.
חוסר השקט הביטחוני בארץ העצים את הקולות בבריטניה שדרשו להעביר את כל הנושא לטיפול מוסדות ה[[או"ם]]. ייתכן שבריטניה קיוותה לקבל גושפנקה מן האו"ם להמשיך את שלטון המנדט כפי שהוא, אבל הבריטים לא הוציאו מכלל אפשרות כי העברת ההחלטה לאו"ם יכולה גם להביא לסיום המנדט. בבריטניה היו רבים שהאמינו כי על המדינה להתרכז בענייניה הפנימיים, ולעזוב חלקים מהמושבות מעבר לים אשר גוזלות משאבים כלכליים רבים ואינן מביאות תועלת מרובה.
=== החלטת האו"ם על חלוקת הארץ ותום תקופת המנדט===
[[קובץ:Iaaana.jpg|שמאל|ממוזער|200px|נוסח עברי מודפס של החלטת האו"ם ב[[כ"ט בנובמבר]]]]
[[קובץ:הנציב העליון אלן קנינגהם עוזב את ארץ ישראל.jpg|שמאל|ממוזער|200px|אלן גורדון קנינגהם עוזב בסירה את ארץ ישראל, 14 במאי 1948]]
[[קובץ:דגל מנדט אחרון.JPG|שמאל|ממוזער|200px|הדגל הרשמי של ממשלת המנדט, שהורד מהתורן ב-1948 עם יציאת הנציב האחרון מישראל]]
הבריטים, שהיו נתונים בין הדרישות הסותרות של היהודים והערבים בנוגע לגורל הארץ, החליטו לבסוף להעביר את ההחלטה לארגון [[האומות המאוחדות]]. להחלטה זו היו מספר סיבות: לאחר מלחמת העולם השנייה נקלעה בריטניה ל[[משבר פיננסי]] חמור כתוצאה מהאבדות הקשות בנפש וברכוש שספגה במהלך המלחמה. מושבותיה מעבר לים היוו נטל כלכלי על קופת המדינה, והנסיגה מהן נועדה לחסוך בהוצאות החזקת הפקידות והצבא שם, ולהחזיר לבריטניה כוח אדם שיתרום לשיקום החברה ו[[שוק העבודה]] הבריטי. ההחלטה על יציאת הבריטים מארץ ישראל הייתה חלק מתהליך כולל ונרחב של התפרקות הקולוניאליזם הבריטי לאחר [[מלחמת העולם השנייה]]. האימפריה הבריטית החלה בתהליך הדרגתי של התפנות מרצון, ובתוך פרק זמן קצר עזבה בריטניה את [[הודו]] (1947), [[בורמה]] ([[מיאנמר]]), [[ציילון]] ([[סרי לנקה]]) ומקומות נוספים בשליטתה. בארץ ישראל היו קרוב למאה אלף חיילים ואנשי מינהל בריטים, ובנוסף, פעילות המחתרות והתמשכות הסכסוך היהודי-פלסטיני, יחד עם בעיית הפליטים היהודים המאיסו על הבריטים את השהות בארץ. כך או כך, החל להתברר לאחר המלחמה, כי הבריטים עומדים לעזוב את הארץ ולהכריז על סיום המנדט, והם מחפשים דרך מכובדת לעשות זאת, תוך גרימת נזק מזערי לעצמם ולתושבי הארץ.
להיסטוריונים מאיר זמיר ועזרא נשרי דעה אחרת על האינטרסים של הבריטים במזרח התיכון וכפועל יוצא פעולותיהם בשטח.
מאיר זמיר טוען כי בה בעת שהמדיניות הבריטית הרשמית של [[מפלגת הלייבור]] בראשות [[קלמנט אטלי]] הייתה התנתקות מ[[פלשתינה-א"י]], כחלק ממגמת [[האימפריה הבריטית#דה-קולוניזציה והדרדרות (1945 - 1997)|הדה קולוניזציה]], פעל [[אילטיד קלייטון]] כנציגם הבכיר של גופי המודיעין הבריטי במזרח התיכון, במה שנודע מאוחר יותר על ידי חוקרים כ"תוכנית קלייטון", לשימור וביצור ה[[הגמוניה]] [[האימפריה הבריטית|האימפריאלית של בריטניה]] במזרח התיכון, אל מול [[המלחמה הקרה|האיום הסוביטי המתפתח]] לאחר מלחמת העולם השנייה. כפועל יוצא של האסטרטגיה הזאת שקד קלייטון על הקמת שתי קואליציות פלישה ערביות לארץ ישראל במחצית השנייה של 1947 ותחילת 1948 לסיכול [[תוכנית החלוקה]] ונגזרותיה - [[עליה]] יהודית של [[פליטי השואה]]{{הערה|{{הארץ|מאיר זמיר (היסטוריון)|חשיפה: המודיעין הבריטי עודד את הפלישה של צבאות ערב לישראל ב–1948|1.2430318|12 בספטמבר 2014}}}}.
עזרא נשרי מסכים עם זמיר על התוצאה של המדיניות הבריטית. אולם, בדוקטורט בשנת 2016, ובספרו בשנת 2019, על בסיס קריאת מסמכי ארכיון בריטיים, הראה כי המהלכים הבריטיים שהביאו לפלישת צבאות ערב במלחמת השחרור נקבעו בהחלטות ראשי ממשלת הלייבור בלונדון ולא היו סטייה של אנשי המודיעין והצבא במזרח התיכון מהמדיניות הרשמית. למעשה, ביולי-אוגוסט 1947 גברה בממשלת הלייבור ידה של קבוצת בווין (על קבוצת אטלי), שדרשה, דווקא על רקע פינויה של הודו, את חיזוק האחיזה הבריטית במזרח התיכון. על רקע זה יש להבין את פעילותו של קלייטון באזור בכפוף ל[[בווין]] ולשר ההגנה{{הערה|שם=משגב|עזרא נשרי, [https://www.misgav-link.co.il/node-19707/ עזרא (עיזי) נשרי (גילון) על מלחמת השחרור הישראלית 1948-1947], באתר ישובי [[משגב]], 27 במאי 2016}}{{הערה|[[אפרים לפיד]], [https://www.israeldefense.co.il/he/node/40267 מחקר: המזימה הבריטית לניצחון ערבי במלחמת העצמאות], באתר Israel Defence,{{כ}} 21 בספטמבר 2019}}{{הערה|[[אורי מילשטיין]], [https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-665657 מחקר חדש שופך אור על מבצע יואב במלחמת העצמאות], באתר "[[מעריב אונליין]]", 15 באוקטובר 2018}}.
משנראה כי המנדט מתקרב לסיומו, ניסה ארגון [[האומות המאוחדות]], כיורשו של חבר הלאומים, לפתור את המתיחות האתנית שהלכה וגברה בארץ בין תושביה היהודים והערבים-הפלסטינים.
על מנת לבחון את פתרון הבעיה, מינה האו"ם ועדה מיוחדת לעניין ארץ ישראל - [[ועדת אונסקופ]], אשר כללה נציגים מארצות שונות. כדי לתת להחלטות אופי נייטרלי, לא הייתה מיוצגת בה אף אחת מן המעצמות הגדולות. ועדת אונסקופ בחנה שתי הצעות מרכזיות. לפי הראשונה בהן, המאמצת את עקרון החלוקה שנוסח לראשונה במסקנותיה של [[ועדת פיל]], ארץ ישראל הייתה עתידה להתחלק לשתי מדינות, ערבית ויהודית, כשהבירה, [[ירושלים]] וסביבותיה, תהיה תחת מנדט בינלאומי. ההצעה השנייה הייתה ליצור מדינה פדרלית דו-לאומית. רוב אנשי הוועדה תמכו בהצעה הראשונה, שנודעה בשם [[תוכנית החלוקה]], וזו אומצה על ידי מליאת האו"ם, על מנת שתיושם עם סיום המנדט. ההחלטה, [[החלטה 181]], התקבלה על ידי האו"ם ב-[[כ"ט בנובמבר]] ([[29 בנובמבר]]) [[1947]].
[[הסוכנות היהודית]], אשר תפקדה כממשלה-בפועל של היישוב, תמכה בתוכנית, וכך גם רוב היהודים. עד היום מציינים ב[[ישראל|מדינת ישראל]] את [[כ"ט בנובמבר]], יום קבלת ההחלטה באו"ם, בתור יום שמחה, וכאחד התאריכים החשובים בתולדות העם היהודי. לעומת זאת, התוכנית נדחתה על ידי ההנהגה הערבית, ועל ידי רובו המוחלט של הציבור הערבי. דחיית התוכנית הייתה מלווה במאבק מזוין כנגד היישוב היהודי מצד הארגונים הפלסטינים העיקריים שנעזרו בכוחות מתנדבים מארצות ערב. המאבק כלל פיגועים ובעיקר מלחמה על צירי התחבורה. בשלב מאוחר יותר, עם חדירת כוחות מתנדבים מארצות ערב השכנות, נעשו גם ניסיונות השתלטות על יישובים. מאבק מזוין זה, שהיה עדיין מוגדר כ[[מלחמת אזרחים]], והתגובות לו מצד הציבור היהודי, היוו את ראשיתה של [[מלחמת העצמאות]].
חלק מן הציבור היהודי, כמו אנשי [[הארגון הצבאי הלאומי]] שבראשות [[מנחם בגין]], דחה את תוכנית החלוקה. אך דעה זו הייתה במיעוט ורוב היישוב קיבל אותה בחגיגות. מנגד, לאחר הצהרת [[אנדריי גרומיקו|גרומיקו]] בעצרת האו"ם, תמך הפלג הערבי של התנועה הקומוניסטית בארץ (שהיה, כמו הפלג היהודי, עושה דברה של [[ברית המועצות]]) בתוכנית החלוקה. בין התומכים המובהקים ממפלגה זו היה [[אמיל חביבי]].
הבריטים שנמנעו בהצבעה על תוכנית החלוקה, בחרו לא לשתף פעולה עם ועדת החמישה שהוקמה בידי האו"ם, כדי לאפשר העברה מסודרת של המנדט הבריטי לידי היהודים והערבים, ועמל ארגוני ופקידותי רב ירד לטמיון. עם ראשית [[מלחמת העצמאות]] ופרוץ מעשי האיבה בין הערבים ליהודים לאחר החלטת החלוקה, המשיכו הבריטים להילחם ב[[העפלה]], והקפיאו כספים של הסוכנות היהודית, שהיו מופקדים בבנקים באנגליה. בפברואר 1948 הודיעה בריטניה על הוצאת [[לירה ארץ ישראלית|הלירה הארץ ישראלית]] מ[[גוש הסטרלינג]].
הן היהודים והן הערבים האשימו את הבריטים בכך שהם מסייעים לצד השני, אך למעשה התדלדלות כוחותיהם גרמה לכך שמעורבותם בשמירת הסדר פחתה והלכה והם התרכזו בהגנה על עצמם. כך למשל, כוחות [[צבא ההצלה]] ערכו ניסיונות לכיבוש [[טירת צבי]] ב[[פברואר]] 1948 ו[[משמר העמק]] באפריל, תוך שימוש ב[[תותח]]ים. מצד שני, לא מנעו הבריטים את כיבוש הערים המעורבות: [[טבריה]], [[צפת]] ו[[חיפה]] וכן את כיבושם של כפרים ערביים רבים, בידי היהודים, והתערבו מעט רק ב[[יפו]]. למעשה, הם התרכזו יותר ויותר בשמירת צירי הפינוי, והתערבו רק משאלה עמדו בסכנה, לדעתם. בכל זאת, לעיתים מצאו עצמם הבריטים מעורבים בתקריות אש שונות משני הצדדים. בחודשים ינואר-מאי 1948 נהרגו 144 בריטים.
הבריטים החליטו לסיים את המנדט בשעת חצות שבין 14 במאי ל-15 בו, כאשר הנציב העליון הוריד את דגל בריטניה בנמל [[חיפה]]. ביומו האחרון של המנדט הבריטי, ב-[[14 במאי]] [[1948]] הכריז [[דוד בן-גוריון]] על הקמת מדינת ישראל, ופרסם צווים ראשונים להחלת השלטון החדש החל מחצות הלילה.
גם לאחר סיומו הרשמי של המנדט המשיכו הבריטים להחזיק במובלעת צבאית דרומית ל[[חיפה]] במחנות באזור [[טירת כרמל]], ב[[שדה תעופה]] [[רמת דוד]], בשדה התעופה בחיפה וב[[נמל חיפה]]{{הערה|1=[http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/ShowImage.asp?ID=2&PageNo=1&ExhID=2 מנשר שפרסם גנרל גורדון הולמס אלכסנדר מקמילן בדבר הוצאת כוחות הצבא הבריטי מארץ ישראל], באתר של [[ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון]]}}. אחרוני החיילים הבריטים עזבו את המובלעת שבצפון הארץ ב-[[30 ביוני]] [[1948]]. כן פינו הבריטים ציוד וחיילים למחנות באזור [[רפיח]], משני עברי [[גבול]] [[ארץ ישראל]] ו[[מצרים]], אותם סיימו לפנות עד ה-[[26 ביולי]].
===המנדט ופעולות איבה כנגד יהודים===
שלטונות המנדט הבריטי היו צריכים להתמודד מול פעולות איבה שגורמים שונים בשני הצדדים, יהודים וערבים, נקטו כלפיהם בתקופות שונות. שני הצדדים טענו כי הבריטים משתפים פעולה עם הצד השני, ועוינים כלפיהם. הערבים טענו כי הבריטים הביאו את היהודים לארץ כחלק ממדיניותם האימפריליסטית. היהודים טענו כי הבריטים לא עושים די למימוש [[הצהרת בלפור]]. ספר ההגנה מציג את טענות הצד היהודי: {{ציטוטון|עמדתה הרשמית של הממשלה הבריטית לגבי המאבק בין היהודים לבין הערבים הייתה של נייטרליות. אולם נייטרליות זו הראתה פנים שוחקות לערבים וזעומות ליהודים}}. הבריטים סגרו את שערי הארץ מצד הים, משם הגיעו בעיקר מעפילים יהודים, {{ציטוטון|לעומת זאת היו גבולות הארץ עם מדינות ערב - גבולות היבשה - פתוחים למעשה למעברן של כנופיות, שבאן לעזרת הערבים הארץ-ישראלים, ולהברחת נשק{{הערה|[[יהודה סלוצקי]], '''ספר תולדות ההגנה''', ( עורך: בן-ציון דינור), ג, ב, עמ' 1345-1344.}}}}.
ב[[משטרת המנדט]] שירתו בריטים שהגיעו מעבר לים לצידם של מתגייסים מקומיים, יהודים וערבים. עם פרוץ מעשי האיבה בין הצדדים, התפוררה בהדרגה המסגרת המשותפת. היו אף מקרים בהם ערבים ערקו מהמשטרה הבריטית כדי לקחת חלק בפעולות [[טרור]] נגד יהודים. היו גם מקרים בהם יהודים התחפשו לשוטרים בריטים וביצעו פעולות חבלה נגד האוכלוסייה הערבית.
לפחות ארבע התקפות טרור באמצעות [[מכונית תופת|מכוניות תופת]] כנגד אזרחים [[היישוב היהודי|יהודים]] בוצעו תוך זמן קצר, בין [[1 בפברואר]] 1948 ל-[[23 במרץ]] 1948.
[[מחתרות עבריות בארץ ישראלה|המחתרות]] העבריות ייחסו לשוטרים בריטיים מעורבות ישירה בשתיים מן המתקפות:
* ב-[[1 בפברואר]] התפוצצה מכונית תופת ברחוב הסולל (כיום רחוב החבצלת) ליד בניין ה[[עיתון]] ה[[פלסטיין פוסט]], עיתון יומי בבעלות יהודית בשפה ה[[אנגלית]]. הבניין נהרס, מכונות ה[[דפוס]] עלו באש, ורבים נפצעו. מחקירת האירוע הסיקה הנהגת היישוב כי שוטרים ערבים בריטיים היו מעורבים.
* ב-[[22 בפברואר]] 1948 נערך [[הפיגוע ברחוב בן-יהודה (1948)|הפיגוע ברחוב בן-יהודה]], שבו התפוצצה [[מכונית תופת]] ברחוב בן יהודה, וגרמה למותם של 58 אנשים ולפציעתם של 130. את הפיגוע ערכו עריקים מ[[הצבא הבריטי]], בתמורה לתגמול כספי שהובטח להם על ידי חאג' [[אמין אל-חוסייני]].
ב-[[29 בפברואר]] [[1948]] פרקו הבריטים את נשקם של לוחמי ההגנה ב[[בית חרושת|בית החרושת]] "היוצק" ([[פרשת "היוצק"]]) במבואות [[תל אביב]] וסמוך לאחר מכן, נרצחו עשרה מהם על ידי ערבים.
==המעמד המשפטי==
נוסחו של [[כתב המנדט]] הכיר בקשר ההיסטורי של [[העם היהודי]] ל[[ארץ ישראל]] וחזר על עקרונות [[הצהרת בלפור]] שעיקרן הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. כתב המנדט אושר על ידי [[חבר הלאומים]] ב-[[24 ביולי]] [[1922]], ובו נקבע, בין היתר, כי "אף שטח ארץ-ישראלי לא יינתן לצמיתות או בחכירה לממשלתה של מעצמה זרה כלשהי ולא יושם באופן כלשהו תחת שלטונה", וכי "ממשלת ארץ-ישראל תעודד... התיישבות צפופה של יהודים על קרקע, לרבות אדמות מדינה ואדמות שוממות שאינן דרושות למטרה ציבורית".
===שמה הרשמי של הארץ===
השלטון הבריטי קבע כי שמה הרשמי של הארץ באנגלית יהיה "Palestine", בהתאם למסורת אירופית רבת שנים של שימוש בשם זה שראשיתה ב[[פרובינקיה סוריה-פלשתינה]] הרומית. כמו כן הוחלט כי השמות בעברית ובערבית יהיו הגרסאות המסורתיות של השם ה[[לטינית|לטיני]] Palaestina בשפות אלו: "פלשתינה", ו"فلسطين" (פילסטין). ברם, ההנהגה היהודית העדיפה את השם "ארץ ישראל" וביקשה שהארץ תיקרא במסמכים מנדטוריים רשמיים כתובים עברית בשם זה, ולפיכך נקבע כפשרה שהשם הרשמי בעברית יהיה "פלשתינה (א"י)". ההנהגה הערבית טענה כי פשרה זו מנוגדת לתנאי המנדט ודרשה כי גם לשם הערבי הרשמי יתווסף מונח ערבי מסורתי, אך הבריטים דחו דרישה זו.
===חקיקה ומשפט===
{{הפניה לערך מורחב|מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי}}
שלטונות המנדט החילו מערכת חוקים שהתבססה הן על [[המג'לה]] והן על [[דבר המלך במועצה על ארץ ישראל]], 1922. סימן 46 קבע כי במקרה שאינו מוסדר בחקיקה העות'מאנית, ישפטו בתי המשפט בהתאם למשפט המקובל ודיני היושר האנגליים. במהלך השנים הוציא [[הנציב העליון]] [[פקודה (חיקוק)|פקודות]] בתחומים שונים אשר החליפו את החוקים העות'מאנים.
מערכת החוקים הייתה אחידה עבור כל האזרחים והתושבים בפלשתינה-א"י (למעט כוחות השלטון הבריטיים שהיו כפופים למערכת חוקים מקבילה).
הוקמה רשת [[בית משפט|בתי משפט]], שבעיקרה נותרה זהה גם אחרי קום המדינה. [[בתי המשפט בישראל]] המשיכו אף לשפוט על פי החוקים המנדטוריים, אלא אם אלו הוחלפו או תוקנו בידי [[מועצת המדינה הזמנית]] או מאוחר יותר [[הכנסת]]. עד היום קיימות תקנות מימי המנדט בחוק הישראלי, כגון חלקים נרחבים מה[[חוקים לשעת חירום]].
===השלטון האזרחי===
את השלטון האזרחי בפלשתינה (א"י) ניהלו הבריטים על פי "חוק השיפוט לארצות נכר" האומר כי "[[דבר המלך במועצה]]" בהתייחסו לפלשתינה (א"י) הוא האסמכתא השלטונית והתקנות שתוקנו על פיו הן הכללים והנורמות, כלומר החוקים על פיהם יוסדרו היחסים בין השלטון לאזרחים ובין האזרחים לבין עצמם.
תעודת ההתאזרחות נשאה את הכותרת "''ממשלת פלשתינה (א"י) - דבר המלך בנוגע לנתינות הפלשתינאית (אי"ת), 1925''" מי שקיבל תעודת התאזרחות "''יהנה (תהנה) מכל הזכויות המדיניות והזכויות האחרות הכח וההנחות, ויהא (תהא) חייב(ת) בכל החובות והאחריות, ממש כנתין(ה) פלשתינאי(ת) (א"י) מלדה ויחשב (ותחשב) לנתין(ה) פלשתינאי(ת) (א"י) מלדה בכל המובנים''"<ref>[[קובץ:תעודת התאזרחות של ממשלת פלשתינה (א"י).jpg|ממוזער]]
</ref>
ממשלת המנדט הוציאה לאור עיתון רשמי אשר היה קרוי "העתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י)". העיתון כלל מידע על פעילות ממשלת המנדט בארץ-ישראל. מחירו היה 30 [[מיל (מטבע)|מיל]]. (בשנת 1937){{הערה|[https://www.nevo.co.il/law_html/law21/PG-0721.pdf "העתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י)", 23 בספטמבר 1937]}}
<gallery>
קובץ:British Mandate Palestinian passport.jpg|כריכת [[דרכון]] של נתין ארץ ישראלי מתקופת המנדט, שעליה כתוב '''"British Passport"''' ו'''"Palestine"'''
קובץ:Sp21-005.jpg|[[דרכון]] של נתין ארץ ישראלי מתקופת המנדט. הדרכון כולל כיתוב בעברית - '''"פספורט מאת הנציב העליון של הוד מלכותו לפלשתינה (א"י)"'''
קובץ:AssiID.jpg|תעודת זהות מנדטורית של כנעאן עאסי, ערבי נוצרי תושב ירושלים. הסעיף המקביל לסעיף ה"לאום" בתעודות הזהות הישראליות הוא כאן הסעיף Race שכוונתו הוא "קבוצת מוצא".
קובץ:Mandateid.JPG|תעודת זהות של יהודיה (רחל אוני) מימי סוף המנדט. החותמת '''"נשיאת תעודת זהות זו אינה יוצרת בשום פנים זכות למגורים חוקיים בארץ ישראל"''' נועדה למנוע לגיטמציה ל[[מעפילים]] השוהים בארץ באופן לא חוקי.
קובץ:1946 PASSPORT.jpg|דרכונה המנדטורי של גברת דבורה דיין, אמו של [[משה דיין]]
קובץ:תעודת התאזרחות של ממשלת פלשתינה (א"י).jpg|'''ממשלת פלשתינה (א"י) - דבר המלך בנוגע לנתינות הפלשתינאית (אי"ת), 1925'''. תעודת התאזרחות של משה ואסתר שינבוים, 1939.
</gallery>
===הנציב העליון===
{{ערך מורחב|הנציב העליון}}
ראש ממשל המנדט נקרא [[הנציב העליון]]. הנציב העליון הראשון היה היהודי [[הרברט סמואל]]. סגנו וממלא מקומו של הנציב העליון כונה [[המזכיר הראשי של ממשלת המנדט]] ובתפעול השוטף היה אחראי על כל הפעילות האדמיניסטרטיבית השלטונית. הנציב העליון היה בא כוחו של המלך, ובכך מונה לעמוד בראש השלטון, הן הצבאי והן האזרחי. מעשית היה כפוף ל[[משרד המושבות הבריטי]] ולשר המושבות כנציגו של המלך. סמכות הנציב העליון כללה הוצאת צווים, פקודות ותקנות שנועדו להסדיר את השלטון ואת חיי האזרחים. בנוסף, היה הנציב הסמכות למינוי שופטים.
[[קובץ:Chancellor.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[אריח]] מימי המנדט, המשמר את שמו של [[ג'ון צ'נסלור]]. כיום זהו [[רחוב שטראוס]] בירושלים.]]
'''רשימת הנציבים העליונים:'''
#סר [[הרברט סמואל]] 1920–1925
#הלורד [[הרברט פלומר]] 1925–1928
#[[ג'ון צ'נסלור]] 1928–1931
#[[ארתור ווקופ]] 1931–1938
#[[הרולד מקמייקל]] 1938–1944
#[[ג'ון ורקר, הוויקאונט השישי מגורט]] (לורד גורט) 1944
#[[אלן גורדון קנינגהם]] 1945–1948
===חלוקה מנהלית===
[[קובץ:Mandatory Palestine Administrative Map Hebrew Final.png|שמאל|ממוזער|200px|החלוקה המנהלית למחוזות ונפות בתקופת המנדט]]
[[קובץ:Jewish zones 1947.jpg|שמאל|ממוזער|200px|תפרוסת [[היישוב|היישוב היהודי]] בשנת [[1947]]]]
בתקופת המנדט חולקה הארץ ל[[מחוזות המנדט הבריטי|מחוזות]] שגבולותיהם השתנו לעיתים. החלוקה האחרונה שנערכה בשנת [[1946]] קבעה שישה [[מחוז]]ות ו-16 נפות:
{|
|-
|width="33%" valign="top"|
*'''[[מחוז הגליל]]'''
**[[נפת צפת (המנדט)|נפת צפת]]
**[[נפת עכו (המנדט)|נפת עכו]]
**[[נפת טבריה]]
**[[נפת נצרת]]
**[[נפת ביסאן]] (בית שאן)
* '''[[מחוז חיפה (המנדט)|מחוז חיפה]]'''
**[[נפת חיפה (המנדט)|נפת חיפה]]
|width="33%" valign="top"|
*'''[[מחוז שומרון]]'''
**[[ג'נין (נפה)|נפת ג'נין]]
**[[נפת טולכרם (המנדט)|נפת טולכרם]]
**[[נפת שכם]]
*'''[[מחוז לוד]]'''
**[[נפת יפו]]
**[[נפת רמלה (המנדט)|נפת רמלה]]
|width="33%" valign="top"|
*'''[[מחוז ירושלים (המנדט)|מחוז ירושלים]]'''
**[[נפת ירושלים (המנדט)|נפת ירושלים]]
**[[נפת רמאללה]]
**[[נפת חברון (המנדט)|נפת חברון]]
*'''[[מחוז עזה]]'''
**[[נפת עזה (המנדט)|נפת עזה]]
**[[נפת באר שבע (המנדט)|נפת באר שבע]]
|}
כל מחוז נוהל על ידי מושל המחוז (District Commissioner) שהיה לרוב קצין ב[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]].
כל נפה נקראה על פי העיר המרכזית בה{{הערה|1=Gudrun Krämer (2008) ''A History of Palestine: From the Ottoman Conquest to the Founding of the State of Israel'' Translated by Gudrun Krämer and Graham Harman, Princeton University Press, {{ISBN|0691118973}} p 16}}, ונוהלה בידי עוזר מושל המחוז (Assistant District Commissioner) שנעזר בקצין המחוז (District Officer). הקצין האזורי היה ערבי או יהודי, לפי הרוב האתני שהרכיב את אוכלוסיית הנפה.
==האוכלוסייה בזמן המנדט==
בשנת [[1922]] ערכו הבריטים את [[מפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל]] שהיה ראשון בתקופת שלטונם. האוכלוסייה מנתה 752,048 נפשות, מהן 589,177 מוסלמים, 83,790 יהודים, 71,464 נוצרים, ו-7,617 בני דתות אחרות. אחרי [[מפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל]], גדלה האוכלוסייה ל-{{כ}}1,036,339 אנשים, מהם כשלושת רבעי מיליון מוסלמים, 175,000 יהודים, וכמאה אלף נוצרים. לא נערכו מפקדים נוספים, אולם שלטונות המנדט הכינו בתחילת [[1946]] אומדן של האוכלוסייה בסוף שנת [[1945]], [[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל]], האומדן התבסס על רישומי לידות, פטירות, והגירה. עם זאת, מרכיבים רבים, כהגירה בלתי ליגאלית (יהודית וערבית), ניתן היה להעריך רק בקירוב. לפי אומדן זה מנתה האוכלוסייה בארץ בשנת 1945 כמיליון שבע מאות וחמישים אלף איש, מתוכם למעלה ממיליון מוסלמים, למעלה מחמש מאות וחמישים אלף יהודים, וכמאה שלושים וחמישה אלף נוצרים.
==התארגנות היישוב היהודי בזמן המנדט==
תקופת המנדט הייתה תקופה של עיצוב והתארגנות היישוב היהודי. היישוב היה מאורגן כך, שעם תום תקופת המנדט, היו רבים מהמוסדות הנדרשים לצורך פעולתה של מדינה עצמאית כבר קיימים ופועלים מזה שנים. המדובר במספר סוגי מוסדות:
*מוסדות נבחרים – בשנת [[1927]] אושרו המוסדות היהודים הנבחרים בשם הקיבוצי '''"[[כנסת ישראל (ארגון)|כנסת ישראל]]"'''. המדובר היה בשלושה מוסדות – "[[אספת הנבחרים]]" מעין פרלמנט של יהודי הארץ. "[[הוועד הלאומי]]" – הזרוע המבצעת של אספת הנבחרים, ו"[[הרבנות הראשית]]". גופים אלו עסקו בכל אותם נושאים הדרושים להסדרת חיי היום יום, כגון סעד, חינוך, תרבות ושירותי דת.
*'''[[הסוכנות היהודית]]''' – על פי [[הצהרת בלפור]], [[ממשלת בריטניה|הממשלה הבריטית]] תקיים מגעים עם "סוכנות ראויה" של יהודי העולם. בשנת [[1929]] הוקם גוף ייצוגי ששמו "הסוכנות היהודית", אשר איחד כמה גופים קיימים כגון "[[ועד הצירים]]", "[[המשרד הארצישראלי]]", "[[הוועד הפועל הציוני]]" ועוד. הסוכנות היהודית פעלה במיוחד בתחומי ה[[עלייה]], הקליטה וה[[התיישבות]], והייתה מעין "משרד החוץ" של המדינה שבדרך.
*'''[[ההסתדרות]]''' – בשנת [[1920]] הוקמה "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל". תפקידה של זו היה כפול. ראשית, שימשה כאיגוד מקצועי חזק לעובד היהודי. שנית, יצרה מקורות תעסוקה, וגופים כלכליים רבים כחברות בנייה, [[חברת ביטוח]], [[הוצאה לאור]] של [[עיתון]] ועוד, שהיו דרושים לפיתוח המדינה, וליצירת מקומות תעסוקה. כן דאגה ההסתדרות לרווחת העובדים (באמצעות "[[משען (דיור מוגן)|משען]]") ולבריאותם (באמצעות [[קופת חולים כללית]]).
*'''[[ההגנה]]''' – על אף תפקידן ההיסטורי החשוב של המחתרות האחרות, עיקר התרומה לבניין הכוח הצבאי של המדינה שבדרך הייתה של מחתרת "ההגנה", שהיוותה את אבן הבניין העיקרית ממנה נבנה צבא ההגנה לישראל לאחר קום המדינה.
==מורשת השלטון הבריטי==
[[קובץ:OldRoadFromJerusalemToJericho.jpg|שמאל|ממוזער|200px|דרך בריטית ישנה שנסללה באזור [[מדבר יהודה]]. ניתן לראות את אבני התמך האופייניות לשיטה הבריטית.]]
הבריטים שלטו בארץ למעלה משלושה עשורים והשאירו חותם ברור על אופייה וגם על דמותה של מדינת ישראל לעתיד לבוא. השפעה זו באה לידי ביטוי במספר תחומים:
*'''תשתיות''' - הבריטים השקיעו משאבים רבים בתשתיות [[תחבורה|תחבורתיות]] שאפשרו ניעות משופרת ברחבי הארץ וחיבורה לארצות השכנות; הפיתוח העניק להם יתרון שלטוני ואסטרטגי בארץ, ובאמצעותו סופקה תעסוקה לתושבים. במיוחד ניכרה בנייה של תשתיות תעבורה בפתחן של הערים הגדולות [[תל אביב]] ו[[ירושלים]] והרחבת [[מסילת רכבת|מסילות ברזל]] ופיתוח מערכת [[רכבת|רכבות]]. חותמו של הפיתוח הבריטי ניכר בעשורים הראשונים של מדינת ישראל, למשל ב[[נמל חיפה]] שנשאר נמלה המרכזי של ישראל עד הקמת [[נמל אשדוד]].
*'''סדרי שלטון ומשפט''' - הבריטים הנהיגו מערכת שלטון מסועפת הבנויה על עקרונות ניהול וארגון מודרניים. מדינת ישראל ירשה הרבה מעקרונות המשפט המנדטורי האנגלי לתוך מערכת המשפט שלה לאחר קום המדינה, כולל החקיקה בתחום התכנון והבנייה{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ענת בר כהן|שם=הליך החקיקה של חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 בהקשרם של "מוסדות התכנון" (פרק ב' לחוק) ו"תוכניות" (פרק ג' לחוק) |כתב עת=עבודת דוקטוראט, אוניברסיטת בר-אילן.|מו"ל=|שנת הוצאה=תשס"ח}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ענת בר כהן|שם=חקיקה במרחב קולוניאלי: ביטויי המדיניות המנדטורית בחקיקת התכנון הפיזי בארץ ישראל|כתב עת=קרקע|כרך=63|עמ=52 - 77}}}}, שהחלה בארץ-ישראל עם כינון המנדט.
*'''פיתוח ירושלים''' - הבריטים קבעו את [[ירושלים]] כבירת הארץ, כהמשך להיותה בירת סנג'ק ירושלים העות'מאני ולהיותה בירת ממלכת ירושלים בתקופת ה[[צלבנים]], והשפיעו על עיצוב נופה לדורות, כאשר תיקנו את התקנה המחייבת לבנות בניינים מצופי [[אבן לבנייה|אבן]] בירושלים.
*'''צה"ל''' - מיקום בסיסי [[צה"ל]], כגון [[תל השומר]] ו[[צריפין]], מקורו בבסיסים בריטיים שהוקמו במקום; וכן חלק נכבד מהקצינים הבכירים ביותר בצה"ל לאחר הקמתו רכשו את עיקר ניסיונם הצבאי במסגרת הצבא הבריטי, ועובדה זו הביאה להשפעת המורשת הבריטית על עיצוב דפוסיו של הצבא החדש.
==חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל==
במהלך כיבוש [[סיני]] וארץ ישראל ובשנות המנדט הבריטי איבדה [[האימפריה הבריטית]] 14,493 חיילים: 12,197 - ממלחמת העולם הראשונה, ועוד 2,296 מתום מלחמת העולם הראשונה, עד תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.
[[חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה#חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל|לפי נתוני "הוועדה האימפריאלית"]], הממונה על הנצחת זכרם של חיילי האימפריה הבריטית, עולה כי מספר חללי המלחמה (1914–1918) שנקברו בבתי הקברות הצבאיים הוא 12,197: מזה 75% בריטים, 6% מ[[תת-היבשת ההודית]] בטרם ניתנה לה עצמאות ו-6% מאנז"ק ([[אוסטרליה]] וניו זילנד).
עוד קבורים בבית הקברות 1,025 חיילים שמתו בפעילות בלתי-מלחמתית.
ב[[קפלה|קפלות]] זיכרון הוצבו [[לוח זיכרון|לוחות זיכרון]] ל-3,647 חללי מלחמת העולם הראשונה ועוד 28 לוחות זיכרון לאלה שמתו לאחר מכן. סך הכל הונצחו 13,350 חללי מלחמה. יוצא כי חלק מהחללים שנקברו בבתי הקברות הונצחו גם בקפלות שהיו רק בבתי הקברות בירושלים וב[[רמלה]].
בבתי הקברות הוטמנו גם חיילים בריטיים שנהרגו לאחר מלחמת העולם הראשונה, בין השאר בזמן [[המרד הערבי הגדול]], וכתוצאת מפעולות [[תנועת המרי העברי]] וב[[מלחמת העולם השנייה]] - סך הכל 2,296 חללים, מתוכם 1,933 בריטים. מבין הסך הכולל היו 561 חיילים שמתו עקב פעילות בלתי-מלחמתית.
==ראו גם==
*[[גבול הצפון]]
*[[כתב המנדט]]
*[[דבר המלך במועצה על ארץ ישראל]]
*[[פרשת "היוצק"]]
*[[ירושלים בתקופת המנדט הבריטי]]
==לקריאה נוספת==
===מקורות===
* [[דב יוסף]], '''השלטון הבריטי בארץ ישראל – פרשת כשלונו של משטר''', ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תש"ח-1948. {{ULI|003901556}}
* צבי גרינברג, '''קץ המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בין כלכלה קורסת ליומרות מדיניות''', [[הוצאת רסלינג]], 2019. {{ULI|023862882}}
===מחקרים והדרכה===
*[[אבי בראלי]] ו[[נחום קרלינסקי]] (עורכים), '''[http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/mandate.aspx כלכלה וחברה בימי המנדט 1948-1918]''' ([[עיונים בתקומת ישראל]], סדרת נושא, 2), הוצאת [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], [[באר שבע]], תשס"ג{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[חיים ברקאי]]|צמיחה כלכלית ושינויים במבנה החברתי והכלכלי במשק דו-לאומי|119.7|119, מרץ 2006, עמ' 166-155}}.}}. {{ULI|004422915}}
*[[גדעון ביגר]], '''מושבת כתר או בית לאומי''', ירושלים : [[יד יצחק בן-צבי]], תשמ"ג 1983. {{ULI|003656571}}
*[[יהושע בן אריה]] (עורך), '''מורשת המנדט הבריטי''', ירושלים : [[יד בן-צבי]], 2003.
*דוד גרוסמן, '''האוכלוסייה הערבית והמאחז היהודי: תפרוסת וצפיפות בארץ ישראל בשלהי התקופה העות’מאנית ובתקופת המנדט הבריטי''', [[הוצאת מאגנס]], [[האוניברסיטה העברית]] בירושלים, תשס"ד 2004{{הערה|1=ביקורת: {{עיונים בתקומת ישראל|אבינעם מאיר|אוכלוסייה, מרחב ומשאבים בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות’מאנית ותחילת המנדט הבריטי|15|avinoam|2005, עמ' 487-483}}; נמרוד לוז, [ביקורת], '''המזרח החדש''' 49, 2010, עמ' 204-203}}.
*[[בן-ציון דינור]] (עורך), '''[[ספר תולדות ההגנה]]''', א-ג, תל אביב: הוצאת [[מערכות]], תשל"ג-1973.
*ענת בר-כהן, '''הליך החקיקה של חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 בהקשרם של "מוסדות התכנון" (פרק ב' לחוק) ו"תוכניות" (פרק ג' לחוק)''', עבודת דוקטוראט, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ח.
*[[קובי כהן-הטב]], '''[[לתור את הארץ]] – התיירות בארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי''', ירושלים : [[יד בן-צבי]], 2007.
*הדרה לזר, '''המנדטורים - ארץ ישראל, 1940-1948''', ירושלים : הוצאת כתר, 1990.
*[[משה ליסק]] (עורך), '''תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה''', תקופת המנדט הבריטי, ירושלים : [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]], תש"ן 1989-תשס"ט 2009.
*[[ג'ואן פיטרס]], '''[[מאז ומקדם]] – מקורות הסכסוך היהודי ערבי על א"י''', תל אביב :[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2002.
*יעקב ראובני, '''ממשל המנדט בא"י''' – ניתוח היסטורי מדיני, [[רמת גן]] : הוצאת [[אוניברסיטת בר-אילן]], תשנ"ג.
*[[תום שגב]], '''ימי הכלניות - ארץ ישראל בתקופת המנדט''', ירושלים : [[הוצאת כתר]], 1999.
*[[נירית שלו-כליפא]] (עורכת), '''המושל הראשון, סר רונלד סטורס מושל ירושלים, 1926-1918''', תל אביב : הוצאת מוזיאון ארץ ישראל, תשע"א-2011.
*[[גבריאל כהן]], '''הקאבינט הבריטי ושאלת ארץ-ישראל אפריל-יולי 1943''', תל אביב: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]] ו[[אוניברסיטת תל אביב]], תשל"ו 1976.
*ישעיהו פרידמן, '''מיתוס של כפל ההבטחות: בריטניה, הערבים והציונות, 1915-1920''', קריית שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון, 2004.
*[[שמואל דותן]], '''פולמוס החלוקה בתקופת המנדט''', [[יד יצחק בן-צבי]], תש"מ 1980.
* [[שמואל דותן]], '''המאבק על ארץ ישראל''', [[משרד הביטחון]], תשמ"ב, 1982.
*אלי א. הרץ, [http://www.mythsandfacts.org/conflict/mandate_for_palestine/mandaten%20-%2010-29-07-hebrew.pdf ארץ זו היא ארצי], המנדט על פלשתינה (א"י), ההיבטים החוקיים של זכויות היהודים, 2008.
*רבקה ירמיאש, '''כנפי האימפריה, כישלון חיל האוויר הבריטי במאבק בטרור ובגרילה ובהגנה על המנדט הארץ-ישראלי''', [[הוצאת כרמל]], 2018
* אברהם בן מאיר, '''בשלהי המנדט הבריטי: כיצד התגבשה החלטת ממשלת בריטניה לסיים את שלטונה בארץ ישראל''', הוצאת [[ספרי צמרת]], 2019
<div style="direction: ltr;">
*Isaiah Friedman, ''Palestine, a Twice-promised Land? The British, the Arabs & Zionism 1915-1920'', I: New Brunswick, Transaction Publishers, 2000, 411 pp{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|יגאל עילם|מעלותיה ומגבלותיה של היסטוריה דיפלומטית|104.7|104, יוני 2002, עמ' 176-174}}}}.
*Jacob Metzer, ''The Divided Economy of Mandatory Palestine'' (Cambridge Middle East Studies), Cambridge University Press, 1998, 275 pp{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[נחום גרוס]]|צמיחה משותפת אך לא מאחדת|93.8|93, ספטמבר 1999, עמ' 173-171}}}}.
*Barbara J. Smith, ''The Roots of Separatism in Palestine: British Economic Policy, 1920-1929'', Syracuse University Press, Syracuse, 1993, 181 pp{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|מיכאל כהן|אסטרטגיה כלכלה ופוליטיקה: העשור הראשון למנדט הבריטי בארץ ישראל|85.6|85, אוקטובר 1997, עמ' 170-165}}.}}.
*Eliezer Tauber, ''Military resistance in late mandatory Palestine: the Activities of the Jewish and Arab Military Organizations as reflected in the reports of high commissioner general sir Alan Cunningham'', Ramat-Gan: Bar-Ilan University Press, 2012.
</div>
=====מאמרים=====
*[[אסף לחובסקי]], החינוך המשפטי בארץ-ישראל המנדטורית, '''[[עיוני משפט]]''' כ"ה, 2001, עמ' 191–342.
*{{קתדרה|יצחק גיל-הר|הפרדת עבר-הירדן המזרחי מארץ-ישראל|12.3|12, תמוז תשל"ט, יולי 1979, עמ' 69-47}}
*{{קתדרה|אריה ל' אברני|המאבק עם ממשלת המנדט על קרקעות המדינה|12.8|12, יולי 1979}}
*{{קתדרה|שילה הטיס-רולף|מדיניות הפיתוח הכלכלי של סר הרברט סמואל הלכה וביצוע בשנה הראשונה לכהונתו כנציב עליון (1920/1921)|12.10|12, יולי 1979}}
*{{קתדרה|מיכאל כהן ועמיצור אילן|דיון: ההחלטה על יציאת הבריטים מארץ ישראל|15.4|15, אפריל 1980}}
*{{קתדרה|[[גדעון ביגר]]|קביעת הגבול המזרחי של ארץ-ישראל המנדטורית|20.13|20, יולי 1981}}
*ענת בר-כהן, '''[http://www.kkl.org.il/files/HEBREW_FILES/machon-mediniut-karkait/karka-63/karka-63-2007-3.pdf חקיקה במרחב קולוניאלי: ביטויי המדיניות המנדטורית בחקיקת התכנון הפיזי בארץ ישראל]'''. קרקע 63, תשס"ז, עמ' 52–77.
*{{קתדרה|נחום גרוס|המדיניות הכלכלית של הממשל הבריטי המנדטורי בארץ-ישראל|24.6|24, יולי 1982, עמ' 180-153}}; {{קתדרה||המדיניות הכלכלית של הממשל הבריטי המנדטורי בארץ-ישראל (המשך)|25.4|25, ספטמבר 1982, עמ' 168-135}}
*{{קתדרה|גדעון ביגר|המיבנה התעשייתי של ערי ארץ-ישראל ונפותיה בראשית תקופת המנדט|29.4|29, ספטמבר 1983, עמ' 112-79}}
*{{קתדרה|[[גבריאל שפר]]|עקרונות הפרגמאטיזם הבריטי: הערכה-מחדש של המדיניות הבריטית כלפי ארץ-ישראל בשנות השלושים|29.3|29, ספטמבר 1983, עמ' 144-113}}
*{{קתדרה|[[קנת ו' שטיין]]|התפתחויות בכלכלה הכפרית הערבית בארץ ישראל (1917–1930) ומשמעויותיהן החברתיות והפוליטיות|41.7|41, אוקטובר 1986, עמ' 154-133}}
*{{קתדרה|[[אליקים רובינשטיין]]|יהודים וערבים בעיריות ארץ-ישראל (1933-1926) – ירושלים וערים אחרות|51.5|51, אפריל 1989, עמ' 147-122}}
*{{קתדרה|גדעון ביגר ודוד גרוסמן|צפיפות האוכלוסין בכפר המסורתי בארץ-ישראל|63.5|63, אפריל 1992, עמ' 121-108}}
*{{קתדרה|[[רחל אלבוים-דרור]]|ממשלת המנדט והחינוך העברי: תגובות היישוב לקולוניאליזם תרבותי|75.5|75, אפריל 1995, עמ' 120-93}}
*{{קתדרה|דב גביש|המאמץ הבריטי להצלת מסמכי הטאבו בשנת 1948|77.9|77, אוקטובר 1995, עמ' 123-109}}
*{{קתדרה|דפנה צמחוני|ממשלת המנדט ומעמד העדות הדתיות בארץ-ישראל|80.9|80, יוני 1996, עמ' 174-150}}
*{{קתדרה|מעין הס-אשכנזי|ההגירה הערבית אל השרון בתקופת המנדט|116.5|116, יולי 2005, עמ' 116-103}}
*{{עיונים בתקומת ישראל|[[מאיר אביזוהר]]|יציאת הבריטים: דיון ביקורתי על היסטוריוגרפיה מצמצמת|2|avizohar|1992, עמ' 214–244א}}
*איתמר עצמון, כשבגרוש היה חור, מדיניות ממשלת המנדט בעניין עיצוב מטבעותיה והתגובות הפוליטיות ביישוב העברי והערבי לנוכח צביונם, מתוך "הצד השלישי של המטבע", '''[[סגולה (מגזין)|סגולה]]''', נובמבר 2011.
===הדרכה===
*רוברט שרשבסקי, אבשלום כץ, [[ישראל קולת]], [[חיים ברקאי]], '''ימי המנדט הבריטי 1948-1917''', (בסדרה: "מאה שנה ועוד עשרים"), תל אביב : הוצאת [[ספרית מעריב]], 1968.
===ספרות יפה===
*חיים שנהב, '''המנדט ושברו – על אהבה ובגידה''', תל אביב : הוצאת [[עם עובד]], 2007.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים}}
{{קישורי פורטל|היישוב|הממלכה המאוחדת}}
*[http://avalon.law.yale.edu/20th_century/palmanda.asp כתב המנדט] {{אנגלית}}
*[http://www.wepapers.com/Papers/2744/ירושלים_בתקופת_המנדט_הבריטי ירושלים בתקופת המנדט הבריטי]
*[http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=420497&TypeID=1&sid=126 המנדט הבריטי. שרון שגב ותמי רון - זקנות ציון]
*[http://actv.haifa.ac.il/programs/List.aspx?li=54 קץ המנדט: מבט מבריטניה ועל בריטניה], הערוץ האקדמי מיסודה של אוניברסיטת חיפה
*[http://edootproject.com/121 החיים בתקופת המנדט הבריטי], מתוך "[[פרויקט עדות]]"
*{{מערכות|[[שלמה אביצור]]|ארץ ישראל במעגל הנפט|0/112640|גיליון מחנות, ינואר 1940}}
*פרסום באתר [[ארכיון המדינה]]: [http://www.archives.gov.il/NR/exeres/E2DF39A1-20BD-4C03-88E7-93CD935C94F2,frameless.htm?NRMODE=Published אלבום "מצפה" שחברי המושבה האמריקנית העניקו להרברט סמואל] ב-1925 ואשר מציג את כינון המנדט
*{{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=SC1DFnH1Lbs ההצבעה באו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל], 29 בנובמבר 1947
*{{הארץ|מאיר זמיר|חשיפה: המודיעין הבריטי עודד את הפלישה של צבאות ערב לישראל ב-1948|1.2430318|12 בספטמבר 2014}}
*{{הארץ|מוטי גולני|הבריטים לא ניסו לחרחר מלחמה|1.2436520|17 בספטמבר 2014}}
*{{הארץ|דורון חלוץ|הבריטים התחילו? הקשר בין המנדט לביורוקרטיה של הכיבוש|1.2620217|23 באפריל 2015}}
*{{הארץ|[[יובל נח הררי]]|יובל נח הררי מציע נקודת מבט חדשה על גירוש הבריטים מישראל|1.1990911|12 באפריל 2013}}
*{{הארץ|נעמה ריבה|תודה על לא כלום: הנזקים התכנוניים של המנדט הבריטי עדיין כאן|1.4057521|1 במאי 2017}}
*יוחאי בן גדליה, [http://segulamag.com/articles/החתונה-שלא-הייתה/ החתונה שלא הייתה] - על [[נישואים פיקטיביים]] בימי המנדט הבריטי, ב[[סגולה (מגזין)|מגזין להיסטוריה סגולה]]
*{{ישראל היום|נדב שרגאי|מאפלה לאור גדול|518823|1 בדצמבר 2017}}
*{{תמונה}} [http://blog.nli.org.il/mizpa/ אלבום תצלומים של ארץ ישראל של שנת 1920], באתר [[הספרייה הלאומית]], פברואר 2018
*{{תמונה}} תצלומים של דייוויד דאגלס דאנקן {{אנ|David Douglas Duncan}}, 1946 | [http://www.hrc.utexas.edu/exhibitions/web/ddd/gallery/islam/460.html חשיפת סליק נשק בקיבוץ] | [http://www.hrc.utexas.edu/exhibitions/web/ddd/gallery/islam/457.html חייל בריטי ויהודי חרדי בירושלים] | [http://www.hrc.utexas.edu/exhibitions/web/ddd/gallery/islam/464.html ספינות מעפילים] | [http://www.hrc.utexas.edu/exhibitions/web/ddd/gallery/islam/463.html רחוב במזרח ירושלים לאחר פשיטה של אצ"ל על סניף בנק ערבי] |
;גבולות המנדט הבריטי:
*{{מטח|[[משה דוד הר]] (עורך)|יצירתה של "ארץ - ישראל המאנדאטורית" : חלק א'|11073}}
*[http://www.palestineremembered.com/Acre/Maps/Story582.html מפה מפורטת של ארץ ישראל בתקופת המנדט] באתר הפלסטיני "PalestineRemembered" - לתשומת לב: המפה נושאת את חתימותיהם של [[משה דיין]] וקולונל אחמד צדקי אל-ג'ונדי ראש משלחת [[ממלכת ירדן|ירדן]] לשיחות רודוס שחתמו עליה בעת השיחות על [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]]
*{{נתיב|הווארד גריף|זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ ישראל לפי המשפט הבינלאומי|2003_3_grief|מאי 2003}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה}}
{{היסטוריה של מדינת ישראל}}
[[קטגוריה:המנדט הבריטי|*]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל: ישויות מדיניות]]
[[קטגוריה:בעקבות מלחמת העולם הראשונה]]
| 