יצחק בלאזר – הבדלי גרסאות

הוסרו 33 בתים ,  לפני שנתיים
מ
הגהה
מ (הגהה)
בגיל חמש עשרה נישא, ועבר להתגורר ב[[קובנה]], בה החל ללמוד ב[[בית מדרש]]ו של רבי [[ישראל מסלנט|ישראל סלנטר]]. בשנים אלו היה לאחד מבחירי תלמידיו, והיה בין התלמידים בהם טיפל רבי ישראל באופן אישי במיוחד.
 
מאחר שביקש להתפרנס מיגיע כפיו, למד את מקצוע הצביעה, אך רבו, רבי ישראל סלנטר, אסר עליו לעסוק בו וציווה עליו לכהן ברבנות. בשנת [[1862]] התקבל רבי יצחק לרבנות [[סנקט פטרבורג|פטרבורג]] (לימים לנינגרד), וכיהן בה שש עשרה שנה ברבנות.
 
פטרבורג הייתה בבואו אליה כמעט ריקה מיהדות, ומרכז ה[[תנועת ההשכלה היהודית|השכלהההשכלה]] ברוסיה. בבוא רבי יצחק לשם החל בביסוס הקהילה וחיי הדת בעיר, ופתח במלחמה חזיתית עם ראשי המשכילים שבה. המשכילים לא טמנו ידם, והשמיצוהו מעל גבי עיתוניהם. הסופר [[יהודה לייב גורדון]] נהג להשתלח בו מעל גבי העתוןהעיתון "[[המליץ]]" ולכנותו בלעג "רבי יצחק נפחא" (בלאזר פירושו נפח). עוגמת נפש רבה נגרמה לו בפטרבורג בעיקר מריבוי הבעיות בסידור ה[[גט|גיטין]] בעיר. בעקבות בעיות רבות בתחום, בעיקר בשל [[המרת דת|מומרים]] רבים, החליט רבי יצחק להתפטר ממשרתו.
 
בתקופת פטרבורג חיבר והדפיס את ספרו "פרי יצחק". בהקדמתו לספר הוא כותבכתב שהמניע לחיבור ספרו הוא היות שלא זכה לילדים, כדי להשאיר אחריו זכר לפחות בכתובים, ולכן הוא קורא לספר פרי יצחק. בגיל 50 החליטה אשתו, בניגוד לרצונו, שיתגרשו כדי שיוכל להנשאלהינשא ולהביאולהוליד ילדים, ולשם כך הייתה צריכה לקרוא אותו ל[[בית דין (הלכה)|דין תורה]]. הוא נשא אשהאישה צעירה ונולדו לו ממנה בנו [[שלמה בלזר]] ובתוובנותיו בריינה, חנה ומרים. במקביל הוא דאג מאוד לצורכי גרושתו, שהייתה שולחת לו קבלות עם דברי שבח יוצאים מן הכלל.
אך עוגמת נפש רבה נגרמה לו בפטרבורג בעיקר מריבוי הבעיות בסידור ה[[גט|גיטין]] בעיר. בעקבות בעיות רבות בתחום, בעיקר בשל [[המרת דת|מומרים]] רבים, החליט רבי יצחק להתפטר ממשרתו.
 
בתקופת פטרבורג חיבר והדפיס את ספרו "פרי יצחק". בהקדמתו לספר הוא כותב שהמניע לחיבור ספרו הוא היות שלא זכה לילדים, כדי להשאיר אחריו זכר לפחות בכתובים, ולכן הוא קורא לספר פרי יצחק. בגיל 50 החליטה אשתו, בניגוד לרצונו, שיתגרשו כדי שיוכל להנשא ולהביא ילדים, ולשם כך הייתה צריכה לקרוא אותו ל[[בית דין (הלכה)|דין תורה]]. הוא נשא אשה צעירה ונולדו לו ממנה בנו [[שלמה בלזר]] ובתו בריינה. במקביל הוא דאג מאוד לצורכי גרושתו, שהייתה שולחת לו קבלות עם דברי שבח יוצאים מן הכלל.
 
רבי יצחק עבר להתגורר שוב בקובנה. הוא החזיק במקום [[בית מזיגה]] גדול בניהול אשתו, ממנו התפרנס, ולימד בבתי המוסר בעיר שייסד רבו, רבי ישראל סלנטר. כמו כן העביר שיעורים רבים בביתו ובישיבות השונות בעיר.
 
לאחר פרוץ [[תנועת המוסר#ההתנגדות לתנועת המוסר|המחלוקת הגדולה נגד שיטת המוסר]], עזב רבי יצחק את משרותיו הרשמיות, והתמסר להרבצת המוסר באופן פרטי ולסיוע בהקמת ישיבות של תנועת המוסר, בעיקר בידי חברו רבי [[יוסף יוזל הורוביץ]] "הסבא מנובהרדוק". כמו כן נהג לעבור בין הישיבות המוסריות בליטא, [[תלמוד תורה (קלם)|ישיבת קלם]], [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלבודקהסלובודקה]], [[ישיבת נובהרדוק]] ובנותיהן, ולהדריך את תלמידיהן.
 
עם פטירתו של רבי [[שמחה זיסל זיו]], ה"סבא מקלם", בשנת [[1898]], התמנה רבי יצחק לאביה הרוחני של ישיבת קלם, ונהג להגיע אליה לעיתים קרובות ולהדריך את תלמידיה.
 
יחסו ל[[מצוות יישוב ארץ ישראל|יישוב ארץ ישראל]] היה חיובי, ובשנת [[1904]] [[עלייה לארץ ישראל|עלה לארץ ישראל]] רבי יצחק לארץ והתיישב ב[[ירושלים]], בה נפגש עם חבריו מצעירותו, רבי [[נפתלי אמסטרדם]], ורבי [[צבי לויטן]], והתגורר ב[[חצר שטרויס]] שבשכונת [[מוסררה]]. סירב לקבל תמיכה, ולמרות חולשתו וזקנותו עבד לפרנסתו במשרדי "[[הוועד הכללי]]" לפרנסתו.
 
רבי יצחק נפטר בירושלים ב[[י"א באב]] [[ה'תרס"ז]], ונקבר ב[[בית הקברות בהר הזיתים]] לימינו של ה[[אליהו דוד רבינוביץ' תאומים|האדראדר"ת]]. בשכונת [[בית ישראל (שכונה)|בית ישראל]] בירושלים קרוי רחוב על שמו.
 
בנו הוא הרב [[שלמה בלזר]]. בתו בריינה נישאה לרב [[חזקיהו יוסף מישקובסקי]].
[[קטגוריה:מחברי ספרי מוסר ומחשבה]]
[[קטגוריה:ילידי 1837]]
 
[[קטגוריה:נפטרים ב-1907]]