הלאמה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחברה פרטית |
מ גמאל עבדול נאצר ⭠ גמאל עבד אל נאצר (באמצעות WP:JWB) |
||
שורה 3:
ישנם שני סוגים עיקריים מוכרים של הלאמה: האחד הוא הפקעת [[חברה פרטית]] מתוך שיקול אידאולוגי לפיו מוטב, מבחינה עקרונית וללא קשר למצבה בזמן נתון, שתהיה ברשות המדינה. הלאמה זו נעשית לעיתים קרובות ללא תמורה הולמת או ללא תמורה כלל. השני הוא הלאמת חברה הנתפשת כחשובה, ומצויה בקשיים כלכליים, מתוך מחשבה שפשיטת-רגל שלה תפגע קשות במשק כולו.
הדוגמאות המובהקות ביותר לפעולה של הלאמת-[[הפקעה]] הן הפעולות המאפיינות משטרים [[סוציאליזם|סוציאליסטים]] ו[[קומוניזם|קומוניסטים]] רבים, שכן הלאמת הקניין הפרטי היא אחד מעיקרי התורה ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]]. על–פי התורה המרקסיסטית, קניין פרטי הוא גזל ועל כן הלאמתו אינה עוול אלא תיקון עוול. פעולות של הלאמה קיימות לעיתים גם תחת משטרים שאינם סוציאליסטים, במיוחד אחרי מהפכות, שבעקבותיהן הולאמו נכסיו הפרטיים של השליט הקודם ומקורביו. במדינות שהשתחררו משליטתן הישירה או העקיפה של מעצמות [[קולוניאליזם|קולוניאליות]], הולאמו לעיתים נכסים ציבוריים (כגון בארות [[נפט]]) מידי חברות זרות, בטענה שהם נעשקו מן העם ללא תמורה הוגנת. דוגמה בולטת היא הלאמת [[תעלת סואץ]] על ידי שליט [[מצרים]] [[גמאל
מספר משטרים לאומניים וגזעניים הלאימו את נכסיהם של מיעוטים אתניים. בין אלה, [[גרמניה הנאצית]] הפקיעה את רכושם של ה[[יהודים]], ו[[זימבבווה]] בהנהגת [[רוברט מוגאבה]] הפקיעה את חוותיהם של מתיישבים ממוצא אירופי. בהלאמה מסוג זה הבעלות הממשלתית היא לרוב רק שלב-מעבר, והנכסים מועברים בהמשך לבעלות פרטית של בני הקבוצה השלטת.
| |||