אינטגרל קווי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לכיוון לכיוון->לכיוון - תיקון תקלדה בקליק
Bustan1498 (שיחה | תרומות)
סידור
שורה 24:
לצורך ניתוח בעיית חישוב האורך, מבוצע על עקום [[רציפות|רציף]] (כלומר – בשפה פשוטה – עקום שניתן לציירו "מבלי להרים את העיפרון מהדף") ההליך הבא: על העקום מוקצות מספר נקודות וכל שתי נקודות סמוכות מחוברות זו לזו על ידי מיתרים (ראו איור שני מלמעלה). כך, מתקבל קו שבור שמהווה קירוב לעקום. ככל שהחלוקה היא לנקודות צפופות יותר ויותר, כך מתקבל קו שבור אשר מקורב לעקום בצורה טובה יותר. כשאורך המיתר הארוך ביותר שואף לאפס, מתקבל קו שבור המקרב את העקומה בצורה מיטבית. ניתן להשתמש בקירוב זה של העקום על מנת לחשב אינטגרל עבור ערכים של פונקציה המוגדרת לאורך העקום.
 
מבחינת הנדסית, כשם שבבניית האינטגרל המסוים מחושב ה[[שטח]] המכוון שבין גרף הפונקציה לציר ה-<math>x</math>, כך המשמעות ההנדסית של האינטגרל הקווי היא השטח שבין גרף הפונקציה לעקום, כשאת תפקידו של ציר ה-<math>x</math> ממלא בבנייה זו הקו העקום.
 
==הגדרות ונוסחאות==
שורה 39:
 
====הגדרה====
על העקומה <math>\ C</math> מבוצע ההליך של חלוקה למספר כלשהו של קטעים על ידי בחירה שרירותית של נקודות ומתיחת קווים ישרים ביניהן. הצורה המתקבלת היא קו שבור המורכב ממיתרים ומקרב את העקום. בכל חלק של הקו השבור נבחרת באופן שרירותי נקודה אשר תסומן <math>\ \vec {\xi_i}</math>. זוהי "נקודה מייצגת". הערך שמקבלת הפונקציה באותה נקודה הוא <math>\ \rho (\vec{\xi_i})</math>. זהו "ערך מייצג" של הפונקציה באותו הקטע. קירוב "סכום הערכים" שמקבלת הפונקציה בכל קטע נתון על ידי המכפלה <math>\ \rho (\vec{\xi_i}) \Delta \ell_i</math> כאשר <math>\ \Delta \ell_i</math> הוא אורך הקטע המקרב את הקשת עליה הוא נשען. סכימת כל המכפלות באותו הקטע, <math> \sum_{i} \rho (\vec{\xi_i}) \Delta \ell_i</math>, נותנת בקירוב את "סכום הערכים" של הפונקציה על העקום המקורי. את החלוקה מעדנים יותר ויותר על ידי בחירת נקודות נוספות ובנייה מחודשת של קטעים על פי כל הנקודות שנבחרות על העקום. ככל שהליך זה נמשך, עולה רמת הדיוק של קירוב הקשת על ידי אוסף מיתרים. עתה, מפעילים גבול במצב שבו אורך כל קטע ישר המקרב את העקום שואף לאפס: <math>\lim_{\max \Delta \ell_i \rightarrow 0} \sum_{i} \rho (\vec{\xi_i}) \Delta \ell_i</math>. זהו סכום רימני אשר מסומן בקיצור <math>\int_{C} \rho (\vec{x}) dl\,\mathrm{d}\ell</math> ונקרא "'''אינטגרל קווי מסוג ראשון'''".
 
:'''הערה:''' באופן דומה, במקום לחלק את הקטע, ניתן לפנות ישירות אל הגדרת האינטגרל על פי רימן ולפיכך להגדיר <math>\ \int_{C} f dl\,\mathrm{d}\ell = \int_{0}^{\text{Length}(C)} f(\gamma(l\ell))dl \,\mathrm{d}\ell</math> כאשר <math>\gamma(l\ell)\,</math> היא הפרמטריזציה של העקום לפי האורך.
 
====נוסחה לחישוב====
שורה 55:
בהפעלת הגבול בו ערכה של החלוקה הגדולה ביותר שואף לאפס, השברים שואפים ל[[נגזרת|נגזרות]] של המשתנים המגדירים את העקומה לפי הפרמטר <math>\ t</math>. כמו כן, הערך <math>\ |\Delta t|</math> מוחלף ב[[דיפרנציאל (מתמטיקה)|דיפרנציאל]], המבטא שינוי קטן בערכו של <math>\ t</math>. כך, מתקבל
 
:<math>\Delta \ell_i \approx \sqrt{\left(\frac{dx_1\mathrm{d}x_1(t)}{dt\mathrm{d}t}\right)^2 + \cdots + \left(\frac{dx_n\mathrm{d}x_n(t)}{dt\mathrm{d}t}\right)^2}dt \,\mathrm{d}t</math>.
 
הערך של <math>\Delta \ell_i</math> שהתקבל הוא אמנם קירוב, אך ניתן להוכיח כי הגבול המתקבל עבור הערך המקורב והמקורי זהים, ולכן לצורך חישובים מעשיים ניתן להחליף את הערך המקורי בערך המקורב. באופן זה, אם בקצוות תחום האינטגרציה מקבל הפרמטר t את הערכים <math>\ t_a</math> ו- <math>\ t_b</math>, ניתן לחשב את האינטגרל הקווי על ידי הנוסחה הבאה:
 
<div style="text-align: center;">
<math>\int_{C} \rho (\vec{x}) dl\,\mathrm{d}l = \int_{t_a}^{t_b}\rho (x_1(t), \cdots, x_n(t))\sqrt{\left(\frac{dx_1(t)}{dt}\right)^2 + \cdots + \left(\frac{dx_n(t)}{dt}\right)^2}dt \,\mathrm{d}t</math>.
</div>
 
שורה 68:
====הגדרה====
כאמור לעיל, חוזרים על הליך חלוקת העקום למיתרים, כך שכל נקודה מייצגת מסומנת <math>\ \vec {\xi_i}</math>. עבור כל היטל של השדה הווקטורי על הצירים, כופלים את ערכה של הפונקציה הווקטורית בנקודה המייצגת באורך ההיטל. עבור ההיטל של הרכיב ה- <math>\ k</math> (<math>\ k= 1 \cdots n</math>) של הפונקציה הווקטורית ועבור הציר ה- <math>\ k</math>, מתקבל <math>\ F_k (\vec {\xi_i}) \Delta x_{k,i}</math>. סכימת כל החלקים, <math>\ \sum_{i} F_k (\vec {\xi_i}) \Delta x_{k,i}</math>, נותנת בקירוב את "סכום הערכים" של היטלי הרכיב ה- <math>\ k</math> של הפונקציה <math>\ \vec F(\vec x)</math> באותו הקטע. באופן דומה, לאחר הטלת כל רכיבי הפונקציה על כל הצירים וסכימת הערכים המתקבלים, מתקבל <math>\sum_{k=1}^n \sum_{i} F_k (\vec {\xi_i}) \Delta x_{k,i}</math>. בהשאפת אורך החלק המוטל הגדול ביותר לאפס, מתקבל <math>\lim_{\max \Delta x_i \rightarrow 0} \sum_{k=1}^n \sum_{i} F_k (\vec {\xi_i}) \Delta x_{k,i}</math>. לפי הגדרת [[מכפלה סקלרית|המכפלה הסקלרית]], סכום זה לזהה לביטוי
<math>\lim_{\max \Delta x_i \rightarrow 0} \sum_{i} \vec F(\vec x)_{i} \cdot \Delta x_{i}</math>. זהו סכום רימני אשר מסומן בקיצור <math>\int_{C}\vec F(\vec x) \cdot \mathrm{d}\vec{l}</math>, כאשר <math>\mathrm{d}{l}=(\Delta x_1, \cdots, \Delta x_n)</math> הוא אלמנט אורך וקטורי. סכום זה נקרא "'''אינטגרל קווי מסוג שני'''".
:'''הערה:''' על הסכום <math>\sum_{k=1}^n \sum_{i} F_k (\vec {\xi_i}) \Delta x_{k,i}</math>, לאחר הפעלת הגבול, ניתן להסתכל גם כעל [[תבנית דיפרנציאלית]] כללית מדרגה ראשונה ולא כעל אוסף רכיבים של וקטור.
הגם שהפונקציה עליה מתבצעת האינטגרציה היא וקטורית, התוצאה היא סקלרית, שכן החישוב מתבצע על ידי סכימת המכפלות לעיל בכל אחד מהיטליה של הפונקציה הווקטורית, שהוא סקלר. כאמור, ניתן להציג הסכומים האינטגרליים על ידי מכפלה סקלרית, אשר תוצאתה סקלר.
שורה 74:
====נוסחה לחישוב====
על מנת לחשב סכום זה, ננקטת גישה דומה לזו אשר יושמה בעת חישוב האינטגרל הקווי מהסוג הראשון. על ידי שימוש בפרמטריזציה הנתונה של הישר, מבוטא כל רכיב של אלמנט האורך בצורה <math>\frac{{\Delta x_i}}{{\Delta t}}{{\Delta t}}</math>. השדה הווקטורי מיוצג באופן <math>\vec F(\vec x(t))</math>. הסכום ייכתב עתה <math> \sum_{i} \vec F(\vec x)_{i} \cdot \frac{{\Delta x_i}}{{\Delta t}}{{\Delta t}}</math>. בהפעלת הגבול בו ערכה של החלוקה הגדולה ביותר שואף לאפס, השברים שואפים ל[[נגזרת חלקית|נגזרות של המשתנים המגדירים את העקומה]] לפי הפרמטר <math>\ t</math>. כמו כן, את <math>\ \Delta t</math> ניתן להחליף ב[[דיפרנציאל (מתמטיקה)|דיפרנציאל]]. כך, מתקבל אלמנט האורך הווקטורי
:<math>\mathrm{d}\vec{l} = \left( \left(\frac{{dx_1\mathrm{d}x_1(t)}}{{dt\mathrm{d}t}}\right), \cdots , \left(\frac{dx_n\mathrm{d}x_n(t)}{dt\mathrm{d}t}\right) \right) dt\,\mathrm{d}t </math>
והנוסחה לחישוב מקבלת את הצורה
<div style="text-align: center;">
<math>\int_{C}\vec F(\vec x) \cdot \mathrm{d}\vec{l}=\int_{t_a}^{t_b}\vec F(\vec x(t)) \cdot \left( \left(\frac{{dx_1\mathrm{d}x_1(t)}}{{dt\mathrm{d}t}}\right), \cdots , \left(\frac{dx_n\mathrm{d}x_n(t)}{dt\mathrm{d}t}\right) \right) dt\mathrm{d}t</math>.
</div>
 
שורה 83:
ה'''הקפה''' (בלעז, '''סירקולציה''') של שדה וקטורי <math>\vec{F}</math>, המסומנת לרוב באות <math>\ \Gamma</math>, מוגדרת בתור
 
:<math>\Gamma=\oint_{C} \vec{F} \cdot \mathrm{d} \vec{l}</math>,
 
קרי: אינטגרל קווי של השדה על פני מסלול סגור. להקפה שימושים רבים בפיזיקה, ובפרט היא מופיעה בניסוח האינטגרלי של [[משוואות מקסוול]]. ראו הרחבה בנושא בהמשך, בפרק הדן בשימושים הפיזיקליים של האינטגרל הקווי.
שורה 89:
==דוגמאות==
===אינטגרל קווי מסוג ראשון===
יש לחשב את האינטגרל <math>\ \int_{C} z^2 \,dl\mathrm{d}l</math> כאשר המסלול <math>\ C</math> מתואר על ידי <math>C: \left\{\begin{matrix} x=\cos\left(t\right) \\ y=\sin\left(t\right) \\z=e^t \end{matrix}\right. ,t \in [0,\frac{{\pi}}{{2}}]</math>. לפי הנוסחה לחישוב מפורש, ניתן לחשב אינטגרל זה על ידי חישוב האינטגרל המסוים <math>\ \int_0^{{\frac{{\pi}}{{2}}}} \left(e^t\right)^2 \sqrt{\left(\frac{d \cos\left(t\right)}{dt}\right)^2 + \left(\frac{d \sin\left(t\right)}{dt}\right)^2 + \left(\frac{d e^t}{dt}\right)^2}dt=\int_0^{{\frac{{\pi}}{{2}}}} e^{2t} \sqrt{e^{2t}+1}\,dt</math>. התקבל אינטגרל מסוים אשר ניתן לחשב על ידי [[החלפת משתנה|החלפת]] <math>\ e^{2t}</math> במשתנה אחר. התוצאה המתקבלת היא <math>\ 38.5942</math>.
 
===אינטגרל קווי מסוג שני===
יש לחשב את האינטגרל <math>\ \int_{C} \left(x^3+y^3\right)\,dx\mathrm{d}x+y \, dy\mathrm{d}y </math> כאשר <math>\ C</math> הוא העקום <math>\ y=\frac{{1}}{{x}}</math> עבור <math>\ x \in [1,5]</math>. ניתן לכתוב הצגה זו גם בצורה <math>C: \left\{\begin{matrix} x=x \\ y=\frac{{1}}{{x}}\end{matrix}\right. ,x \in [1,5]</math>. בצורה זו, הפרמטר אשר על פיו מבוצעת האינטגרציה הוא <math>\ x</math> (באותה המידה, ניתן היה גם לכתוב <math>\ t</math> במקומו, או כל אות אחרת – לשמו של משתנה האינטגרציה אין כל משמעות מתמטית). על פי הנוסחה לחישוב ישיר, מתקבל האינטגרל המסוים <math>\ \int_1^5 \left[\left(x^3+\left(\frac{{1}}{{x}}\right)^3\right)\frac{{dx}}{{dx}}+\left(\frac{{1}}{{x}}\right)\left(\frac{{d\left(\frac{{1}}{{x}}\right)}}{{dx}}\right)\right]dx=\int_1^5 \left[x^3+\frac{{1}}{{x^3}}-\frac{{1}}{{x^3}}\right]dx</math>. זהו אינטגרל מיידי שלאחר חישובו מתקבל <math>\ 156</math>.
 
==תכונות==
שורה 138:
האינטגרל הקווי הוא כלי בסיסי ב[[אנליזה מרוכבת]]. בהינתן עקומה סופית <math>\ U\subset \mathbb{C}</math> במישור המורכב ובהינתן <math>\ \gamma : [a,b]\rightarrow U</math> היא ו- <math>\ f:U\rightarrow \mathbb{C}</math> פונקציה מרוכבת, אם <math>\ \gamma</math> גזירה ברציפות, ניתן לחשב את האינטגרל הקווי כאינטגרל של פונקציה של משתנה ממשי:
 
:<math>\ \int_{\gamma}f(z)\, dz\mathrm{d}z = \int_a^bf(\gamma (t))\gamma '(t)\, dt\mathrm{d}t</math>.
 
משפטים חשובים על אינטגרלים קוויים הם [[משפט אינטגרל קושי]] ו[[נוסחת אינטגרל קושי]], הקובעת כי מתקיים
 
:<math>f(z_0) = {1 \over 2\pi i} \oint_{\partial D} {f(z) \over z-z_0}\, dz\mathrm{d}z </math>
 
עבור <math>\ f:U\rarr\mathbb{C}</math> פונקציה הולומורפית בעיגול <math>\ D</math> המוכל בתחום ([[קבוצה פתוחה]] ו[[קשירות|קשירה]]) <math>\ U</math> ב[[שדה המספרים המרוכבים|מישור המרוכב]], כאשר מגמת האינטגרל היא נגד [[כיוון השעון]].
שורה 148:
כתוצאה של [[משפט השאריות]], מאפשר לעיתים קרובות להשתמש באינטגרל על עקומה סגורה ב[[שדה המספרים המרוכבים|מישור המרוכב]] כדי למצוא אינטגרלים של פונקציות ממשיות של משתנה ממשי. לדוגמה ניתן לקבל בשיטה זו את [[שיטות אנליטיות לחישוב אינטגרלים מסוימים#חישוב במסלול סגור במישור המרוכב|התוצאה]]:
 
:<math>\int ^{2 \pi} _{0} \frac{1}{1+ \sin x} dx\,\mathrm{d}x = \frac {\pi} {2 \sqrt{2}}</math>.
 
==שימושים==