יוסף אלרון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 128:
בהתייחס לתביעות בנזיקין על רשלנות הרשויות בביצוע תפקידי רישוי ופיקוח הסתייג מהעמדה לפיה יש לצמצם את היקף אחריות המדינה בנזיקין, בין היתר מאחר שהדבר עשוי להותיר את הפרט הנפגע בשל התרשלות רשויות המדינה בפני שוקת שבורה{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=18017510.R13|סוג=ע"א|עותר=עיריית אשקלון|משיב=פלוני|ניתן ב=2 באוקטובר 2019}}}}:
:"[...] ספק אם נכון ומוצדק לגלגל את עלות התרשלותה של הרשות על כתפיו של הנפגע המזדמן אשר איתרע מזלו ורשלנותה הסבה לו נזק. לדידי, במקרים מסוג אלו מוטב להטיל את עלות רשלנותה של הרשות על פני הציבור כולו – ולא להותיר את הנפגע ללא סעד. השיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית על רשויות ציבוריות עמדו ביסוד המגמה אשר השתרשה בעשורים האחרונים לפיה יש דווקא להרחיב את אחריותן בנזיקין. ... יודגש כי אין במגמה זו כשלעצמה כדי להפוך את המדינה ל"מבטחת על", אלא להשוות את מעמד גופי המדינה לכל גוף מאוגד אחר האחראי על נזקי רשלנותו."
 
בערעור על פסק דין שהטיל אחריות על [[מגן דוד אדום]] חלק על [[יצחק עמית]] שטען שהרף שנדרש ממגן דוד אדום נראה גבוה מדי, וכתב "ספק אם ישנה מחלוקת באשר לציפייה לקבל ממד"א את המענה המקצועי ביותר"{{הערה|{{פס"ד עליון|19014230.E09|סוג=ע"א|עותר=מגן דוד אדום|משיב=עזבון המנוחה פלונית|ניתן ב=22 ביוני 2020}}}}.
 
בתביעתן של משפחות הטוענות לנזקים הנפשיים הקשים שנגרמו להן על-ידי רשויות המדינה מחמת חלקן בהיעלמות ילדיהם ואחיהם מבתי התינוקות במחנות העולים בהם שוכנו עם עלייתם ארצה ומבתי החולים, במסגרת הפרשה המכונה "פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן", קבע השופט אלרון כי "היעלמותם המוחלטת של הילדים מבלי להותיר כל עקבות, מעוררים כולם לכאורה חשדות מטרידים באשר לדפוס פעולה אחד מצד המשיבות, אשר עשוי להקים את זכותם של המערערים לסעד בסופו של ההליך"; וכי יש לאפשר למשפחות להגיש את תביעותיהן יחד, בין היתר על מנת להקל עליהן לממש את זכות הגישה לערכאות. בהקשר זה קבע כי:<blockquote>"אמנם, החלטת בית משפט שלא להתיר צירוף תובעים לכאורה אינה שוללת את האפשרות מאותם תובעים לנהל את תביעתם באופן נפרד ועצמאי; אך הלכה למעשה פעמים רבות הם יבחרו שלא לעשות כן, משיקולי עלות-תועלת. ככל שעלות ניהול ההליך המשפטי הבודד גבוהה, ובפרט כאשר היא גבוהה מעלויות המשפט של הנתבע, עלולים התובעים שלא למצות את זכויותיהם ולהימנע מהגשת תביעות נפרדות. פיצול התביעות צפוי לייקר את ההליך עבור כל אחד מהתובעים – באופן שעלול להפוך את ההליך המשפטי ללא כדאי. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הנתבע הוא תאגיד או רשות מרשויות המדינה, שלהם משאבים רבים בהשוואה למשאבים שיכול התובע להקצות לצורך ניהול תביעתו. זאת ועוד, במקרים שבהם קיים מכנה משותף בין התביעות, העלות השולית של הנתבע בניהול כל אחת מהתביעות הללו תפחת. פערים אלו עלולים אף הם למנוע מהתובעים להגיש את תביעתם, או להסתפק בפשרה אשר שוויה נמוך מערך התביעה"<ref>{{פס"ד עליון|קישור=19023920.J09|סוג=ע"א|עותר=סלמה עוזרי|משיב=מדינת ישראל|ניתן ב=24 בדצמבר 2019}}</ref>.</blockquote>כמו כן, בתביעתם של כמה מיוצאי גרמניה נגד הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי, סבר השופט אלרון כי יש להקל בדרישת הוכחת הנזק שנגרם להם, וקבע בדעת מיעוט כי יש להחזיר את הדיונים לערכאות הדיוניות בכדי שאלו יקבעו את שיעור הנזק על דרך האומדנא<ref>{{פס"ד עליון|קישור=16009090.N07|סוג=ע"א|עותר=ישראל פרי|משיב=סידרנסקי בדש חינה|ניתן ב=27 בפברואר 2019}}</ref>.