מועצה אזורית עמק המעיינות – הבדלי גרסאות

ההתפתחות המהירה של ההתיישבות בעמק הובילה ל[[פער חברתי]] עמוק בין שני סוגי האוכלוסייה היהודית שישבו בו: מצד אחד, תושבי הקיבוצים הוותיקים, ומהצד השני העולים החדשים תושבי המושבים והעיר בית שאן. הפער נכר בתחומים רבים: בידיעת השפה, בביסוס הכלכלי, בחינוך (בשנת 1961, למשל, 5.1% מאנשי המושבים היו בעלי השכלה תיכונית, לעומת 71% מאנשי הקיבוצים) ואף במספר הילדים למשפחה. פער משמעותי נוסף היה הקשר לשלטונות המדינה - בעוד הקיבוצים נהנו מגישה לאלה, למושבים ולאנשי בית שאן לא הייתה כל השפעה על מקבלי החלטות.{{הערה|גבריאל ליפשיץ, '''ערי הפיתוח ומרחבן הכפרי : ניתוח על-פני זמן של פערים חברתיים, ארץ-ישראל'''; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כב (תשנא) 106-117, האוניברסיטה העברית}}{{הערה|{{הצופה||המועצה האזורית בית שאן ופעולותיה|1956/03/29|00300}}}}

==== עד מלחמת ששת הימים ====

לאחר השלמת הקמת התשתיות וההתיישבות בבקעה, התרחשה צמיחה משמעותית בענפי החקלאות. עמק בית שאן היה החלוץ בענף הכותנה שנכנס לישראל בשנת 1953 בהובלתו של [[סם המבורג]], ולאחר תקופת התגברות על הקשיים שנלוו להקמתו הפך למרכזי בחיי העמק. ההתרחבות המשמעותית של החקלאות הובילה לצמיחה גם בענפי התעשייה בעמק שנתנו שירותים לחקלאות ועיבדו את התוצרת החקלאית.{{הערה|{{דבר|א. מש|המפעלים האזוריים בעמק מתרחבים|1965/02/17|9E515}}}} בשל סדרי הגודל אליהם הגיעה החקלאות והתעשייה החלה המועצה ליזום פרויקטים למתן פתרונות בשיתוף פעולה עם הרשויות השכנות.