האשמיה – הבדלי גרסאות

בעשורים הבאים התפצלה תנועת הקיסאניה למספר פלגים שהכירו בצאצאים שונים של מוחמד בן אל-חנפיה כ[[אמאםאימאם]], מושג אשר באותה התקופה הייתה משמעותו טוען למנהיגות הלגיטימית על הקהילה מבית מוחמד ועלי ([[אהל אל-בית]]). הכת העיקרית קיבלה עליה את עולו של עבדאללה אבו האשם, בנו הבכור של מוחמד בן אל-חנפיה. הם פעלו בעיקר בקרב המואלי של דרום עיראק ו[[ממלכת פרס|פרס]]. הם גילו עמדה אנטי-אומאית נחרצת וביקשו להשיב לשלטון למשפחת הנביא. ההאשמיה הייתה הכת השיעית הגדולה בימיה וממרכזה שבכופה הפיצה את רעיונותיה המהפכניים הרחק עד ל[[ח'וראסאן]]. לאחר מותו של אבו האשם נחלקה העדה ל-5 כתות, אשר אחת מהן הכירה במוחמד בן עלי בן [[אבן אל-עבאס|עבדאללה]] בן [[אל-עבאס]] מבית עבאס כאמאםכאימאם. הם האמינו בכך שערב פטירתו חשוך-ילדים בשנת [[716]] מינה אבו האשם את מוחמד בן עלי (אביו של הח'ליף העבאסי הראשון [[א-ספאח]]) כיורש ("[[וצי]]"). מוחמד בן עלי נפטר בשנת [[744]] והנהגת התנועה עברה לבנו אבראהים. הלהט המשיחי וההתמרמרות משלטון בית אומיה המושחת התפרצה באזור [[איראן]] בשלהי העשור החמישי של המאה השמינית.