האשמיה – הבדלי גרסאות

המהפכה העבאסית החלה את דרכה כמרידה אחת מני רבות שפרצו ברחבי העולם האסלאמי בימיו של [[מרואן השני]], אחרון ח'ליפי בית אומיה. בשנת [[744]] פרצה מרידה קיסאנית של כת ה[[חרביה]] בראשות חסידי בן דודו של אבו האשם. המרידה התפשטה ברחבי מחוזות [[פארס (מחוז)|פארס]] ו[[אספהאן]] שבפרס. בנוסף למרידה הקיסאנית מרדו גם [[זיידים|זידים]], [[ח'וארג']] ותומכים קיסאניים בבית עבאס (ההאשמיה הנזכרת). המרד העבאסי בראשותו של אבו מוסלם מח'וראסאן התחזק והוא גבר על המרידה החרבית המחתרתית שמרכזה בעיר אסתח'ר בשנת [[748]]. המרד העבאסי זכה לתמיכה רחבה מקרב שדרות בחברה שסבלו מעולם של האומיים, ובמיוחד מצד מואלים שהופלו בשל היותם לא-ערבים. המרד הובל בתחילה בידי אבראהים, אך לאחר נפילתו בידי האומיים עברה ההנהגה לאחיו עבדאללה, אשר היה לח'ליף העבאסי הראשון תחת הכינוי (המאוחר) א-ספאח. בנובמבר [[749]] נפלה כופה לידי המורדים, ועבדאללה הוכרז כח'ליף במסגד העיר. המרד המשיך והתפשט מערבה לכיוון [[סוריה]], מרכז כוחו של בית אומיה.

 

 

א-ספאח פתח את שורות ה[[צבא]] וה[[בירוקרטיה]] למואלים לא ערביים והעביר את מרכז האימפריה מזרחה לעיראק. מנגד, הוא בגד בתומכיו הקיסאניים והכריז על עצמו כ"[[מהדי]] ממשפחת הנביא" שהבטיח להעלות לשלטון. המאבק נתפש במקור כ'מלחמת בני אור ובני חושך'; העבאסים נשאו נס שחור למול הנס הלבן של בית אומיה. עתה נקרע קרע עמוק בין העבאסים ותומכיהם המקוריים. לאחר מותו של א-ספאח ב-754 עלה אחיו [[אל-מנסור]] לשלטון והוציא את אבו מוסלים להורג בשל חששו מכוחו הנותר.