יצחק שניאור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה, ניסוח, עריכה
שורה 20:
|הופעות בנבחרת כשחקן=14
|שערים בנבחרת כשחקן=0
|שנים כמאמן=1956 - 1957 {{ש}} 1959 - 1960 {{ש}} 1960 - 1961 {{ש}} 1961 - 1962 {{ש}} 1962 - 1963 {{ש}} 1966 - 1968 {{ש}} 1970 - 1971 {{ש}} 1971 - 1972 {{ש}} 1972 - 1973 {{ש}} 1973 {{ש}} 1973 - 1975 {{ש}} 1975 - 1976 {{ש}} 1979 - 1980 {{ש}} 1981 {{ש}} 1981 - 1983 {{ש}} 1983 - 1985 {{ש}} 1985 - 1987 {{ש}} 1987 - 1988 {{ש}} 1988 - 1992 {{ש}} 1992
|קבוצות כמאמן=[[מכבי יפו]] (מאמן-שחקן){{ש}} [[בית"ר ירושלים]] {{ש}} [[מכבי נתניה]] {{ש}} [[מכבי שעריים]] {{ש}} [[הפועל חדרה]] {{ש}} [[מכבי יפו]], נבחרת "מכבי" {{ש}} [[הפועל תל אביב (כדורגל)|הפועל תל אביב]] {{ש}} [[מכבי תל אביב (כדורגל)|מכבי תל אביב]] {{ש}} [[הכח מכבי רמת גן]] {{ש}} [[בית"ר תל אביב]] {{ש}} מכבי תל אביב {{ש}} הפועל חדרה {{ש}} [[שמשון תל אביב]] {{ש}} [[הפועל פתח תקווה (כדורגל)|הפועל פתח תקווה]] {{ש}} שמשון תל אביב {{ש}} מכבי תל אביב {{ש}} [[בני יהודה תל אביב]] {{ש}} הפועל תל אביב {{ש}} [[נבחרת ישראל בכדורגל|נבחרת ישראל]] (ביחד עם [[יעקב גרונדמן]]) {{ש}} [[הנבחרת האולימפית]]
|תאריך עדכון נבחרת=
}}
שורה 28:
בשנת [[1989]] זכה שניאור בעיטור [[מכבי ישראל]]{{הערה|1=[http://www.maccabisport.org/page.asp?id=775&par=75&cycl=3 תנועת מכבי ישראל]}}.
 
==קריירת משחק==
==ביוגרפיה==
שניאור נולד ב[[פולין]] וכשהיה בן 8 [[עליה לארץ ישראל|עלה]] ל[[ארץ ישראל]] (ב-[[1933]]). שניאורבגיל כיכב14 כשחקןנרשם בשנותלמחלקת ה-40הנוער וה-50של ב[[בית"ר תל אביב]], [[מכבישם תלבלט אביבבכשרונו (כדורגל)|מכביהרב תלבעמדת אביב]] ובה[[מכבי יפוחלוץ]]. ב-1942מכיוון היהשהיה שותףחבר לזכייתבקן הנוער של בית"ר תלאשר אביבחבריה האמינו בתורתו של המנהיג זאב ז'בוטינסקי ולכן בחר להרשם לשם בגילו הצעיר. מאמן בית"ר, ב[[גביעלאיוש המדינה בכדורגלהס|גביעלאיוש ארץ(אריה) ישראלהס]]., במסגרתהקדיש מכביזמן תלרב אביב,לטיפוחו אליהשל עברשניאור. ב-1949,בגיל היה15 שותףבלבד לזכייהכבר בארבעהצטרף [[ליגתלאימוני העלהקבוצה בכדורגל|אליפויות]]הבוגרת, ושניובגיל [[גביע16 המדינהכבר בכדורגל|גביעיעשה מדינה]],את ובחלקהופעת מהזמןהבכורה שימששלו כבמדי הבוגרים בבית"ר תל אביב. ב[[קפטןשנות (ספורט)ה-40 של המאה ה-20|קפטןשנות ה-40]] הקבוצה.כיכב ביןשניאור השניםבמדי 1949–1956בית"ר רשםתל 14אביב, הופעותכך בינלאומיותב-1942 ושערהיה אחדשותף במדילזכיית בית"ר תל אביב ב[[נבחרתגביע ישראלהמדינה בכדורגל|נבחרתגביע ארץ ישראל]], בחלקן היה קפטן הנבחרת.
בחודש דצמבר [[1945]] שיחקה בית"ר תל-אביב במפגש ידידות לעיני 20 אלף צופים באצטדיון המכביה נגד הקבוצה היוגוסלבית [[הידוק ספליט]] והפתיעו בניצחון 2:4 על היוגוסלבים. החגיגות בסיום המשחק היו גם לכבוד סיום [[מלחמת העולם השנייה]]. בית"ר תל-אביב קיימה משחקים רבים אחרים נגד נבחרות של הצבא הבריטי כמו "הוונדררס" ו"קורינטיאס", קבוצות שהיו על טהרת שחקנים מנבחרות אנגליה, אירלנד וסקוטלנד, והבריטים ציינו בעיקר את משחקו 'האנגלי' של יצחק שניאור.
 
בתקופת [[המנדט הבריטי]] לפני הקמת מדינת ישראל, היה שניאור לוחם בשרות ה[[אצ"ל]] והשתתף בפעולות מבצעיות רבות החל ממעקבים אחרי קציני הבולשת הבריטית וכלה בפעולות אמת מבצעיות חסויות. בין הפעולות בהן השתתף ועליה סיפרו חבריו של שניאור הייתה שוד רכבת אנגלית עליה היה כסף רב ש'נלקח' לצרכי המרד. שוד הרכבת היה בצהרי היום וכבר אחר הצהרים הופקד שניאור על מרכז הגנת קבוצתו. ב-[[1947]] פירקו הבריטים את בית"ר תל-אביב בצו הנציב העליון בטענה ששחקניה הם לוחמי מחתרת. קבוצה חדשה בשם 'נורדיה תל אביב' הוקמה במקומה ושניאור נמנה על שחקניה עד לפירוקה והחזרת המועדון לשמו המקורי, ביום של הכרזת העצמאות למדינת ישראל ב-[[1948]].
לאחר שפרש ממשחק, ב-[[1958]], החל לאמן. במהלך קריירת האימון הארוכה שלו, שהסתיימה בתחילת שנות ה-90, אימן את הקבוצות [[מכבי יפו]], [[מכבי שעריים]], [[הפועל חדרה]], [[בני יהודה תל אביב]], [[הפועל פתח תקווה (כדורגל)|הפועל פתח תקווה]], [[בית"ר תל אביב]], [[בית"ר ירושלים]], [[הכח עמידר רמת גן|הכח רמת גן]], [[שמשון תל אביב]], [[מכבי נתניה]], [[מכבי תל אביב (כדורגל)|מכבי תל אביב]] ו[[הפועל תל אביב (כדורגל)|הפועל תל אביב]]. שניאור זכה בשלוש אליפויות כמאמן (הכח רמת גן, מכבי תל אביב והפועל תל אביב).
 
לאחר הקמת מדינת ישראל וחזרת הליגה הבכירה לפעילות, ב-[[1949]] עבר שניאור ל[[מכבי תל אביב (כדורגל)|מכבי תל אביב]], והיה שותף לזכייה בארבע [[ליגת העל בכדורגל|אליפויות]] ושני [[גביע המדינה בכדורגל|גביעי מדינה]], ובחלק מהזמן שימש כ[[קפטן (ספורט)|קפטן]] הקבוצה שם הנהיג את ההגנה בעמדת ה[[בלם]] וכיכב במדי הקבוצה ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]]. בין היתר עזרה לו מכבי תל אביב להתקבל כחבר בקואופרטיב "[[דן חברה לתחבורה ציבורית|דן]]" כ[[נהג אוטובוס]]. במשך עשרות שנים השכים שניאור קום לעבודתו כנהג בקו 4 בתל אביב והכדורגל למעשה היה עבודתו השנייה. רבים מאוהדי הכדורגל היו ממתינים לאוטובוס 'של שניאור' כדי להיות בקרבתו של שחקן הכדורגל הנערץ בעיניהם.
הוא אימן את [[הנבחרת הצעירה של ישראל בכדורגל|הנבחרת הצעירה של ישראל]], אך התפרסם בעיקר כמאמן לצדו של [[יעקב גרונדמן]]. הצמד, שכונה על ידי העיתונות "צמד ש.ג", אימן ביחד את [[נבחרת ישראל בכדורגל|נבחרת ישראל]] במשך ארבע שנים ([[1988]] עד [[1992]]) והובילו את הנבחרת להישג נדיר, כשהעפילו איתה למשחקי ההצלבה מול [[נבחרת קולומביה בכדורגל|נבחרת קולומביה]], שכמעט והסתיימו בהעפלה ל[[מונדיאל 1990]]. לאחר מכן אימן את [[הנבחרת האולימפית]] של ישראל בכדורגל לקראת [[אולימפיאדת ברצלונה 1992]].
 
בין השנים 1949–1956 בעודו משחק במכבי תל אביב, רשם שניאור 15 הופעות בינלאומיות ושער אחד במדי [[נבחרת ישראל בכדורגל|נבחרת ישראל]], בחלקן היה קפטן הנבחרת. שניאור הופיע עם הנבחרת ב[[מוקדמות מונדיאל 1950]] בברזיל וב[[מוקדמות מונדיאל 1954]] בשוויץ. לאחר פרישתו של חברו [[אלי פוקס]] מנבחרת ישראל, שניאור הפך לקפטן הנבחרת הלאומית. זכור במיוחד תפקידו היוקרתי כקפטן הנבחרת הלאומית בשני המשחקים על הכרטיס ל[[אולימפיאדת מלבורן (1956)|אולמפיאדת מלבורן 1956]] נגד נבחרת רוסיה במוסקבה ובמפגש הגומלין באצטדיון רמת גן.
במקביל לפועלו כשחקן וכמאמן, שימש גם כ[[נהג אוטובוס]] בחברת [[דן חברה לתחבורה ציבורית|דן]].
משחקו האחרון של יצחק שניאור במדי הנבחרת נערך בספטמבר 1956 בטורניר במסגרת גביע אסיה בהונג קונג בו ניצחה ישראל 1:2 נגד [[נבחרת דרום וייטנאם בכדורגל|נבחרת דרום וייטנאם]].
 
עם שובה של הנבחרת מהמזרח הרחוק ולקראת עונת [[עונת 1956/1957 בליגה הלאומית|1956/1957]], עזב שניאור את מכבי תל-אביב והפך למאמן-שחקן ב[[מכבי יפו]], אותה הוביל לגמר ה[[גביע המדינה בכדורגל 1956/1957|גביע של 1957]] נגד הפועל פתח-תקווה בו הפסידה הקבוצה 2:1 במשחק שנערך בקרית אליעזר, והסתפקה בסגנות בלבד. לאחר עונה זו פרש שניאור סופית מכדורגל פעיל והחליט להתמקד באימון בלבד.
 
==קריירת אימון==
לאחר שפרששתלה ממשחק,את הנעליים ב-[[1958]], החל לאמן., במהלך קריירתובקריירת האימון הארוכה שלו, שהסתיימה בתחילת שנות ה-90, אימן את הקבוצות [[מכבי יפו]], [[מכבי שעריים]], [[הפועל חדרה]], [[בני יהודה תל אביב]], [[הפועל פתח תקווה (כדורגל)|הפועל פתח תקווה]], [[בית"ר תל אביב]], [[בית"ר ירושלים]], [[הכח עמידר רמת גן|הכח רמת גן]], [[שמשון תל אביב]], [[מכבי נתניה]], [[מכבי תל אביב (כדורגל)|מכבי תל אביב]] ו[[הפועל תל אביב (כדורגל)|הפועל תל אביב]]. שניאור זכה בשלוש אליפויות כמאמן (הכח רמת גן, מכבי תל אביב והפועל תל אביב).
 
הוא אימן בין היתר את [[הנבחרת הצעירה של ישראל בכדורגל|הנבחרת הצעירה של ישראל]], אך התפרסם בעיקר כמאמן לצדו של [[יעקב גרונדמן]]. הצמד, שכונהשכונו על ידי העיתונות "צמד ש.ג", אימןואימנו ביחד את [[נבחרת ישראל בכדורגל|נבחרת ישראל]] במשך ארבע שנים ([[1988]] עד [[1992]]) והובילוכאשר אתהובילו הנבחרתאותה להישג נדיר, כשהעפילו איתה למשחקי ההצלבה מול [[נבחרת קולומביה בכדורגל|נבחרת קולומביה]], שכמעט והסתיימו בהעפלה ל[[מונדיאל 1990]]. לאחר מכן אימן את [[הנבחרת האולימפית]] של ישראל בכדורגל לקראת [[אולימפיאדת ברצלונה 1992]].
 
בשנת [[2004]] הוענק לו תואר [[יקיר העיר תל אביב-יפו]]{{הערה|1=[https://tel-aviv.gov.il/Forms/%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%99%20%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8%20%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D%201976%20-%202006.pdf רשימת יקירי תל אביב עד שנת 2006]}}.