אורד צ'ארלס וינגייט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספתי למשה שרת את השם שרטוק. פירטתי פעולה ללכידת סוחר עבדים ותיקנתי במקום שאשתו באה איתו לארץ ישראל היא הגיעה בעקבותיו לאחר מכן |
ביטול גרסה 28515026 של 134.191.232.68 (שיחה) שחזור תיקון לא נקי |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=קצין בריטי שתמך בציונות|אחר=אוניית מעפילים|ראו=[[אורד וינגייט (אוניית מעפילים)]]}}
{{אישיות ביטחונית
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|פעולות ומבצעים=[[המרד הערבי הגדול]] ב[[ארץ ישראל]]{{ש}}[[מלחמת העולם השנייה]]: [[המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה|המערכה במזרח אפריקה]], [[המערכה על בורמה]]}}▼
▲[[המרד הערבי הגדול]] ב[[ארץ ישראל]]{{ש}}[[מלחמת העולם השנייה]]: [[המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה|המערכה במזרח אפריקה]], [[המערכה על בורמה]]
'''אורד צ'ארלס וינגייט''' (ב[[אנגלית]]: '''Orde Charles Wingate''';{{כ}} [[26 בפברואר]] [[1903]] – [[24 במרץ]] [[1944]]) היה [[קצין]] ב[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]], שהתמחה בלוחמה זעירה ([[גרילה]]), והיה [[ציונות|ציוני]] נלהב. בעת שירותו ב[[ארץ ישראל המנדטורית|ארץ ישראל]], יזם וינגייט בשנת [[1938]] את הקמתן של [[פלגות הלילה המיוחדות]] של ארגון [[ההגנה]], בעקבות [[המרד הערבי הגדול]], ועקב כך כונה "הידיד". בעת [[מלחמת העולם השנייה]] שירת ב[[אפריקה]] וב[[אסיה]] ונהרג בהתרסקות [[מטוס]] ב[[הודו]], בדרגת [[מייג'ור גנרל]] (המקבילה ל[[אלוף]]).
שורה 31 ⟵ 29:
בשנת [[1921]] התקבל ל[[האקדמיה הצבאית המלכותית בוולוויץ'|אקדמיה הצבאית המלכותית בוולוויץ']], [[לונדון]], שהייתה מכללה להכשרת קציני [[ארטילריה|תותחנים]] והנדסה. בשנת [[1923]] מונה לקצין תותחנים. הוא למד את השפה ה[[ערבית]] בבית הספר למדעי [[המזרח התיכון]] בלונדון, ובשנת [[1928]] נשלח ל[[סודאן]] בסיוע קרוב משפחתו, רג'ינלד וינגייט, ששירת כמושל המדינה, לאחר ששנה קודם לכן סייר שם באופן פרטי בעת חופשה אותה נטל לצורך זה.
וינגייט הוצב בצבא סודאן, ועסק בלכידת סוחרים וציידים בגבול [[אתיופיה]]
=== שירותו בארץ ישראל ===
שורה 37 ⟵ 35:
לאחר שהגיע לארץ ישראל, הוצב וינגייט בתפקיד קצין מודיעין במפקדת הדיוויזיה החמישית שב[[חיפה]] בדרגת [[קפטן (דרגה)|קפטן]]. לאחר דיכוי השלב הראשון של [[המרד הערבי הגדול|המרד הערבי]], במהלך אוקטובר 1936, עבר וינגייט לשרת בענף המודיעין (I Branch) במפקדה הכללית של הצבא בירושלים. וינגייט עסק בתקופה זו באיסוף מודיעין מהעיתונות הערבית והעברית, תרגומו לאנגלית ובבניית מאגר מידע על הדמויות הבולטות בארץ.{{הערה|שם=:0|שלומי שטרית, '''פלגות הלילה המיוחדות (SNS)במרד הערבי – מאפייניה של היחידה ותורת הלחימה שלה במבחן הפעילות הצבאית בכּאוכּב אל-הווא, דבּוריה וח'רבּת ליד-אל עוואדין''', 2013, עמ' 47.}}
במסגרת תפקידו, יצר וינגייט קשרים עם בכירים בהנהגת [[היישוב]] העברי ומערך המודיעין של [[ההגנה]], ובהם [[חיים ויצמן]], [[משה שרת
במהלך החודשים מרץ ואפריל 1938 סייר וינגייט ב[[הגליל|גליל]] וב[[עמק יזרעאל]], על מנת לבחון שיטות למניעת הברחה של [[כלי נשק|אמצעי לחימה]] ולוחמים אל תוך הארץ, על ידי אנשי הכנופיות הערביות. בסיוריו נעזר ב[[נוטרות|נוטרים]] בני היישובים היהודים, ויצר קשרים עם המנהיגות היהודית המקומית. בעקבות סיורים אלה, הקים וינגייט ביוני 1938 את יחידת [[פלגות הלילה המיוחדות]] (פל"מ), שהורכבה מכ-40 חיילים בריטיים ומכ-75 נוטרים יהודים, חברי [[ההגנה]]. בתקופה זו התגורר וינגייט בקיבוץ עין חרוד. וינגייט גיבש עבור היחידה תפיסת פעולה חדשנית, שהתבססה על שימוש במודיעין מדויק, בתחבולות ובחשאיות. היחידה פעלה במתכונת שגיבש וינגייט כחצי שנה בסך הכול, מתוכה ארבעה חודשים בלבד תחת פיקודו. למרות זאת, זכתה הפל"מ להצלחות מבצעיות חריגות, ופעולות לוחמיה גרמו ל-17% מכלל האבידות שנגרמו לכנופיות הערביות בכל הארץ במהלך תקופה זו.{{הערה|שלומי שטרית, '''פלגות הלילה המיוחדות (SNS) במרד הערבי – מאפייניה של היחידה ותורת הלחימה שלה במבחן הפעילות הצבאית בכּאוכּב אל-הווא, דבּוריה וח'רבּת ליד-אל עוואדין''', 2013, עמ' 139-138.}} וינגייט עצמו קודם בעקבות זאת לדרגת [[מייג'ור]] ([[רס"ן]]) והוענק לו העיטור "[[צלב השירות המצוין (בריטניה)|צלב השירות המצוין]]", השני בחשיבותו ב[[האימפריה הבריטית|אימפריה הבריטית]].{{הערה|שלומי שטרית, '''פלגות הלילה המיוחדות (SNS) במרד הערבי – מאפייניה של היחידה ותורת הלחימה שלה במבחן הפעילות הצבאית בכּאוכּב אל-הווא, דבּוריה וח'רבּת ליד-אל עוואדין''', 2013, עמ' 192.}}
שורה 58 ⟵ 56:
===מותו===
ב-24 במרץ 1944 ביקר וינגייט בשלושה [[בסיס צבאי|בסיסים]] שהוקמו בבורמה. המטוס שבו טס חזרה להודו ([[B-25 מיטשל]] של [[חיל האוויר האמריקני]]) התרסק באזור [[מניפור]], ועשרת נוסעיו נהרגו.{{הערה|[[מייקל קאלברט]], "'''אסירי תקוה: בעקבות וינגייט במסע בורמה'''", הוצאת מערכות, 1955, עמ' 62.}} שרידי גופתו של וינגייט ביחד עם גופותיהם של תשעה חיילים אחרים נמצאה בשטח
בנו של וינגייט, ג'ונתן, שנפטר בשנת [[2000]], שירת כ[[קצין]] תותחנים ב[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]], ופרש בדרגת [[קולונל]] (המקבילה ל[[אלוף-משנה]]).
|