הבדלים בין גרסאות בדף "ויקטור פראנקל"

נוספו 668 בתים ,  לפני 11 חודשים
←‏חוויותיו בתקופת השואה: האדם מחפש משמעות
מ (←‏קישורים חיצוניים: , קידוד קישורים)
(←‏חוויותיו בתקופת השואה: האדם מחפש משמעות)
 
לטענה כאילו הוא שוגה בהערכת יתר של האדם ענה, כי הוא יודע שבני אדם הומניים הם מיעוט בעולם, וקריאתו עומדת כאתגר להצטרף למיעוט נעלה זה. הוא מעדיף לדבר על פוטנציאל האנושי במיטבו, שאם לא כן תהיה סכנה שהאדם ייסחף לפוטנציאל האנושי במרעו{{הערה|'''הזעקה הבלתי נשמעת למשמעות''', עמ' 30.}}. עוד סבר, כי העובדה שהלוגותרפיה מדגישה את הממד הנאולוגי (=הרוחני) ואת יחידותו וההומניות של האדם, אין בה לסתור שבממדים הפסיכולוגיים והביולוגיים האדם עדיין בגדר חיה{{הערה|שם, עמ' 20.}}. הוא התריע כי לעומת הסיכון כביכול של הפרזה בערכו של האדם, הרבה יותר מסוכן להפחית בערכו של האדם, שכן הדבר יכול להביא לידי השחתה של בני הנוער{{הערה|שם, עמ' 31.}}.
אף באימי השואה ראה ביטוי לרוח האדם וליכולת חירותו האנושית, וכתב "האדם הוא זה שהמציא את תאי הגזים, אך הוא גם זה שנכנס אליהם קוממיות, ותפילת '[[שמע ישראל]]' על שפתיו". בניגוד לפרויד שטען כי תחת לחץ כבד כמו הרעבה ההבדלים האישיותיים והרוחניים שבין בני אדם יטושטשו, הוא אמר כי בשואה במצבים הקשים ביותר, היו שנעשו חזירים ולעומתם היו שנעשו קדושים. בספרו [[האדם מחפש משמעות]] כתב פראנקל בהתייחס לחוויותיו בשואה:
{{ציטוט|תוכן=“שני גזעי אדם בלבד היו בעולם הזה- גזע האדם ההגון וגזע האדם שאינו הגון. אתה מוצא שניים אלה בכל מקום ומקום, חודרים הם לכל שדרות החברה, שום חבורה של בני אדם אינה כולה אנשים הגונים או כולה אנשים לא הגונים. מבחינה זו שום קבוצה אינה “טהורת גזע” ולכן אפשר היה למצוא לפעמים אדם הגון גם בין זקיפי המחנה”.}}
 
הוא התנגד להטיל אשמה קולקטיבית על ה[[גרמנים]], וטען שהוא מאמין רק באשמה אישית, ושהקולקטיביות היא בכלל תפיסה [[נאציזם|נאציונאל-סוציאליסטית]]: הגרמנים התייחסו ליהודים כאל קולקטיב של [[תת-אדם]]. הוא גם לא התייחס בחומרה לרוב הדומם שצפה בשואה בשקט, וטען שהצטרפות למחתרת היא מעשה גבורה, אבל גבורה היא לא דבר שנתבע מכל אדם.
1,787

עריכות