הנריק מנדלבאום – הבדלי גרסאות

==לאחר מלחמת העולם השנייה==

מנדלבאום ואחותו היו שני השורדים היחידים ממשפחתם{{הערה|[http://www.holocaustresearchproject.org/survivor/mandelbaum.html "הנריק מנדלבאום מדבר מעל תאי הגזים באושוויץ"], באתר "פרויקט חקר השואה"}}. מיד עם הכיבוש הרוסי של שלזיה הוא חזר לאושוויץ, והיה מראשוני המתייצבים בפני וועדת החקירה שהקימו הרוסים, כדי להעיד כעד ראייה על התופת שעבר.

 

הוא המשיך לגור בפולין עד למותו, כאשר מאז תום המלחמה ובמשך עשרות שנים, הוא נוסע שוב ושוב לאושוויץ ולגרמניה, פעמים רבות מאוד, וסובב ברחבי העולם, נושא בכל מקום שהיו מוכנים לשמעו, הרצאות ומארגן סיורים, כדי לספר על חוויותיו ולשמר את זכר [[השואה]]. הוא הירבה בעיקר להרצות בפני הדורות הצעירים, הינחה סיורים מודרכים באושוויץ וסיפר על נסיונותיו האישיים.

 

 

ב-[[2002]] הפיק ג'יימס מול (''James Moll''), זוכה [[פרס האוסקר]], פעמיים [[פרס אמי]] וכן [[פרס גראמי]], סרט דוקומנטרי בן כשעה, על קורותיו של מנדלבאום. הסרט נקרא ''Pamietam'' ("[[אני זוכר (סרט, 2002)|אני זוכר]]") וביים אותו ה[[במאי]] הפולני הידוע מרסל לוז'ינסקי (''Marcel Lozinski''), מועמד לפרס אוסקר אף הוא{{הערה|1=[http://www.imdb.com/title/tt0403399/?ref_=nm_flmg_dr_5 על הסרט], באתר IMDb}}.