חוקי מנו – הבדלי גרסאות

חוקי מאנו מכתיבים את ההתנהגות, החובות ויחסי הגומלין בין [[ארבע הווארנות]]. מימוש חוקים אלו הביא לסדר החברתי הקיים עד ימינו של ה[[קאסטה|קאסטות]] בהודו. חוץ מארבע הוורנות התייחס מנו גם לאלו שאינם נכללים במערכת הקסטות, אלו הקרויים דליטים או הריג'אן ובעבר כינו אותם הטמאים, האסורים למגע או מנודים. מנו כינה אותם אוכלי כלבים, הטיל עליהם את העבודות הבזויות (כמו סילוק שפכין, עיבוד עורות) וקבע שאסור להם להיות בעלי רכוש. מי שנוגע פיזית בדליט חייב בטהרה וכך גם מי שנוגע באישה במחזור. בכלל נשים לפי מנו אינן ברשות עצמן ועליהן להיות בחסות גבר (אב, בעל, בן). מנו קבע כי ל[[אלמנה]] אסור להינשא מחדש ואסר על נשים לעזוב את בעלן, גם אם הוא בעל מזג רע.

 

 

[[ויליאם ג'ונס]], ששימש כשופט בהודו מטעם השלטון הבריטי בהודו ושפט בהתאם לחוקים עתיקים אלו, פרסם ב-[[1789]] את ספרו "מחקרים אסיאתיים" ובו, בין השאר תרגם מ[[סנסקריט]] ל[[אנגלית]] את חוקי מנו וכך הנגיש אותם לקורא המערבי.