כור היתוך – הבדלי גרסאות

קיימת גם גישה המנסה לשלב בין שתי השיטות השונות. תומכיה גורסים כי מהגרים אינם צריכים לנטוש לחלוטין את תרבותם ומנהגיהם כדי להגיע למטרה שאליה שואף כור ההיתוך. הדבר נשען על ההנחה כי המהגרים שואפים לראות עצמם קודם כתושבי האומה שאליה הגיעו ורק לאחר מכן כאנשי מולדתם. לפי כך ישמרו המהגרים על המסורות הישנות אך כאשר תתפצלנה הדרכים יבחרו המהגרים בדרכה של אומתם החדשה. גישת הפשרה תומכת בהגירה מבוקרת ומפוקחת, ושפת המקום כשפה ראשית בבתי הספר לצד אפשרות ללימודי שפה זרה. לדבריהם השוני בינם לבין תומכי ההיטמעות הוא בכך שתומכי הפשרה מוכנים לאפשר למהגרים לשמר ולטפח את תרבותם ולהעבירה בין הדורות, אך זאת במקביל לטיפוח רגש הזדהות עם ארצם הנוכחית מעל לכל.

 

את תפיסת כור ההיתוך פרס בן-גוריון בנאומו (מפורט ב"יחוד ויעוד – דברים על ביטחון ישראל".{{הערה|הוצאת "[[מערכות]]", ה'תשל"א, 1971; מובאות מתוך https://shnizi.wordpress.com/2012/07/29/culturalmeltingpot/) בפני מפקדי ה[[גדנ"ע]] בל' בחשון, ה'תשי"ב (כ"ט בנובמבר 1951}} בן-גוריון תיאר את הבעיה לשיטתו:

 

 

:"התקנו חוק חינוך-חובה כללי. חוק זה חל על ילדים בני 6-13. ואין ספק שבית-הספר היסודי הוא כור-המצרף הנאמן, אם כי אולי לא מספיק, של האומה. אבל יש רבבות נוער עולה שהם למעלה מגיל זה, ובית-הספר היסודי לא יגיע עדיהם. בגילים שבין 14 ו-18, כלומר בגיל שמעבר לבית-ספר חובה ולפני חובת שירות בצבא, יש כמאה אלף נערים ונערות. אולי רק כעשרים אלף מאלה לומדים בבתי-ספר תיכוניים ובתי-ספר מקצועיים; רבים משמונים אלף הנערים והנערות, לא קיבלו שום חינוך עברי או כללי, וגם בארץ הם נשארים ללא טיפול חינוכי, ונוער זה – הוא עתיד האומה. וזהו היעוד ההיסטורי הגדול של גדנ"ע: לחנך נוער זה, בין שזה נוער לומד, או נוער עובד או נוער הרחוב, המופקר לבטלה ולבערות ואולי גם לחיי-פשע, ולעשותו מנוֹף מרכזי לתמורה המוסרית, התרבותית, החברתית, שיש לחולל ביישוב מנומר ורב-קרעים, על-מנת לצרפו ולמזגו ליחידה היסטורית, יחידת רצון ושאיפה לשון וכוח ויצר ומאוויי יצירה, כלומר – להופכו לעם."

 

== ראו גם ==