הבדלים בין גרסאות בדף "קדושה (תפילה)"

נוספו 478 בתים ,  לפני חודש
הסרת קישורים עודפים, אחידות במיקום הערות שוליים
(הסרת קישורים עודפים, אחידות במיקום הערות שוליים)
 
'''קדושה''' היא קטע [[תפילה (יהדות)|תפילה]] [[יהדות|יהודי]] הנאמר ב[[חזרת הש"ץ]] כחלק מ[[ברכת קדושת השם|הברכה השלישית]] של [[תפילת העמידה]]. הקדושה היא אחד החלקים החשובים ביותר בתפילה היהודית, והיא נחשבת כחלק מ"דברים שבקדושה" - קטעים בתפילה שמותר לאומרם רק כאשר ישנו [[מניין]].
 
הקדושה מיוסדת על פסוקים מתוך נבואת המרכבה של הנביאים [[ישעיהו]] ו[[יחזקאל]] המתארים את המלאכים המשבחים את ה'. כאשר תפילת הקדושה עושה הקבלה בין האופן שבו מקדשים המתפללים את האל, לאופן שעושים זאת המלאכים, היינו שהמתפללים והמלאכים מקדשים את האל באופן דומה. בחלק מנוסחי הקדושה, התפילה אף אומרת ש[[עם ישראל]] והמלאכים עושים זאת ביחד. פסוקי הקדושה נאמרים גם [[ברכות קריאת שמע|בברכת יוצר אור]] וב[[קדושה דסידרא]].
 
==פסוקי הקדושה==
כאמור, עיקרה של הקדושה הוא פסוקים מתוך נבואת ה[[מעשה מרכבה|מרכבה]] של הנביאים [[ישעיהו]] ({{תנ"ך|ישעיהו|ו|ללא=ספר}}) ו[[יחזקאל]] ({{תנ"ך|יחזקאל|ג|ללא=ספר}}) המתארים את שירת המלאכים המקדישים את שמו של ה'. קדושה היא הכרזה על היותו של ה' מופרש ומובדל מאת כל בריותיו, ובלתי ניתן להשגה.
 
{{הדגשה|קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:.|{{תנ"ך|ישעיהו|ו|ג}}}}{{ש}}
{{הדגשה|בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ:.|{{תנ"ך|יחזקאל|ג|יב}}}}{{ש}}
 
בסיום הקדושה מוסיפים את הפסוק: {{הדגשה|יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם., אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר., הַלְלוּיָהּ:.|{{תנ"ך|תהילים|קמו|י}}}}
 
המספר שלוש הוא מספר החוזר מספר פעמים ביחס לקדושה. ראשית, הקדושה היא למעשה חלק מהברכה השלישית של [[תפילת העמידה]] - [[ברכת קדושת השם]]. שנית, בפסוק הראשון בקדושה (הפותח במלים "קדוש, קדוש קדוש") נזכרת המילה "קדוש" שלוש פעמים. שלישית, בקדושה ישנם שלושה פסוקים עיקריים. בשל כך נקראת הקדושה לעיתים "קדושה משולשת" ואף אחד מסוגי ה[[פיוט]]ים המרכיבים את ה[[קדושתא (סוגה פיוטית)|קדושתא]] הנאמרים לפניה נקרא [[משולש (סוגה פיוטית)|משולש]] (אם כי הוא אינו סמוך אליה ממש - הפיוט הסמוך לקדושה נקרא [[סילוק (סוגה פיוטית)|סילוק]]).
 
==המקור לאמירת הקדושה==
הקדושה היא אחד החלקים הקדומים בתפילה. היא נזכרת כבדרך אגב ב[[תוספתא]] המביאה ש"{{ציטוטון|[[רבי יהודה]] היה עונה עם המברך: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו", וברוךו"ברוך כבוד ה' ממקומו".}}{{הערה|1={{ויקיטקסט|תוספתא (וילנא)/ברכות/א/יא|תוספתא ברכות א', י"א}}.}}
 
היו שהביאו את דברי ר' יוחנן ב[[מסכת ברכות]]:{{הערה|1={{בבלי|ברכות|לג|א}}}} "{{ציטוטון|אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלותותפִלות, '''קדושות''' והבדלות"}} כראיה לכך שהקדושה היא מתקנת [[אנשי כנסת הגדולה]], אך ככל הנראה שאין מכאן ראיה כי [[רש"י]] שם מפרש שבמילה "קדושות" הכוונה ל[[קידוש]] היום בשבת ומועד, וראיה לפירושו היא שהקדושות נזכרות בזיקה להבדלות.
 
דיון מרכזי בפסוקי הקדושה נמצא ב[[ספרות ההיכלות]]. בספר [[היכלות רבתי]]{{הערה|1={{ויקיטקסט|פרקי היכלות רבתי פרק ז|פרק ז', אות ב'}}}} מוזכרים כל פסוקי הקדושה כנאמרים על ידי המלאכים: "{{ציטוטון|...פתח מטטרו"ן וכל פמליא שלו "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" והחיות משבחות ואומרות "ברוך כבוד ה' ממקומו" ורקיעים אומרים "ימלוך ה' לעולם"..."}} וכן על ידי ישראל ב"שחרית ומנחה".{{הערה|1=פרק י', אות ה'}}. אזכורים דומים מצויים אף ב[[תלמוד]]{{הערה|1={{בבלי|חולין|צא|ב}}}}: {{ציטוטון|דאמר [[רב חננאל]]: אמר [[רב (אמורא)|רב]]: שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום: אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ה' צב-אותצבאות... ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: 'ברןבְּרָן יחדיַחַד כוכביכּוֹכְבֵי בקרבֹקֶר'{{הערה|{{תנ"ך|איוב|לח|ז}}}} והדר - 'ויריעווַיָּרִיעוּ כלכָּל בניבְּנֵי אלהיםאֱלֹהִים'}}.
 
המנהג המקובל כיום הוא לומר את הקדושה בכל חזרת הש"ץ: שחרית ומנחה בכל יום, ובמוסף בשבת ומועד. אולם [[נוסח ארץ ישראל|במנהג הארץ ישראלי הקדום]] לא אמרו קדושה בכל תפילה בה יש חזרת הש"ץ, אלא רק בחזרת הש"ץ של [[תפילת שחרית]] בשבתות וחגים וכן ב[[מלכויות זכרונות ושופרות|תפילות מוסף של ראש השנה]], ובכל [[סדר תפילות יום הכיפורים|תפילות יום הכיפורים]] (למעט תפילת ערבית, בה אין אומרים חזרת הש"ץ כלל).
 
ה[[רא"ש]] על מסכת ברכות, כשדן במעשה של רבי אליעזר ששחרר את עבדו לתפילה במנין,{{הערה|{{בבלי|ברכות|מח|ב}}}}, ביאר שרצה לזכות במצוות עשה כעין [[דאורייתא]] של {{ציטוטון|[[ונקדשתי בתוך בני ישראל]]}}, דהיינו שמצוות הקדושה חשובה היא מאוד, וכמוה כמצווה מן התורה.
 
==נוסחי הקדושה==
לפני כל אחד מפסוקי הקדושה קיימת הקדמה הנאמרת על ידי החזן (ובמנהגים אחרים גם על ידי הקהל) לפני אמירת הפסוק עצמו (אותו אומרים גם החזן וגם הקהל). הקדמות אלה מתחלפות בין נוסחי התפילה השונים, ולעיתים גם בין התפילות השונות, כאשר יפורט להלן. בתקופת הפייטנות הארץ ישראלית הקלאסית החלו לכתוב פיוטים עבור תפילות חגיגיות אשר היוו חלופה להקדמות הסטנדרטיות לפסוקי הקדושה. פיוטים אלו נאמרו במהלך הדורות, אך בדורות מאוחרים אמירתם החלה להתבטל (כמו גם סוגות אחרות של פיוטים) וכיום הם שמורים רק בקהילות אשכנזיות בודדות בימים הנוראים (מלבד הסילוק - עיין לקמן בנוסח אשכנז).
 
ב[[נוסח הספרדים]] קיימים שלושה סוגי קדושות: קדושת "נקדישך" הנאמרת בתפילות שחרית ומנחה, קדושת "כתר מורחבת" הנאמרת בתפילת מוסף של שבתות וימים טובים, קדושת "כתר קצרה" לראשי חודשים ולחולו של מועד. בנוסף, חלק מקהילות הספרדים אומרים קדושת "נקדש" בשחרית של [[תשעה באב]].
 
ב[[נוסח אשכנז]] גם קיימים שלושה סוגי קדושות, אך שונים: קדושת "נקדש קצרה" - לתפילת שחרית של חול, כל תפילות מנחה ותפילות מוסף של ראשי חודשים וחול המועד, קדושת "נקדש ארוכה" (עם הרחבות "אז בקול" ו"ממקומך מלכנו") לתפילת שחרית של שבתות וחגים וקדושת "נעריצך ונקדישך" למוסף של שבתות וחגים (כולל הרחבה שנאמרת רק בחגים). יש לציין שכשאומרים פיוט הנקרא "סילוק", הפיוט מחליף את ההקדמה לקדושה, ואומרים רק "ככתוב (על יד נביאך) וקרא זה אל זה ואמר",{{הערה|עיין לדוגמה [http://hebrewbooks.org/42807 סדר עבודת ישראל], רעדליהיים תרכ"ח, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42807&st=&pgnum=675&hilite= עמ' 656] ואילך.}} ובחלק מתפילות הימים הנוראים, מוסיפים פיוטים נוספים באמצע הקדושה.
 
ב[[נוסח ספרד]], הבנוי על יסודם של שני הנוסחים הקודמים, קיימות ארבע קדושות: שלוש הקדושות הקיימות בנוסח הספרדים וכן קדושת "נקדישך מורחבת" הנאמרת בתפילת שחרית של שבת הבנויה על ההקדמה "נקדישך" מנוסח הספרדים והכוללת את ההרחבה של "אז בקול" ו"ממקומך מלכנו" של נוסח אשכנז. לעומת זאת, בנוסח התימנים ובנוסח האיטלקי קיימים רק שני סוגים של קדושה.
====נקדש את שמך====
{{ציטוט|תוכן=נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם{{ש}}כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים (<small>ב[[נוסח קטלוניה]]:</small> שֶׁמַּקְדִּישִׁין) אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם{{ש}}כַּכָּתוּב (<small>בנוסח פרובאנס ונוסח קטלוניה:</small> וְכֵן כָּתוּב) עַל יַד נְבִיאֶךָ (<small>בנוסח פרובאנס ונוסח קטלוניה:</small> נְבִיאָךְ)}}
הקדמה זו היא החלופה של נוסח אשכנז ל"נקדישך" של יתר הנוסחים, ונאמרת בכלל התפילות למעט תפילת מוסף של שבתות וחגים, בהם אומרים "נעריצך". כמו כן, בכמה קהילות ספרדיות נוהגים לומר הקדמה זו בקדושה של תפילת שחרית של תשעה באב.{{הערה|1=כן כותב ר' [[דוד אבודרהם]] בסדר תפילות תשעה באב, אך מנהג זה פחות נפוץ כיום, בפרט בארץ ישראל.}}.{{ש}}
ב[[נוסח פרובאנס]] ו[[נוסח קטלוניה]] אמרו הקדמה זו לכלל הקדושות, ואילו במוסף אמרו קדושת כתר.
 
====כתר יתנו לך====
{{ציטוט|תוכן=<small>מרבית הנוסחים:</small> כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ / <small>נוסח איטליה:</small> כֶּתֶר יִתְּנוּ לָךְ{{ש}}<small>מרבית הנוסחים:</small> מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה, עִם עַמְּךָ (<small>יש גורסים בר"ח ובחוה"מ:</small> וְעַמְּךָ) יִשרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה / <small>נוסח איטליה:</small> הֲמוֹנֵי מַעְלָה עִם קְבוּצֵי מַטָּה{{ש}}יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ{{ש}}<small>בנוסח רומניא מוסיפים:</small>וְשִׁבְחָךְ בְּכָל יוֹם תָּמִיד יְחַדְּשׁוּ <small>נוסח הספרדים, נוסח ספרד, נוסח רומניא, ונוסח קטלוניה:</small> כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאָךְ{{הערה|1= בנוסח ספרד ונוסח רומניא: נְבִיאֶךָ}} / <small>נוסח איטליה:</small> כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר עַל יַד נְבִיאֶךָ / <small>נוסח תימן בלדי המאוחר:</small> וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ}}הקדמה זו מקובלת בנוסח איטליה לכלל הקדושות (אם כי בדורות מאוחרים לא נוהגים כן בכל הקהילות האיטלקיות, אף על פי שזהו המנהג האיטלקי העתיק). בנוסח הספרדים ובהשפעתו גם בנוסח ספרד היא נהוגה רק בתפילות מוסף. בנוסח אשכנז החלופה שלה היא הפתיחה "נעריצך ונקדישך" (אך ב[[נוסח צרפת]] אמרו קדושת כתר במוסף, וכן יש כתבי יד אשכנזיים המייעדים את קדושת כתר לשבת חתן). כאמור לעיל - בנוסח התימני הבלדי לא הייתה קיימת פתיחה זו כלל - אלא שבהשפעה ספרדית היא נוספה בדורות מאוחרים.{{הערה|שם=עץ קמא}}. בנוסח קטלוניה, אומרים הקדמה זו רק במוסף של שבת ויום טוב, ואילו בראש חודש ובחול המועד אומרים קדושה של חול. בנוסח זה התקבלה בהרבה קהילות הבחנה בין שבת ויום טוב שבהם אומרים "'''עם''' עמך ישראל" לבין חול המועד וראש חודש שבהם אומרים "'''ו'''עמך".{{הערה|שם=עץ קמא|פירוש עץ חיים על הסידור, תפילת מוסף של שבת, דף קמא}}
 
===הקדמות ל"ברוך"===
 
====לעומתם====
{{ציטוט|תוכן=<small>נוסח הספרדים, נוסח ספרד, נוסח רומניא{{הערה|במחזור רומניא הנדפס, מופיע נוסח זה בקדושה של חול, ואילו בקדושת כתר של שבת (לאחר כבדוד) מופיע לעומתם ברוך יאמרו. בקדושת כתר הקצר של ר"ח, כנראה נפלה טעות, וחסר כל פסוק ברוך וההקדמה אליו, וצ"ע.}} ו</small> לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים{{ש}}<small>נוסח אשכנז, נוסח איטליה ונוסח פרובאנס:</small> לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ{{ש}}<small>נוסח תימן בלדי:</small> מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים{{ש}}<small>נוסח קטלוניה:</small> לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִין וְאוֹמְרִין{{הערה|בכתב יד אחד מופיע {{ציטוטון|לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ.}}}}}}הקדמה זו ל"ברוך כבוד ה'" תמיד נאמרת, וההקדמות האחרות מתווספות לפניה בחלק מן התפילות והנוסחים.
 
====אז בקול====
 
====ממקומך מלכנו====
{{ציטוט|תוכן=מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ (<small>תימן בלדי מוסיף:</small> וְתִתְנַשֵּׂא) וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ (<small>תימן בלדי:</small> אָנוּ) לָךְ.{{ש}}מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב (<small>תימן בלדי מוסיף:</small> בְּחַיֵּינוּ וּ)בְּיָמֵינוּ (<small>בנוסח אשכנז ונוסח ספרד נוסף:</small> לְעוֹלָם וָעֶד) (<small>תימן בלדי עונים הקהל:</small> אָמֵן).{{ש}}תִּשְׁכּוֹן{{הערה|1=בנוסח אשכנז ונוסח ספרד משייכים מילה זו לשורה שלפניה (כלומר "...לעולם ועד תשכון. תתגדל ותתקדש...") - אך גרסה זו, בעייתית, שכן היה צריך לגרוס "תשכון בה" וכדומה.}} תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ (<small> בנוסח ספרד וחלק מתפללי נוסח אשכנז: </small> תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ) בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ{{הערה|1=תימן בלדי מנקד: עִירָךְ}} לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים.{{ש}}וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ (<small>תימן בלדי:</small> בְּמַלְכוּת עֻזָּךְ){{ש}}כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ (<small>תימן בלדי:</small>קָדְשָׁךְ){{ש}}עַל יְדֵי (<small>תימן בלדי:</small> עַל יַד) דָּוִד (<small>תימן בלדי מוסיף:</small> עַבְדָּךְ) מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ{{הערה|1=תימן בלדי מנקד: צִדְקָךְ}}:|מקור=|אנגלית=}}הקדמה זו ל"ימלוך" קיימת בנוסח תימן בלדי בכל התפילות, ובנוסח אשכנז (ובהשפעתו בנוסח ספרד) רק בתפילת שחרית של שבת וחג. בנוסח הספרדים ונוסח איטליה אינה קיימת כלל.
 
====ממקומו====
 
לאחר הקדמה זו מוסיפים לומר את ההקדמה [[#ובדברי קדשך|ובדברי קדשך]] שהובאה לעיל. הקדמה זו ל"ימלוך" מקובלת במרבית נוסחי התפילה בתפילת מוסף של שבתות וחגים בלבד. בנוסח תימן בלדי הקדמה זו אינה קיימת.
 
 
[[פירקוי בן באבוי]] (תלמידו של רב [[יהודאי גאון]]) מציין כי מקור המנהג להזכיר את הפסוק [[שמע ישראל]] בקדושה דווקא נובע ממנהג שנתקן בשעת ה[[שמד]], עת גזרו השלטנות איסור על היהודים לומר [[קריאת שמע]] וכפתרון לגזרה נהגו להבליע את אמירת הפסוק במהלך קדושה. לטענתו כיוון שנתבטלה גזירה זו שוב אין לומר את הפסוק. ברם במקורות מאוחרים יותר{{הערה|1=למשל אצל ר' דוד אבודרהם בסדר תפילת מוסף של שבת, בשם תשובת הגאונים}} מובא כי השאירו את אמירת הפסוק כזכר לנס שהתבטלה הגזירה, והוא הושאר דווקא בתפילת מוסף משום שבה אין קריאת שמע.
 
ב[[נוסח ארץ ישראל]] אמרו שמע ישראל בכל פעם שאמרו קדושה, ולכן כשכתבו הפייטים הקלאסיים פיוטי קדושה, תמיד כתבו פיוט הקדמה גם לשמע ישראל, ולכן בנוסח אשכנז (המערבי והמזרחי כאחד - ובהשפעתם גם בנוסח ספרד) אומרים שמע ישראל בכל קדושות של יום כיפור, שכן בתקפות הראשונים נהגו באשכנז לומר פיוטי קדושה בכל קדושות של יום כיפור.
 
על כל פנים, לפי נוסח התפילה של [[רמב"ם]] ובעקבותיו אצל יהודי תימן, לא נהוג לומר נוסח זה בקדושה כפי שהזכרנו לעיל.
נוסח תימן בלדי: {{ציטוט|שְׁבָחָךְ הֳ' אֱלֹהינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה.}}נוסח אשכנז וספרד: {{ציטוט|וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהינוּ מִפִּינוּ לא יָמוּשׁ לְעולָם וָעֶד, {{ש}}
כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה.{{ש}}}}
{{ציטוט|בָּרוּך אַתָּה הֳה' הָאֵל הַקָּדוֹשׁ}}
 
בשאר הנוסחאות, אומרים את אותו הנוסח שאומרים בתפילת לחש בחזרת הש"ץ.
| '''קָדושׁ''' || קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא || קדוש לעולם ולעולמי עולמים
|-
| '''ה' צְבָאות, מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבודו''' || ה' צְבָאות. מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ || ה' צבאות שכל הארץ מלאה בזיו כבודו
|}
 
==הנהגות בעת אמירת הקדושה==
===מענה הקהל לעומת אמירת כלל הקדושה===
יש נוהגים שאת הפתיחות לפסוקים אומר החזן בלבד ואילו הקהל עונה רק את הפסוקים עצמם: "קדוש", "ברוך" ו"ימלוך", ויש נוהגים שגם הקהל אומר את כל הקדושה. המנהג הראשון הוא על פי סברת [[הרא"ש]] שכותב שכפי שב[[קדיש]] אין הקהל אומר עם החזן, אלא שותק ומאזין לדבריו ועונה "אמן" בסיום כל קטע, כך את הקדושה אין לומר עם החזן אלא להאזין לדבריו בשקט ולענות "קדוש", "ברוך" ו"ימלוך" בלבד.{{הערה|1=ראו {{טור|אורח חיים|קכה}} ו[[בית יוסף]] שם.}}. כשיטתו פסק גם ר' [[יוסף קארו]] ב[[שולחן ערוך]].{{הערה|{{שולחן ערוך|ללא=חלק|אורח חיים|קכה|א}}}}.
 
לעומת זאת ב[[שער הכוונות]]{{הערה|1=דרושי חזרת העמידה, דרוש ג'}} הביא ר' [[חיים ויטאל]] בשם רבו [[האר"י]] שיש לומר את כל סדר הקדושה עם החזן מילה במילה, אלא שאת המילים "נקדישך ונעריצך" יש לומר בקול רם ואילו שאר המילים לומר בשקט, וכשיטתו פסקו רבים מן ה[[אחרונים]].
 
גם לפי השיטה שלא אומרים את כל הקדושה, יחיד המתפלל עם השליח ציבור בעת חזרת העמידה (למשל אם איחר לבית הכנסת והגיע רק אחרי שהציבור סיים לומר את תפילת העמידה, ואז הדין הוא שמתפלל את תפילת העמידה בזמן שהשליח ציבור אומר את חזרת הש"ץ) אומר עמו מילה במילה את הקדושה.{{הערה|1={{שולחן ערוך|ללא=חלק|אורח חיים|קט|ב}}}}.
 
===תנוחת הגוף===
באמירת הקדושה נוהגים לעמוד ולהצמיד את העקבים על מנת להידמות למלאכים עליהם נאמר{{הערה|1={{תנ"ך|יחזקאל|א|ז}}}} "ורגליהם רגל ישרה"{{הערה|1=בתלמוד ({{בבלי|ללא=שם|ברכות|י|ב}}) מובא דין זה ביחס ל[[תפילת העמידה]] וב[[תרומת הדשן (ספר)|תרומת הדשן]] (סימן כ"ח) הסיק מכאן ביחס לקדושה}}, עליהם נאמר {{ציטוטון|וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה}},{{הערה|1={{תנ"ך|יחזקאל|א|ז}}}} לעומת זאת קדושה דסדרא נאמרת דווקא בישיבה. מנהג נוסף הוא להגביה את העקבים מעל הקרקע שלוש פעמים, באמירת פסוקי הקדושה.
 
בספר [[שיבולי הלקט]] מובא{{הערה|1=סימן כ', בשם "רבינו שלמה זצ"ל"}} שמתנוענעים בעת הקדושה משום שבישעיה, לפני הפסוק "קדוש קדוש" וכו'" מובא "וינועו{{ציטוטון|וַיָּנֻעוּ אמותאַמּוֹת הסיפיםהַסִּפִּים מקולמִקּוֹל הקורא"הַקּוֹרֵא}}{{הערה|1={{תנ"ך|ישעיה|ו|ד}}}} והלא דברים [[קל וחומר]], "{{ציטוטון|ומה אם אבנים נזדעזעו ונתנתנעו שאינן מכירין שום דבר, כל שכן אנו שאנו מכירין שיש לנו להזדעזע מאימתו".}} ב[[מדרש תנחומא]] הנדפס{{הערה|1=פרשת צו, סימן י"ג}} מובא טעם דומה, שהוא כדי להדמות לתעופה של המלאכים עליהם נאמר באותה נבואה{{הערה|1={{תנ"ך|ישעיה|ו|ב}}}} "ובשתים{{ציטוטון|וּבִשְׁתַּיִם יעופף"יְעוֹפֵף.}}
 
===שירת הקדושה===
בתפילות חגיגיות נהוג בקהילות רבות לשיר את הקדושה. חוקרים משערים כי התפתחותם של פיוטי הקדושתא הייתה קשורה גם בהתפתחות מקהלה שתפקידה היה לשמש מענה לחזן בקטעי פיוט ושזהו אחד מן היסודות העקריים לשילובם של קטעים מוזיקליים בתפילה כולה.{{הערה|1=ראו: עזרא פליישר, '''שירת הקודש העברית בימי הביניים''', ירושלים: ה'תשס"ח (2008), עמ' 134, 281.}}.
 
==ראו גם==
 
==לקריאה נוספת==
* [[מאיר בר-אילן (חוקר)|מאיר בר-אילןבר־אילן]], קווי יסוד להתהוותה של הקדושה וגיבושה, '''דעת''', 25, תש"ן
* [[מאיר בר-אילן (חוקר)|מאיר בר-אילןבר־אילן]], [https://faculty.biu.ac.il/~barilm/articles/publications/publications0008.html רעיון הכתרת ה' בכתר והפולמוס הקראי נגד התפילין של ה'], [[יוסף דן|י' דן]] (עורך), '''המיסטיקה היהודית הקדומה''', דברי הכנס הבינלאומי הראשון לתולדות המיסטיקה היהודית (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ו), ירושלים תשמ"ז, עמ' 221–233
 
==קישורים חיצוניים==