אמנויות לחימה משולבות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ נסיון > ניסיון (דרך WP:JWB)
שורה 21:
במהלך ההיסטוריה היו ניסיונות רבים ליצור שיטת לחימה "אולטימטיבית", כלומר – שלא מגבילה את עצמה לסגנון או שיטה אחת. בתקופת [[יוון העתיקה]], היה קיים מקצה [[המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה|בתחרות האולימפית העתיקה]] של לחימה חופשית. סגנון לחימה זה נודע באותם הימים בשם "[[פאנקרטיון]]". סגנון זה שילב בין טכניקות [[גראפלינג]] לטכניקות הכאה, בדומה לתחרויות ה-MMA המודרניות.
 
נסיוןניסיון מוקדם נוסף ליצירת שיטה כזו ניתן ליחס לאומנות ה[[ברטיטסו]], אשר יוסדה על ידי אדווארד ברטון רייט ב[[לונדון]] בשנת [[1899]], אשר ניסה ליצור שיטה אחידה המשלבת בין [[איגרוף]] מערבי, [[סבאט]], לחימת מקל שווייצרית (לא קאן), [[ג'ו ג'וטסו]] יפני ו[[ג'ודו]]. אומנות זו היא הניסיון המתועד הראשון לשילוב בין אמנויות לחימה מזרחיות ועם אמנויות לחימה מערביות. בעקבותיה נוצרו מספר קרבות שמטרתם הייתה להוכיח את יעילותה של השיטה. קרבות אלו נערכו בעיקר באנגליה, וכללו לרוב לוחמים המומחים בשיטות לחימה יפניות אשר התמודדו מול סגנונות מערביים של היאבקות.
 
ב[[שנות ה-60]] ו[[שנות ה-70|ה-70]] של [[המאה העשרים]] ניסה [[ברוס לי]] ליצור שיטה דומה, ולכן יזם את ה[[ג'יט קון דו]]. לי האמין כי "הלוחם הטוב ביותר הוא לא [[מתאגרף]], [[קראטה|קראטקא]] או [[ג'ודו]]קא. הלוחם הטוב ביותר הוא זה המסוגל לאמץ כל סגנון, להיות חסר צורה, לאמץ את סגנונו האישי ולא לעקוב אחרי מערכת המבדילה בין סגנונות".