אי-פוריות – הבדלי גרסאות

במקרה של יש חשד לבעיות בביוץ, תתבצע בדיקה לניטור הביוץ באמצעות [[אולטראסאונד]], בדיקת עקבות [[פרוגסטרון]] ב[[שתן]], או [[ביופסי]]ה מרפידת ה[[רחם]] 10 עד 12 יום לאחר מועד הביוץ המשוער. כאשר יאובחן חוסר ביוץ תינתן התרופה [[קלומיפן]]. ישנו חשש כי הטיפול בתרופה זו מעלה את הסיכון ללקות ב[[סרטן השחלות]], ולכן ננקטות פעולות כדי לצמצם סיכון זה. אם הטיפול בתרופה זו אינו יעיל, אפשרות אחרת לטיפול הוא [[טיפול הורמונלי]] באמצעות גונדוטרופינים של חדלון הווסת האנושי, המגרים את הבשלתם של זקיקי ה[[שחלה]]. תופעת הלוואי המסוכנת ביותר בשני טיפולים אלו, עם אחוז גבוה ביותר בטיפול ההורמונלי, היא [[תסמונת גירוי היתר השחלתי]], שבה השחלות מוגדלות באופן ניכר, ונוזלים מזרם הדם חודרים לחלל הבטן.

 

 

כאשר החשד הוא שהבעיה נובעת מ[[צוואר הרחם]], נעשית בדיקה אחר-משגלית שבה נבדקת שרידותו של הזרע בריר צוואר הרחם. זהו ריר שתפקידו לחסום כניסת [[חיידק]]ים מצוואר הרחם לרחם, ורק בשלב שבו תא הביצה מבשיל, רמת הורמון ה[[אסטרדיול]] עולה, הופכת את הריר לשקוף וגמיש, ומאפשרת מעבר של זרע בו. במקרים שמתברר שהבעיה נובעת מריר צוואר הרחם הטיפול יהיה ב[[הפריה תוך רחמית]], או בתרופות המדללות את הריר.