אנטואן לבואזיה – הבדלי גרסאות

לבואזיה גילה גם ש"ה[[גז]] הדליק" שגילה [[הנרי קוונדיש]], שהוא כינה אותו [[מימן]] (ב[[יוונית]]: יוצר מים), מגיב עם חמצן ליצירת [[טל]] - מים. עבודתו של לבואזיה בתחום זה מבוססת חלקית על עבודתו של [[ג'וזף פריסטלי]]. לבואזיה התכתב עם פריסטלי, ושניהם היו חברים באגודה המדעית האנגלית "Lunar Society". לאחר זמן ניסה לבואזיה לזקוף לזכותו את הישגיו של פריסטלי וטען שעבודותיו וגילוייו של פריסטלי הם בעצם שלו. נטען שנטייה זו להשתמש בתוצאותיהם של אחרים ולהתבסס עליהן ללא איזכוראזכור נאות כמקובל הייתה דפוס התנהגות חוזר אצל לבואזיה. <BR>לבואזיה הוכיח שה"אוויר" האחראי לבעירה הוא גם המקור ל[[חמצון]], במאמריו "על הבעירה באופן כללי" (Sur la combustion en general) מ-[[1777]] ו"שיקולים כלליים על טבע החומצות" (Considérations Générales sur la Nature des Acides) מ-[[1778]]. ב-[[1779]] קרא לבואזיה לחלק זה של האוויר [[חמצן]] (ביוונית: יוצר [[חומצה]]), ולחלק השני שבאוויר קרא "אזוט" (ביוונית: חסר חיים). במאמר "הרהורים על פלוגיסטון" (Reflexions sur le Phlogistique) מ-[[1783]] טען לבואזיה שתאוריית ה[[פלוגיסטון]] שהייתה מקובלת אז, ולפיה כל חומר שבוער משחרר לאוויר חומר הנקרא פלוגיסטון, והוא הגורם ל[[בעירה]], היא בלתי עקבית ושגויה. טענתו התקבלה ותיאורית החמצן שניסח שימשה בסיס לתאוריות הכימיות המוכרות כיום.