הידרופוניקה – הבדלי גרסאות

הפרסום המוקדם ביותר המוכר לנו על גידול צמחים שלא באדמה הוא הספר Sylva Sylvarum ("היסטוריה טבעית") של [[פרנסיס בייקון]] שיצא לאור בשנת 1627, שנה אחרי מות המחבר. הספר עורר מחקר רב בגידול צמחים במים. בשנת 1699, פרסם ג'ון וודוורד תיאור של נסיונותיו בגידול [[נענע קרחת]] במים וציין שצמחים במים פחות נקיים התפתחו יותר מצמחים שגדלו ב[[מים מזוקקים]]. רשימה של תשעה מרכיבים הנדרשים לגידולים במים הייתה קיימת לפחות משנת 1842. וילהלם קנופ ויוליוס פון סאקס, בוטנאים גרמנים, ערכו בשנים 1859–1875 ניסויים שקבעו כללים מקובלים לגידול צמחים ללא קרקע. בשנת 1929 החל ויליאם פרדריק גיריקה, מ[[אוניברסיטת ברקלי]] להפיץ את הרעיון של שימוש בגידול צמחים בתערובת ייעודית ב[[חקלאות]]. הוא גידל בחצר ביתו [[עגבנייה|עגבניות]] בגובה 7.5 מטר בתוך תמיסות. תחילה הוא קרא לשיטה "[[חקלאות ימית|aquaculture]]", אולם לאחר שהתברר לו שהמילה כבר בשימוש במשמעות אחרת הוא עבר בשנת 1937 להשתמש במונח "הידרופוניקה". במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] נעשה שימוש בהידרופוניקה באי [[וייק (אי)|וייק]] ובפיליפינים במקומות שבהם לא היתההייתה קרקע מתאימה לגידול ירקות{{הערה|שם=המשקיף45}}.