בן דונקלמן – הבדלי גרסאות

ב-[[5 ביולי]] [[1948]], לאחר שעסק זמן מה בפיתוח [[מרגמה]] כבדה עבור צה"ל, נתמנה על ידי בן-גוריון למפקד [[חטיבה 7]]. חטיבה זו הוקמה על ידי [[שלמה שמיר]] תוך כדי המלחמה והוטלה מיד לקרבות קשים בחזית [[לטרון]] שבהם נגרמו לה אבדות כבדות.

 

 

דונקלמן היה אחד החותמים על מסמך הכניעה של [[נצרת]], בשם בנימין בן דוד, והוא מנע את גירוש תושביה, כאשר סירב לבצע את הפקודה לגרש את תושבי העיר, בנימוק שבמסמך הכניעה הוא הבטיח לתושבים שלא יאונה להם כל רע. לאחר שהפקודה הועברה אליו פעם נוספת, הוא דרש לקבל אותה בכתב. מכיוון שפקודות מסוג זה לא ניתנו בכתב, הגירוש לא בוצע. דונקלמן התייחס לפרשה בכתב היד של ספרו "נאמנות כפולה", אך בסופו של דבר שוכנע להשמיט את הקטע מהספר. הקטע שלא נכלל בספר הגיע לידיו של [[אורי אבנרי]] ופורסם בעיתון "[[העולם הזה]]".{{ש}} במאמרו המקיף ”כיבוש נצרת: העיר הערבית ששרדה את המלחמה”, מביא מוסטפא עבאסי תצלום של הוראה מפורשת למטכ”ל, בכתב ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון, האומרת: '''אל תרחיקו''' [= תגרשו] '''אנשים מנצרת'''.{{הערה|עבאסי מוסטפא, ”כיבוש נצרת: העיר הערבית ששרדה את המלחמה”, עיונים בתקומת ישראל, כרך 20 (2010), עמ' 121-101.}}