בני דת משה – הבדלי גרסאות

עלייתה של המדינה הריכוזית במאה ה-18 הביאה לקיצה של חברת המעמדות האירופאית הישנה. [[פריווילגיה חברתית|זכויות-היתר]], מערכות החוק השונות והאוטונומיה של ה[[קורפורציה|קורפורציות]] למיניהן נשחקו על ידי השלטונות, שהיו להוטים לרכז את כל הסמכות בידיהם. לצד [[הכנסייה הקתולית]], ה[[אצולה]], [[גילדה|גילדות]] הסוחרים והאליטות העירוניות, גם היהודים איבדו את ה[[אוטונומיה]] ואת המעמד הקורפורטיבי שלהם.{{הערה|[[ישראל ברטל]] (עורך), '''קהל ישראל: העת החדשה'''. הוצאת [[מרכז זלמן שזר]], ה'תשס"ד. עמ' 9-13.}} אף [[אוגוסטינוס#יחסו ליהודים|הלגיטימציה שהקנתה]] להם ה[[נצרות]] – שהוסיפה לחייב את קיומם עד [[הביאה השנייה]] – איבדה מתוקפה, כשערכי [[הנאורות]] כרסמו במעמדה של המסורת הדתית. המדינה המודרנית לא יכלה להכיר בקיומן של קבוצות בעלות עצמאות פוליטית, שאינן שוות בפני החוק ושיש להן קשרים על-לאומיים עם גופים דומים בארצות אחרות; וכשם שמוסכמות אלו כפו על הכנסייה הקתולית ועל האצולה את חיסול הממד הפוליטי בקשריהן עם [[הכס הקדוש]] או עם האצילים בארצות אחרות, כך היה על היהודים להפוך מקהילה על-לאומית לאינדיבידואלים הקשורים במדינתם (להבדיל מחייבים בנאמנות קיבוצית למלך). שאלת מעמדם בעידן החדש הטרידה הן את הממשלות והן את האינטלקטואלים היהודים.

 

 

הראשונים שפעלו כדי להתאים את היהדות מתוכה עצמה ברוח זו, היו המשכילים המאוחרים בדמדומיה של [[תנועת ההשכלה היהודית|השכלת ברלין]], בעשור האחרון של המאה ה-18 והראשון למאה ה-19. בעוד ש[[טבילה לנצרות]] נעשתה פופולרית בקרב השכבות הגבוהות באותן שנים, כאמצעי להיחלץ מהמבוי הסתום שנקלעו אליו לאחר שעניינם בדת המסורתית התפוגג אך החברה הגרמנית לא קיבלה אותם, היא עדיין הייתה בלתי-נתפשת עבור רוב היהודים. המשכילים היו מעוניינים בהצרת היהדות למרחב פרטי מוגבל, כדי לאפשר השתלבות אזרחית, ובביסוסה עיונית, כדי להפריך את הדעות הקדומות הנוצריות ואת ההאשמה, כי מדובר בקבוצה זרה שלא יכולה להיטמע מעצם מהותה. האמצעי בו נקטו היה חיבור [[קטכיזם|קטכיזמים]], רשימות קצרות של עיקרי אמונה, שהוכללו בחומר הלימוד בבתי-הספר המודרניים שהקימו בשליחות המדינה. הראשון שעשה זאת היה [[שאול אשר]] ב-1792, בספרו "לוויתן" שפירט ארבעה-עשר עיקרי אמונה. קטכיזמים כאלו, שנוסחו כדי לא לסתור את עקרונות [[עידן הנאורות|הנאורות]] ושהדגישו את הממד האישי והמוסרי, החליפו את החינוך המסורתי שהציף את חניכיו מיד בכל הפרטים, ללא עיקרים או שיטה. בדומה לקטכיזמים ה[[פרוטסטנטי]]ים, אותם חיקו, הם נועדו להפוך את היהדות לקוֹנְפֶסִיָה, דת סדורה המתבססת על דוקטרינות ברורות שעניינה היה מוסרי ופולחני. כמו כן, כבר אז הוחל בצמצום המושג "יהודי", שנשא משמעות שלילית ביותר בלשונות אירופה, והחלפתו במילים כמו "בן דת משה" או "בן ישראל".{{הערה|[[מיכאל מאיר]]. The Origins of the Modern Jew: Jewish Identity and European Culture in Germany, 1749-1824, Wayne State University Press, 1979. עמ' 112-121.}}