מנחם אשר ספיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
המשך טיוטה
השלמת הטיוטה
שורה 2:
 
==תולדות חייו==
מנחם אשר ספיר נולד ב[[ירושלים]] לאביו [[בנימין זאב ספיר]]. בצעירותו יצא ללמוד משפטים באוניברסיטת [[איסטנבול]], ושם התחבר לאנשי תנועת [[הטורקים הצעירים]] וכן [[התנועה הפאן-אסלאמית]]. כמו [[ויקטור יעקובסון]], שאף הוא היה ב[[איסטנבול]] באותה תקופה, ניסה לקדם קשרים בין התנועה [[ציונות|הציונית]] [[התנועה הלאומית הערבית|לתנועה הלאומית הערבית]] בהנחה שלתושבי [[ארץ ישראל]] היהודים והערבים יש אינטרסים לשיתוף פעולה. ספיר סייע במו"מ לשלום בין טורקיה וארצות הבלקן אחרי המלחמות שביניהן ב-1913.<ref name=":2">{{תדהר|2|928}}</ref><ref name=":0">{{פרויקט בן-יהודה|זיהוי=15014|שם=איתמר בן אב"י|שם היצירה=עם שחר עצמאותנו - זכרונות חייו של הילד העברי הראשון}} (הוצאה מקורית: הוצאת הוועד הציבורי להוצאת כתבי איתמר בן אב"י, 1961.)</ref>
 
נסע ל[[פריז]] ללמוד ב[[סורבון]], וגם שם קיים מגע עם חברי הועד הערבי של הלומדים והמהגרים, בהם [[עווני עבד אל-האדי]] (מאוחר יותר חבר [[הוועד הפועל הערבי]]) ו[[ג'מיל מרדם]] (מאוחר יותר ראש ממשלת סוריה).
שורה 8:
עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב-[[1914]], התנדב ל[[לגיון הזרים הצרפתי]] ושרת עד [[1917]]; נפצע, עוטר וקיבל דרגת [[קצין|קצונה]].
 
בתקופה שבין מלחמות העולם שהה לסירוגין בפריז, ב[[סלוניקי]] ובארץ ישראל, ועסק רבות בפעילות דיפלומטית למען התנועה הציונית, בהתאם לאמונתו שיש להגיע להבנה הדדית ושיתוף פעולה בין הציונים לערביי המזרח התיכון<ref>{{תדהר| name=":2|928}}<" /ref><ref>ישראל קולת: התנועה הציונית והערבים, מתוך: הציונות והשאלה הערבית: קובץ מאמרים, מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 1996</ref>. בפרט, ידוע שבמארס 1922 השתתף, מטעמה של [[ההסתדרות הציונית העולמית]], בשיחות שנערכו ב[[קהיר]] עם קבוצת גולים סורים, אנשי 'מפלגת האחדות הסורית'<ref>דוד אידר: מברק אל חיים וייצמן מ19 במארס ומכתב מ20 במארס, [[הארכיון הציוני המרכזי]], 4/16056 4</ref>. שיחות אלה תוארו על ידיו בעדות שלו בפני [[ועדת פיל]]<ref>אהרן כהן: ישראל והעולם הערבי. תל-אביב : ספרית פועלים,‏ 1964</ref>. ב[[ועידת לונדון (1920)|ועידה הציונית בלונדון]] ב-[[1920]] היה ציר סלוניקי<ref>{{דואר היום|אשר ספיר|הכנסיה הציונית בלונדון (מאת שליחנו המיוחד)|1920/07/14|00202}}</ref>. בו בזמן המשיך להיות גם קצין צרפתי<ref>[[זאב ז'בוטינסקי]], מכתב אל [[הארי פרידנוואלד]] מתאריך 9 במרץ 1919, אגרת מס' 3359 ב[http://jabotinsky.org/זאב-זבוטינסקי/איגרות/ אוסף אגרות ז'בוטינסקי]</ref><ref name=":0" />.
 
בתקופה זו חבר ל"קבוצת הסולל", אשר הוציאה את העיתון [[דואר היום]], בו שימש כ"מנהל מדיני ומסחרי" לצד העורך הראשי [[איתמר בן אב"י]], וכן ככתב. כהשלכה של השאיפות שלו לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, הוציאה הקבוצה גרסה ערבית של העיתון, בריד אל-יום (برىد اليوم - "דואר היום" בערבית). לאחר שהסתיימה פעילותו זו, העתיק את מגוריו לפריז, שם היה איש עסקים. בין השנים [[1935]] ל-[[1938]] עשה שוב בארץ ישראל. אז חזר לפריז, וב-[[1940]] הצליח לחמוק מצרפת ברגע האחרון, כשכבר נכבשה בחלקה על ידי הגרמנים, ולהגיע ל[[לונדון]] יחד עם פעילים שהצטרפו ל[[שארל דה גול]] במפקדת [[צרפת החופשית]]<ref>Marc Agi: De l'idée d'universalité comme fondatrice du concept des droits de l'homme d'après la vie et l'œuvre de René Cassin. Université de Nice, 1980.</ref>, שם שימש כקצין מודיעין, מומחה לענייני המזרח התיכון<ref>Jean-Baptiste Duroselle: '''L'abîme : 1939-1945'''. Paris : Impr. nationale, 1982.</ref><ref name=":1">Henri Lerner: Avec De Gaulle, en Palestine. Revue d’Histoire Moderne & Contemporaine, 1992:39-4  pp. 601-624.</ref>.
שורה 18:
 
== כתביו ==
* ספיר, אשר. '''אחדות, או חלוקה! : סקירה היסטורית מהמו"מ בין היהודים והערבים להכרת זכויות היהודים בארץ ישראל''' עם דבר אל הקוראים מאת דוד ילין. הוצאה עצמית. תרצ"ז - 1937. חוברת זו מציגה את העדות שמסר ספיר בפני [[ועדת פיל]].
 
==גלריה==
שורה 29:
==לקריאה נוספת==
* {{תדהר|2|928}}
* [[אהרן כהן (מפ"ם)|אהרן כהן]]: '''ישראל והעולם הערבי'''. תל-אביב : ספרית פועלים,‏ 1964
 
==קישורים חיצוניים==