ג'ק דמפסי – הבדלי גרסאות

New York Times. July 8, 1963. "Jack Kearns, who managed Jack Dempsey and other boxing champions, died today at the home of his son Jack Kearns Jr. He was 80 years old."}}.

 

 

דמפסי פתח את 1919 בחמישה ניצחונות ברציפות בנוקאאוט בסיבוב הראשון. אז, ב-4 ביולי, הוא פגש את ג'ס וילרד, אלוף העולם במשקל כבד בטולדו, אוהיו, לקרב על אליפות העולם. מעט נתנו לדמפסי סיכוי מול האלוף הגדול ממנו ורבים כינו את הקרב גרסה מודרנית של דוד נגד גוליית. דקות לפני שהקרב התחיל, הודיע קרנס לדמפסי שהוא הימר על כספו של דמפסי על כך שינצח בסיבוב הראשון בנוקאאוט. כתוצאה מכך, הסיבוב הראשון היה אחד מהקרבות האכזריים ביותר בהיסטוריה. דמפסי הכה את וילרד מכות נוראיות והפיל אותו ארצה שבע פעמים בנוקאאוט במהלך הסיבוב הראשון. וילרד סבל מעצם לחי שבורה, לסת שבורה, איבד כמה משיניו, איבד חלק משמיעתו באוזן אחת ושבר את צלעותיו. זכרונותיו של קרנס מהאירוע היו מקור למה שנודע כ"תאוריית הכפפות המנופחות"; במאמר שפרסם ה[[ספורטס אילוסטרייטד]] ב-20 בינואר 1964, בו הוא ראיין את דמפסי ווילרד, על זכרונותיהם מהקרב ועל "דוק" קרנס. קרנס טען שהוא הוסיף את "הפלסטר של פריז" (plaster of paris) לחבישה המקובלת תחת כפפותיו של דמפסי, ושדמפסי לא הבחין בכך כשהתוספת לחבישה הוסרה בתום הקרב. מספר אנשים הפריכו סיפור זה, בכללם נט פליישר, אחרי כן מייסד המגזין [[הזירה (מגזין)|הזירה]], שהיה נוכח במקום כשידיו של דמפסי נחבשו: "לא היה שום דבר מיוחד בכפפותיו של ג'ק דמפסי, ולא הושם שום "פלסטר של פריז" על גבי התחבושת שלו. צפיתי בתהליך והאדם היחידי שהיה מעורב בקשירת ידיו של ג'ק היה דפורסט, קרנס לא היה מעורב בכך, כך שסיפור "פלסטר של פריז" שלו פשוט אינו נכון. דפורסט עצמו אמר שהוא התייחס לנושא זה כאל הוצאת לשון הרע, כינה אותם 'שטויות' ואמר שהוא לא שם שום חומר זר מתחת לכפפותיו, דבר אותו אני יכול לאשר מכיוון שאני צפיתי ב[[חבישה]]"{{הערה|1=Fleischer, Nat, 50 Years At Ringside, p. 118}}.

New York Times. October 29, 1975, Wednesday. "Georges Carpentier, who lost on a fourth-round knockout to Jack Dempsey in boxing's first $1-million gate, died last night of a heart attack. He was 81 years old."}}.

 

 

Fisher, Marc. Something in the Air. Random House. xiv. {{ISBN|978-0-375-50907-0}}}}.

 

דמפסי לא הגן על תואר עד יולי 1923 בקרב נגד טומי גיבונס בשלבי, מונטאנה. גיבונס היה מתאגרף מיומן ופיקח, אבל לא היה חזק דיו אל מול דמפסי הגדול והחזק יותר, שניצח אחרי 15 סיבובים לפי החלטת השופטים.

 

[http://www.elgrafico.com.ar/coberturas-historicas/1923-cuando-firpo-tiro-a-dempsey-fuera-del-ring-detalle.php volver a eventoEdición 221, 22 de septiembre de 1923El encuentro por la corona mundial de Box]}}. קרבות אלה, ביחד עם קרבות ראווה רבים, סרטים ופרסומות, הפכו את דמפסי לאחד האתלטים העשירים ביותר בעולם.

 

דמפסי שקל פרישה, אולם לאחר חודשים אחדים והא החליט לנסות לשוב לאיגרוף. ביולי 1927, ב[[יאנקי סטדיום]] הוא ניצח בנוקאאוט את האלוף לעתיד במשקל כבד, ג'ק שארקי בסיבוב השביעי בקרב מקדים לפני ההתמודדות על התואר נגד טאני. שארקי הלם בדמפסי עד הסוף, והקרב הסתיים באופן שנוי במחלוקת. שארקי טען שדמפסי הכה אותו מתחת לחגורה וכשהוא פנה לשופט כדי להתלונן, הוא הותיר עצמו פגיע. דמפסי שלח וו שמאלית לסנטרו של שארקי.

 

 

דמפסי הפסיד בקרב בנקודות כשהוא הפיל בנוקאאוט את טאני בוו שמאלי לסנטר בסיבוב השביעי, והנחית מספר אגרופים נוספים. חוק חדש באותה עת קבע שכשמתאגרף מכה בנוקאאוט את יריבו, עליו לגשת מיד לפינה נייטרלית. אך נדמה שדמפסי שכח את החוק (זאת בהשוואה לקרב שלו עם וילרד שבו הוא עמד מעל יריבו המופל, מוכן להכות שוב כשזה יתרומם) וסירב לזוז מיד לפינה נייטרלית כשהשופט דרש ממנו זאת. השופט היה צריך ללוות את דמפסי לפינה נייטרלית, מה שנתן לטאני לפחות חמש שניות נוספות על מנת להתאושש.