כנף בעלת גאומטריה משתנה – הבדלי גרסאות

ה[[בריטים]] ניסו לשתף פעולה עם ה[[צרפתים]] כדי לתכנן ולייצר מטוס קרב בעל גאומטריית כנף משנתה, אך הצרפתים נסוגו מהרעיון והשותפות בוטלה. כתוצאה מכך הבריטים פנו לעמיתיהם האירופאיים האחרים וכך התהווה המיזם ליצירת המטוס [[פאנביה טורנדו]], שהוא אף [[מטוס קרב רב-משימתי]]. מטוס זה דומה מאוד ביכולותיו לדגם F-111 אך קטן ממנו. לאחר שביטלו את השותפות עם הבריטים, החברה הצרפתית [[דאסו תעופה]] החלה לפתח מטוסי קרב בעל מאפיין של [[כנף משוכה]], "דאסו מיראז' G". הם יצרו שני אבות טיפוס: G4 ו-G8 בשנת [[1968]]. באותו פרק זמן [[הצי האמריקאי]] הציג לעולם את ה-[[F-14 טומקט]], שבא להחליף את הדגם F-111 בתור מטוס הצי. שלא כמו בדגם שנועד להחליף, כנפי הטומקט תוכננו להתכוונן [[אוטומציה (כללי)|אוטומטית]] בהתאם למהירות ורום הטיסה. את כנפי המטוס ניתן לכוונן גם בעת תאוצה שלילית, ולא רק שהן מתקפלות לאחור אלא גם לפנים. [[חיל האוויר האמריקאי]] אימץ אף הוא דגם חדש בעל גאומטריית כנף משתנה, המטוס [[B-1 לנסר]]. מפציץ זה נועד להיות בעל שילוב מוצלח של טיסה במהירות [[על-קולי|על קולית]] בגובה נמוך וטיסה במהירות שיוט בגובה רם. המטוס האחרון בעל מאפיין כוונון הכנפיים, שתוכנן ונכנס לשירות מבצעי, היה המטוס הסובייטי [[טופולב Tu-160]] שיוצר לראשונה בשנת [[1980]].