גטאצ'ו היילה – הבדלי גרסאות

פילולוג אתיופי-אמריקאי המתמחה בשפת הגעז
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת הערך "גטאצ'ו היילה"
(אין הבדלים)

גרסה מ־18:14, 4 ביולי 2020

גטאצ'ו היילה הוא פילולוג אתיופי-אמריקאי, הנחשב לאחד החוקרים המובילים של שפת הגעז החיים כיום. כהוקרה על תרומתו לתחום הוא זכה בפרס עמיתי מקארתור[1], והיה האתיופי הראשון והאפריקאי הראשון שזכה בפרס זה. הוא זכה במדליית אדוארד אולנדורף המוענקת על ידי האקדמיה הבריטית עבור הצטיינות בתחום השפות השמיות ולימודי אתיופיה[2].

היילה הוא פרופסור אמריטוס ללימודי ימי הביניים באוניברסיטת סיינט ג'ון שבמינסוטה, ואוצר אמריטוס במרכז ללימודי אתיופיה של מוזיאון וספריית כתבי היד "היל". השפות איתן הוא עובד הן אמהרית, געז, ערבית, עברית, לטינית, יוונית, גרמנית וקופטית.

ביוגרפיה

גטאצ'ו היילה נולד בשנת 1932 בשנקורה, במחוז שוואה שבאתיופיה[3]. כילד, הוא למד בבית הספר של הכנסיה האורתודוקסית האתיופית, שם הוא למד את שפת הגעז "והקדיש את כוחותיו לקריאה ולהבנה של הטקסטים"[3]. בין השנים 1945 ל-1951 הוא למד בבית הספר "טריניטי" שבאדיס אבבה. בשנת 1952 הוא עבר לקהיר, שם הוא למד באקדמיה לתיאולוגיה קופטית ובאוניברסיטה האמריקאית בקהיר. ב-1957 הוא סיים את לימודיו בשני המוסדות ועבר לגרמניה, שם הוא קיבל תואר PhD בפילולוגיה שמית מאוניברסיטת טיבינגן בשנת 1962. באותה השנה הוא חזר לאתיופיה, והחל ללמד באוניברסיטת היילה סלאסי הראשון (שהיום נקראת אוניברסיטת אדיס אבבה). הוא לימד דקדוק אמהרי, ספרות אמהרית, דקדוק געזי, ספרות געזית, דקדוק ערבי ובלשנות שמית. ב-1965 הוא מונה לראש המחלקה לשפות אתיופיות ולספרות אתיופית. הוא עזב את האוניברסיטה עם סגירתה, בשנת 1973.

בשנת 1974 היילה נבחר לייצג את מחוז שאווה בפרלמנט האתיופי[4]. בעודו בתפקיד הוא הביע התנגדות לשלטון החונטה הצבאית האתיופית. חיילים מטעם הממשל הגיעו אל ביתו על מנת לעצור אותו, אך הוא התנגד מחשש לחייו, ולבסוף נורה ונפצע קשה. הודות לקשרים שיצר בזכות לימודיו ועבודתו מחוץ לאתיופיה, הוא הצליח לקבל אישור לצאת מהמדינה על מנת לקבל טיפול רפואי בלונדון, אך נאלץ להשאיר את בנותיו באתיופיה. הפציעה בעמוד השדרה השאירה אותו משותק, ומאז הוא נאלץ להשתמש בכסא גלגלים.

בשנת 1976 הוא עבר מלונדון למינסוטה על מנת לשמש כמקטלג בפרויקט ליצירת ספריית מיקרופילם של כתבי יד אתיופיים במוזיאון וספריית כתבי היד "היל". במינסוטה הוא זכה להתאחד עם בנותיו שעד אז נשארו באתיופיה. במהלך שנות עבודתו במוזיאון הוא קיטלג מעל חמשת אלפים כתבי יד אתיופיים ואימן מקטלגי כתבי יד נוספים בתחומים כגון פלאוגרפיה, תיארוך ועוד.

מוניטין

עבודתו של גטאצ'ו היילה נחשבת למרכזית בתחום לימודי אתיופיה, והוא זכה בפרסים רבים. אדווארד אולנדורף, פרופסור ללימודים שמיים בבית הספר ללימודי המזרח הרחוק ואפריקה בלונדון, תיאר את עבודתו של היילה כ-"משמעותית ביותר" הודות ל-"בקיאותו העמוקה" בשפה ובספרות האתיופית[5]. בפעם אחרת אולנדורף כתב שעבודתו של גטאצ'ו היילה מייצגת את "המחקר היסודי והמקורי ביותר של ספרות אתיופית" שנעשה אי פעם, "ברוחב היריעה ובעומק שמעולם לא נוסה קודם לכן". הוא הוסיף "אף אדם אחר לפני גטאצ'ו היילה לא הצליח לסקור כל כך הרבה מהיצירה הספרותית האתיופית ולרכוש כזו שליטה בתחום".

המשורר האתיופי אמהה אספאו כתב שיר לכבודו בשנת 1999[3].

חיים אישיים

ב-12 ביולי, 1964, היילה נישא למיסרק אמרה במחוז סידמו שבאתיופיה. יחד הם שיתפו פעולה בכתיבת ספר. יש להם שישה ילדים, שניים מתוכם מאומצים. בתו סוסינה היילה היא פרופסור להנדסת חומרים[6], ובתו רבקה היילה היא עורכת דין וסופרת[4].

הערות שוליים