הבדלים בין גרסאות בדף "פרעות קישינב"

ניו יורק טיימס ==> הניו יורק טיימס
מ (בוט החלפות: ארצות הברית, ביניה\1)
(ניו יורק טיימס ==> הניו יורק טיימס)
'''פרעות קישינב''' (ב[[יידיש]]: '''קישינעווער שחיטה''' או '''קישנעווער פאגראם''') היו [[פרעות]] נגד [[יהודים]] שהתרחשו בשנת [[1903]] ובאופן מצומצם יותר ב-[[1905]] בעיר [[קישינב]] שב[[בסרביה]] (אז חלק מ[[האימפריה הרוסית]], כיום ב[[מולדובה]]). הפרעות היו על רקע הסתה [[אנטישמית]] מטעם עיתונות רוסית בתמיכת ממשלת רוסיה. בפרעות נרצחו עשרות יהודים, עוד עשרות נפצעו באופן קשה, מעל 500 נפצעו קל ומעל ל-700 בתים ועסקים רבים נבזזו ונהרסו.
 
העיתונות הרוסית התעלמה מן הפרעות. לעומת זאת היו מספר סופרים רוסים שגינו את הפרעות והאשימו בהן את ממשלת רוסיה - ביניהם [[ולדימיר קורולנקו]] [[לב טולסטוי]] ו[[מקסים גורקי]]. העיתון [[ניוהניו יורק טיימס]] התייחס מיד לפוגרום, וטען כי המשטרה המקומית לא ניסתה לעצור אותו. הדיווחים תפסו את תשומת הלב של הקהילה העולמית וגרמו לגינויים שונים במערב.
 
הפרעות השפיעו על ה[[ציונות|ציונים]] הראשונים - בין היתר הן עודדו את [[בנימין זאב הרצל]] להציע את [[תוכנית אוגנדה]] והיוו השראה לרעיון ההגנה העצמית של [[זאב ז'בוטינסקי]]. הם גם הובילו לקרבה גדולה יותר בין יהדות ארצות הברית לבין יהדות רוסיה. מספר אמנים יהודים כתבו יצירות על הפרעות, הידועות בהן הן [[פואמה]] "[[בעיר ההריגה|בְּעִיר הַהֲרֵגָה]]" והשיר "[[על השחיטה|עַל הַשְּׁחִיטָה]]" מאת [[חיים נחמן ביאליק]].
 
העיתונות הרוסית לא דיווחה על הפרעות, אלא רק הזכירה בקצרה התפרצות פתאומית שנגרמה באשמת היהודים.{{הערה|שם=עמוס אילון 411}}
העיתון [[ניוהניו יורק טיימס]] תיאר כך את פוגרום קישינב מיד לאחר התרחשותו{{הערה| Jewish Massacre Denounced", New York Times, April 28, 1903, p 6.}}:
{{ציטוט|תוכן=המהומות האנטי יהודיות בקישינב הן יותר גרועות ממה שהצנזורה תאפשר לפרסם. הייתה תכנית מסודרת שיצאה לפועל לטבח כולל של יהודים ביום שלאחר חג הפסחא הרוסי. האספסוף הונהג בידי אנשי דת, והקריאה הכללית "להרוג את היהודים" נזעקה בכל רחבי העיר. ליהודים היתה זו הפתעה מוחלטת, והם נטבחו כמו צאן. מספר המתים הוא 120 והפצועים בערך 500. הזוועות מהטבח הם מעבר לכל תיאור. תינוקות נקרעו לגזרים, פשוטו כמשמעו, על ידי המון משולהב וצמא דם. המשטרה המקומית לא עשתה כל ניסיון לרסן את האימה. בשעת השקיעה הרחובות היו עמוסים בגופות ופצועים. מי שיכול היה לברוח נמלט בבהלה, והעיר עכשיו למעשה שוממה מיהודיה. |מקור=|מרכאות=כן}}