מועצה אזורית עמק המעיינות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Salamialeka (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
מ ←‏רכישת אדמות העמק: לא רלוונטי
שורה 72:
עם [[המנדט הבריטי|הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל]] הוקמה בבקעה '''נפת ביסאן''' (1920), שחופפת בשטחה המנהלי את עמק המעיינות של היום.
==== רכישת אדמות העמק ====
בתום תקופת השלטון העות'מאני, היו אדמות העמק בבעלות ממשלתית. עם ראשית תקופת המנדט, ביקשו הערבים תושבי העמק להעביר את האדמות לבעלותם הפרטית. המוסדות הציוניים, לעומתם, ביקשו להקצות חלק מהאדמות להתיישבות יהודית, בטענה כי האוכלוסייה המקומית לא ניצלה את האדמות הללו. הנציב הבריטי-יהודי [[הרברט סמואל]] הכריע לטובת הערבים, וממשלת המנדט החלה למכור אדמות אלו ליושביהן הערבים.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=אהרון יפה|שם=קווים לתהליך גאולת קרקעות עמק בית־שאן|כתב עת=קרקע|כרך=35|עמ=52-59|שנת הוצאה=1992|קישור=http://www.kkl.org.il/files/hebrew_files/machon-mediniut-karkait/karka-35/karka-35-1992-10.pdf}}.}}
מיד עם העברת הקרקעות לידי הערבים, התרחשו מספר מקרים של מכירת קרקעות לידי יהודים ולידי [[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]] שהקימו עליהן חוות חקלאיות,{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=דני גולדמן|שם=התיישבות הגרמנים בעמק בית שאן בין מלחמות העולם|כתב עת=[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]|כרך=129|עמ=85-106|שנת הוצאה=2009|קישור=https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Goldman_low_res.pdf}}.}} אך היו אלו מקרים בודדים וללא יד מכוונת. אף על פי כן, ראתה ממשלת המנדט מקרים אלו בחומרה והטילה הגבלות על מכירת הקרקעות. בשנת 1929 החלה חברת [[הכשרת הישוב]] ברכישות שיטתיות של קרקעות מידי בעליהן תושבי המקום, רכישות שהקפידו על ההגבלות שהוטלו (למשל תנאי כי יש להשאיר לפחות 100 דונם לכל מוכר לצורך קיומו האישי).{{הערה|למשל מהכפר תל אלשווכ, בו התגוררו 41 תושבים ב-11 בתים, נרכשו 3,116 דונם מתוך 3,685, ראו [https://www.zochrot.org/he/village/49506 כאן]}} קרקעות אלו הועברו לידי [[קק"ל]] אך בשלב הראשון לא יושבו ביהודים. חלק מהקרקעות נמסרו לעיבוד למשקים יהודיים שכבר היו קיימים באזור כ[[עין חרוד]] ו[[בית אלפא]].