רפה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 50:
הרפה שימש את בעלי המסורה גם לסימון אות שאינה נהגית, למשל [[אם קריאה]]. בתמונה למעלה, האות א' במילים וי'''א'''מר ו־ל'''א'''מור, מסומנות כרפות. שורש המילה (א.מ.ר.), פותח באות א', וכדי שיידע הקורא שאין מבטאים את האות א', סימן המסרן את קו הרפה מעל האות א' – לומר שמדובר ב־א' נחה (כלומר שיש לומר את המילה בהיגוי lemor ולא le-emor).
בעלי המסורה סימנו ברפה גם כדי לציין היעדר [[דגש חזק]], כשיש מקום לחשוש לטעות. למשל, בתמונה למעלה, במילה הראשונה "ויהי" יש סימן רפה מעל האות י'. כוונת המסרן, היא להבהיר, שהאות י' אינה מודגשת בדגש חזק, אף על פי שהיא באה אחרי ו' ההיפוך. אמנם, דרך כלל, אחרי ו' ההיפוך בא דגש חזק (ו'''נ'''צעק, ו'''ת'''בואנה, ו'''י'''שב), אך האות י' – אם היא מנוקדת בשווא – אינה מקבלת דגש חזק אחרי ו' ההיפוך (אלא אם כן אחרי האות י' מופיעה י' נוספת, כגון במילה "וַיְּיִף"{{הערה|כך ב[[כתר ארם צובא]], ב{{תנ"ך|יחזקאל|לו|יז}}; אך בתנ"ך קורן שם: "וַיִּיף" עם י' ראשונה בחיריק.
== הקלדה ==
| |||